לאון רום
 |
לאון אוגוסט תאופיל רום (בצרפתית: Léon Auguste Théophile Rom; 1859 – 1924) היה חייל בלגי ופקיד קולוניאלי שהפך לאישיות בולטת בממשל מדינת קונגו החופשית בסוף המאה ה-19.
קריירה
רום נולד למשפחה ענייה במונס, בלגיה, בשנת 1859 והתגייס לצבא הבלגי בגיל 16.[1] לאחר מכן עבד כפקיד מכס לפני שעזב את בלגיה למדינת קונגו החדשה בשנת 1886 כאחד מכמה מאות לבנים העובדים בממשל המושבה.[1]
לאחר שקיבל סדרה של מבצעים מהירים, פיקד רום על התחנה במפלי סטנלי (כיום מפלי בויומה) ובסופו של דבר הועלה למשרת נציב המחוז של מטאדי.[1] בהמשך עבר לצבא הקולוניאלי, ה-Force Publique, שם שימש כקפטן. הוא זכה לשבחים על התנהלותו במהלך מלחמת קונגו–ערב (1892–1894) בה ניהל באופן אישי משא ומתן על כניעת מעוז ערבי.[2] לאחר פרישתו מהכוח הצבאי, עבד כפקיד בארגון Compagnie du Kasai במרכז קונגו.[3]
רום נודע בזכות האכזריות לכאורה של ממשלו באזור מפלי סטנלי. על פי דיווחים של מיסיונרים לבנים, רום השתמש בראשיהם הכרותים של 21 אנשי קונגו לעיטור ערוגות הפרחים של ביתו במפלי סטנלי.[4] נאמר גם שהוא שמר על הגרדום באופן קבוע בתחנה בה שלט. חוקר הספרות פיטר אדגרלי פירצ'וב טען, עם זאת, שהצגת ראשים כרותים לא הייתה יוצאת דופן בחברה המרכז-אפריקאית:
נבזי, סמלי ואפילו אמיתי ככל שיהיה, יש לראות ולפרש את [המעשה] הזה גם מנקודת מבט של מנהגי השבט במרכז אפריקה. שכן מבחינת קונגו בסוף המאה התשע עשרה, מה שעשה קורץ (ורום אחריו) היה לגמרי בגבול הזכות שהוענקה לראשי השבטים.[4]
ראו גם
לקריאה נוספת
- Firchow, Peter Edgerly (2000). Envisioning Africa: Racism and Imperialism in Conrad's Heart of Darkness. Lexington: University Press of Kentucky. ISBN 9780813191980.Firchow, Peter Edgerly (2000). Envisioning Africa: Racism and Imperialism in Conrad's Heart of Darkness. Lexington: University Press of Kentucky. ISBN 9780813191980. Firchow, Peter Edgerly (2000). Envisioning Africa: Racism and Imperialism in Conrad's Heart of Darkness. Lexington: University Press of Kentucky. ISBN 9780813191980.
קישורים חיצוניים
- ROM (ליאון אוגוסט תאופיל) בביוגרפיה קולוניאלה בלג (1951)
- ארכיון ליאון רום, המוזיאון המלכותי למרכז אפריקה
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Hochschild 2012, p. 137.
- ^ Hochschild 2012, pp. 137–8.
- ^ Hochschild 2012, p. 260.
- ^ 4.0 4.1 Firchow 2000, p. 112.
- ^ Hochschild 2012, p. 284.
