לאוניד רבינוביץ'
| לידה |
7 בפברואר 1902 וילנה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
6 באפריל 1968 (בגיל 66) קייב, ברית המועצות  |
| מקום קבורה | בית הקברות "לוקיאנובסקיה" |
| השתייכות |
 הצבא האדום |
| תקופת הפעילות | 1919–1954 (כ־35 שנים) |
| דרגה | מייג'ור גנרל |
| תפקידים בשירות | |
| חיל השריון | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
|
עיטור לנין 3 עיטורי הדגל האדום עיטור סובורוב מדרגה שנייה עיטור קוטוזוב מדרגה שנייה עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה ראשונה עיטור הכוכב האדום ומדליות שונות | |
לאוניד יודלבץ' רבינוביץ' (ברוסית: Леонид Юделевич Рабинович; 7 בפברואר 1902[1] – 6 באפריל 1968) היה גנרל יהודי-סובייטי בחיל השריון של הצבא האדום.
ביוגרפיה
נולד בשם זלמן רבינוביץ' בעיר וילנה שהייתה אז חלק מהאימפריה הרוסית במשפחתם של יודל (יהודה) ורחל רבינוביץ' מהעיירה מולייטאי.
התגייס לצבא האדום במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה ב-1919, השתתף בלוחמה נגד כוחות הצבא הלבן בדרום רוסיה. בהמשך לקח חלק במלחמה הפולנית-סובייטית. בשנת 1921 השתחרר מן השירות הצבאי. בשנת 1924 חזר לשירות. סיים קורס מזורז של קצינים פוליטיים ושירת בחיל האוויר. בשנת 1927 עבר לחיל רגלים ושירת כקצין פוליטי פלוגתי. בשנת 1932 התקבל ללימודים באקדמיה צבאית של חיל השריון, אותם סיים בהצלחה בשנת 1936. בתום הלימודים מונה לקצין אג"ם גדודי בחטיבת טנקים כבדים. בשנת 1938 מונה לקצין אג"ם חטיבתי. בשנת 1940 מונה לסגן ראש מטה דיוויזיה משוריינת מס' 15. במרץ 1941 מונה לראש המטה של דיוויזיה משוריינת מס' 35.
לאחר הפלישה הנאצית לברית המועצות יחד עם יחידתו נטל חלק בקרבות באזור לוצק - דובנו. בתום הקרבות ולאחר האבדות הקשות שספגה הדיוויזיה, בה הוא שירת, היא פורקה ועל בסיסה הוקמה חטיבת שריון מס' 31. רבינוביץ' מונה לראש המטה של החטיבה. יחד איתה נטל חלק בקרבות להגנת מוסקבה. באפריל 1942 מונה לראש אגף המבצעים במטה קורפוס משוריין ה-4. ביולי של אותה שנה מונה למפקד חטיבה משוריינת מס' 47. בספטמבר 1942 נפצע קשה במהלך קרב סטלינגרד. אושפז לתקופה ארוכה בבית חולים.
בינואר 1943, לאחר שהחלים מפציעותיו, מונה לתפקיד ראש המטה של קורפוס משוריין ה-1. במרץ 1943 הודח מתפקידו ומונה לראש מטה של חטיבה משוריינת מס' 23. השתתף בקרב קורסק, בו ניהל בהצלחה את החטיבה. בעקבות כך מונה לתפקיד בכיר יותר - ראש מטה הקורפוס המשוריין ה-9. מאז ועד סוף המלחמה החזיק בתפקיד הזה. השתתף בקרבות עם הגרמנים בבלארוס ובמזרח פולין (מבצע בגרטיון), נטל חלק בצליחת נהר הוויסלה במהלך מבצע ויסלה-אודר והשתתף בקרב על ברלין. ביולי 1945 הועלה לדרגת גנרל-מיור.
לאחר המלחמה המשיך את השירות בכוחות המזוינים של ברית המועצות. היה ראש מטה של דיוויזיה משוריינת. בסוף 1946 מונה לראש המטה של ארמיית המשמר המשוריינת השישית, אשר נפרסה בגבול עם סין. בשנת 1950 עבר לשרת במטה של המחוז הצבאי קייב. בשנת 1954 סיים את שירותו הצבאי.
במהלך שירותו עוטר בעיטור לנין, שלושה עיטורי הדגל האדום, עיטור סובורוב מדרגה שנייה, עיטור קוטוזוב מדרגה שנייה, עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה ראשונה, עיטור הכוכב האדום.
התגורר בעיר קייב, שם נפטר ב-6 באפריל 1968 . נקבר בבית הקברות "לוקיאנובסקיהה".
קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה של לאוניד רבינוביץ' (ברוסית)
הערות שוליים
- ^ 25 בינואר 1902 לפי הלוח היוליאני
