לא כלום

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לאורך הדורות פילוסופים רבים דנו בקיום ובמשמעות של הלא כלום, ומושג זה שיחק לעיתים תפקיד חשוב בהגותם.

הפילוסוף היווני פרמנידס (המאה ה-5 לפנה"ס) טען ש'לא כלום' אינו יכול להתקיים, שכן לא ניתן להתייחס לדברים אלא אם כן הם קיימים. מתוך שלילת הקבוצה הריקה שלל פרמנידס את האפשרות של יצירה של דברים 'יש מאין' או היעלמות של דברים, והמשיך לשלול כל תנועה או שוני. הפרדוקסים של זנון נבנו על ידי תלמיד של פרמנידס, שהביא ראיות נוספות לתורה של מורו בדרך השלילה: הוא הניח שתנועה קיימת והראה שהנחה זאת מובילה לסתירות. אריסטו אמר על תורתו של פרמנידס שלמרות שנראה שהטענות שלו מבוססות על הגיון לוגי מוצק, להאמין לתוצאות (שלא קיימים תנועה או שוני בעולם) גובל בטירוף.

הפילוסופים האטומיסטים, כמו לוקיפוס ודמוקריטוס קיבלו את טענותיו של פרמנידס שלפיהן ללא 'כלום' תנועה לא יכולה להתקיים, וביססו את התורות שלהם על מבנה החומר על ההנחה שבין החלקיקים היסודיים ישנו 'לא כלום'. גם אריסטו התייחס לנקודה זאת בכך שהוא הבדיל בין 'חומר' ל'מרחב' וכך איפשר למרחב ריק מחומר להתקיים. הקשר בין קיומו של 'לא כלום' לבין מבנה החומר והדינמיקה שלו המשיך להעסיק פילוסופים כגון רנה דקארט ובלז פסקל, וכן ממלא תפקיד חשוב בתורות פיזיקליות כמו מכניקה ניוטונית, תורת הקוונטים ויחסות כללית.

הלא כלום מופיע כבר בפתיחת ספרו של גאורג וילהלם פרידריך הגל, מחשובי הפילוסופים של עידן האורות, 'לוגיקה'. ספר זה נפתח בתזה - 'המוחלט הוא ישות טהורה', באנטיתזה 'המוחלט הוא לא כלום' ובסינתזה 'המוחלט הוא בהיווצרות'.

בפילוסופיות מזרחיות, כגון בודהיזם, 'לא כלום' משחק תפקיד חשוב כמצב תודעתי רצוי.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לא כלום בוויקישיתוף
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0