לה סונמבולה
| מלחין | וינצ'נצו בליני |
|---|---|
| ליברטיסט | פליצ'ה רומאני |
| סוגה | אופרה |
| מספר מערכות | 2 |
| זמן התרחשות העלילה | סוףהמאה ה-18 |
| שפה | איטלקית |
| שנה | 1831 |
| מקום התרחשות העלילה | שווייץ |
האופרה בשתי מערכות לה סונמבולה, כלומר הסהרורית (באיטלקית: La Sonnambula) הולחנה על ידי וינצ'נזו בליני. הלברית נכתבה על ידי פליצ'ה רומאני. הבכורה נערכה ב-1831 בתיאטרון קרקנו (אנ') ששוכן עד היום בקורסו די פורטה רומאנה 63 במילאנו.
אורך האופרה:
- מערכה 1: 86 דקות
- מערכה 2 : 54 דקות
מקור האופרה
בעונת 1830–1831, תיאטרון קרקנו נשכר על ידי אריסטוקרטים ממילאנו. בדומה לתיאטרון לה סקאלה, הם רצו לספק מופע איכותי, אז ביקשו משני מלחינים בני התקופה, שכבר עשו לעצמם שם, להלחין יצירה אופראית חדשה. האחד היה גאטנו דוניצטי, שהגיש את אנה בולנה לפתיחת העונה והשני שהוזמן היה בליני. תחילה רצה לכתוב אופרה ביחד עם פליצ'ה רומאני מתוך הספר ארנאני של ויקטור הוגו, אך הצנזורה לא אפשרה את כתיבת היצירה המהפכנית (ורדי הצליח להעלות את הדרמה ארנאני ארבע עשרה שנים מאוחר יותר), אז הם בחרו בנושא הבימתי המוזיקלי הפופולרי של תחילת המאה ה-19, סהרוריות. באופן חריג בתקופת הבל קנטו, האופרה הרצינית הזו הוצבה בסביבה כפרית. בליני השתמש בפרטי האופרה ארנאני שתכנן וכן ביצירתו הלא מוצלחת הקודמת, זאירה (אנ'), בעת ההלחנה. התפקידים הראשיים נכתבו עבור ג'ודיטה פסטה (Giuditta Pasta) ועבור ג'ובאני בטיסטה רוביני (Giovanni Battista Rubini).
הדמויות
| הדמות | הקול |
|---|---|
| הרוזן רודולפו, אדון הכפר | בַּס |
| תרזה, הטוחנת | מצו סופרן |
| אמינה, בתה המאומצת של תרזה, ארוסתו של אלווינו | סוֹפּרָן |
| אלווינו, בעל האדמות העשיר של הכפר | טֶנוֹר |
| ליסה, בעלת הפונדק, מאוהבת באלווינו | סוֹפּרָן |
| אלסיו, איכר, מאוהב בליסה | בַּס |
| נוֹטָרִיוֹן | טֶנוֹר |
| איכרים (סגל מעורב) |
עלילה
- מיקום : כפר בשווייץ.
- (אמינה היא ילדתו הבלתי חוקית של הרוזן רודולפו, שגודלה על ידי תרזה)
מערכה ראשונה
- תמונה 1: כיכר לפני הפונדק עם טחנת קמח ברקע.
אנשי הכפר חוגגים בעליזות את ארוסי אמינה, שמתארסת עם אלווינו. ליסה לבדה לא מאושרת כי היא רצתה להיות אשתו של הצעיר העשיר. הפקיד מגיע, חוזה הנישואים נחתם ואז מופיע ג'נטלמן אלמוני מהודר, שאיש עדיין לא יודע שהוא הרוזן רודולפו. תרזה מספרת סיפור על המפלצת של השכונה שנהגה להפריע בלילות לנשמות התמימות. הזר לא מאמין לאף מילה ואז עוזב עם ליסה לתוך הפונדק.
- תמונה 2: חדר בפונדק.
ליסה נורא שמחה כי היא הייתה הראשונה בכפר שידעה שהזר הוא לא אחר מאשר הרוזן רודולפו. הרוזן לא מוטרד מכך שהוא נחשף, למעשה, הוא מתחיל לחזר אחרי ליסה. לפתע נכנסת לחדר דמות בשמלה לבנה דרך החלון הפתוח. ליסה מתחבאת במהירות כשהיא מאבדת את הצעיף שלה. רודולפו מופתע לזהות את אמינה ששוכבת במיטתו בעיניים עצומות. הרוזן נמלט בשקט מהפיתוי ועוזב. בינתיים נודע לאנשי הכפר שהרוזן הוא בעצם הזר ויבוא לברך את האדון לארוסיו, אך להפתעתם הגדולה הם מוצאים את אמינה בחדרו של הרוזן. הידיעה מגיעה לאלווינו, שמקלל בכעס את הנערה הבלתי נאמנה ולא רוצה לשמוע עליה יותר.
מערכה שנייה
- תמונה 1: עמק קטן ומוצל בין הכפר לבין הטירה.
אנשי הכפר מתגודדים, כדי לבקש מהאדון הרוזן בטירתו שיוכיח את חפותה של הנערה המיואשת. אמינה עצמה מגיעה ורק הטיפול האימהי של תרזה שומר על נשמתה. לרוע מזלם, הם פוגשים באלווינו, שזורק בכעס את טבעת הנישואין שלו מול ארוסתו.
- תמונה 2: כפר, עם הטחנה של תרזה ברקע.
למחרת ליסה מתכוננת בשמחה לחתונה, הם עומדים לעזוב כאשר רודולפו עומד בדרכם. הוא מספר לה שאמינה נכנסה לחדרו כסהרורית. עם זאת, אלווינו לא מאמין לסיפור, וגם לא אנשי הכפר. תהלוכת החתונה מתחילה בפעם השנייה, אבל עכשיו תרזה עומדת בדרכם ומוציאה את הצעיף של ליסה, שמצאה במיטתו של הרוזן. ברגע זה, אמינה יוצאת מחלון הטחנה כסהרורית והולכת בבטחה על גלגלי הטחנה המסתובבים על קרש דק. כעת גם אלווינו מאמין בהסבר של הרוזן, כך שאין שום דבר שיעצור את אושרם של השניים.
דיסקוגרפיה
אווה לינד (אמינה), ויליאם מטאוצי (אלווינו), פטרי סלומה (הרוזן רודולפו), סוניה גנסי (תרזה) וכו'; מקהלת האופרה הנודדת הלאומית של הולנד, תזמורת מזרח הולנד, מנצח: גבריאלה בליני (1991) Arts 47291-2
לקריאה נוספת
- Anderson, James (1999), The Complete Dictionary of Opera and Operetta. Wings Books. מסת"ב 0-517-09156-9
- Budden, Julian; Forbes, Elizabeth; Maguire, Simon (1998), "La sonnambula", in Stanley Sadie, (ed.), The New Grove Dictionary of Opera, vol. 4. London: Macmillan Publishers, Inc. מסת"ב 0-333-73432-7 מסת"ב 1-56159-228-5
- Casa Ricordi (pub.), "Vincenzo Bellini": Outline of his life (in English) and list of critical editions of his works published by Ricordi on ricordi.it. Retrieved 13 December 2013.
- Galatopoulos, Stelios (2002), Bellini: Life, Times, Music: 1801–1835. London, Sanctuary Publishing. מסת"ב 978-1-86074-405-1
- Osborne, Charles (1994), The Bel Canto Operas of Rossini, Donizetti, and Bellini, Portland, Oregon: Amadeus Press. מסת"ב 0-931340-71-3
- Orrey, Leslie (1973), Bellini (The Master Musicians Series), London: J. M. Dent. מסת"ב 0-460-02137-0
- Rosselli, John (1996), The Life of Bellini, New York: Cambridge University Press. מסת"ב 0-521-46781-0
- Rutherford, Susan (2007), "La cantante delle passioni: Giuditta Pasta and the Idea of Operatic Performance", Cambridge Opera Journal, Vol. 19, No. 2, July JSTOR 27607154
- Thiellay, Jean; Thiellay, Jean-Philippe (2013), Bellini, Paris: Actes Sud. מסת"ב 978-2-330-02377-5 (in French)
- Willier, Stephen Ace (2002), Vincenzo Bellini: A Guide to Research. Routledge. מסת"ב 0-8153-3805-8
קישורים חיצוניים
