לואיס פיצהנרי

לואיס פיצהנרי
לידה	בלומינגטון, אילינוי, ארצות הברית
פטירה	נורמל, אילינוי, ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית

לואיס פיצהנרי (באנגלית: Louis FitzHenry‏; 13 ביוני 1870 – 18 בנובמבר 1935) היה חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מאילינוי, שופט פדרלי בבית המשפט הפדרלי השביעי לערעורים של ארצות הברית ושופט מחוזי בבית המשפט המחוזי במחוז הדרומי של אילינוי.

ביוגרפיה

פיצהנרי נולד ב-13 ביוני 1870 בבלומינגטון, מחוז מקלין, אילינוי, למד בבתי הספר הציבוריים והתיכוניים של בלומינגטון, ועסק בעיתונאות לפני שקיבל תואר ראשון במשפטים מבית הספר למשפטים באוניברסיטת אילינוי וסליאן ב-1897. הוא התקבל ללשכת עורכי הדין ב-1897 והחזיק משרד עריכת דין בבלומינגטון בין השנים 1897 ל-1907, וכיהן כפרקליט העירייה של בלומינגטון בין השנים 1907 ל-1911.^[1]

פיצהנרי לא הצליח להיבחר בשנת 1910 לקונגרס ה-62, אך נבחר כדמוקרטי לקונגרס ה-63, וכיהן מ-4 במרץ 1913 עד 3 במרץ 1915. הוא לא הצליח להיבחר מחדש ב-1914 לקונגרס ה-64, ולאחר מכן חידש את עריכת הדין בבלומינגטון מ-1915 עד 1918. הוא לא הצליח להיבחר לתפקיד שופט בית המשפט העליון של אילינוי ב-1915.^[1]

פיצהנרי מונה על ידי הנשיא וודרו וילסון ב-1 ביולי 1918, למושב בבית המשפט המחוזי של ארצות הברית במחוז הדרומי של אילינוי שפונה על ידי השופט ג'. אוטיס האמפרי. מינויו אושר על ידי הסנאט של ארצות הברית ב-6 ביולי 1918, והוא קיבל את המינוי שלו ב-6 ביולי 1918. כהונתו הסתיימה ב-3 באוקטובר 1933, עקב מינוי לבית המשפט הפדרלי השביעי.

פיצהנרי מונה על ידי הנשיא פרנקלין ד. רוזוולט ב-3 ביוני 1933, למושב בבית המשפט לערעורים של ארצות הברית עבור המעגל השביעי שפונה על ידי השופט ג'ורג' טרו פייג'. מינויו אושר על ידי הסנאט ב-10 ביוני 1933, וקיבל את המינוי שלו ב-16 ביוני 1933. הוא כיהן בתפקיד עד מותו ב-18 בנובמבר 1935, בנורמל, אילינוי. הוא נקבר בבית הקברות בלומינגטון בבלומינגטון.^[1]