לוס ריוס
 | |
| נהר יאנקיווה ואגם נלטונה | |
| מדינה |
 צ'ילה |
|---|---|
| פרובינציות במחוז | 4 |
| בירת המחוז | ואלדיביה |
| תאריך ייסוד | 5 באפריל 2007 |
| שטח | 18,429 קמ"ר קמ"ר (דירוג: 11) |
| ‑ הנקודה הגבוהה | הר הגעש ויאריקה: 2,847 |
| ‑ הנקודה הנמוכה | האוקיינוס השקט: 0 |
| אוכלוסייה | |
| ‑ במחוז | 364,183 (דירוג: 10, 2012) |
| goredelosrios.cl | |
|
לחצו כדי להקטין חזרה   | |
מחוז לוס ריוס (בספרדית: Región de Los Ríos; מילולית: "מחוז הנהרות") הוא אחד מ-15 המחוזות של צ'ילה, ומבחינה סידורית הוא ה-14 שבהם. שטחו 18,429 קמ"ר, ורק ארבעה מחוזות בצ'ילה קטנים ממנו. הוא גובל במחוז אראוקניה בצפון ובמחוז לוס לאגוס בדרום, וכמרבית מחוזות צ'ילה - בארגנטינה במזרח ובאוקיינוס השקט במערב. בשנת 2012 התגוררו בו כ-364 אלף תושבים, מהם כ-154 אלף בבירה, ואלדיביה.
בעוד שמרבית מחוזות צ'ילה הוקמו ב-1974, לוס ריוס הוא אחד משני מחוזות חדשים שהוקמו ב-2007 (השני הוא אריקה ופרינקוטה). עד אז, היה המחוז פרובינציה של מחוז לוס לאגוס, בשם ואלדיביה.
היסטוריה
ואלדיביה זכתה למעמד של מחוז בסמוך לאחר עצמאות צ'ילה. העיר אמנם לא הייתה חשובה במיוחד באותה העת, אך ראשי המדינה הצעירה חששו כי התושבים הספרדים הרבים באזור יהוו איום על עצמאות המדינה כולה אם לא תינתן להם מידה מסוימת של אוטונומיה. במהלך המאה ה-19 התפתחה העיר, עקב הגעת מהגרים רבים, בעיקר מגרמניה, ועד 1900, כבר הייתה לאחת הערים המתועשות במדינה. עם זאת, רעידת האדמה הגדולה שפקדה את האזור ב-1960, שבמהלכה נהרגו כ-6,000 בני אדם, גרמה לנזק רב בעיר, והיא החלה לדעוך.
ב-1974, בעקבות ההפיכה הצבאית, החליט ממשלו של אוגוסטו פינושה לחלק מחדש את מחוזות המדינה. במסגרת החלטה זו הוחלט כי ואלדיביה תהפוך לפרובינציה במחוז לוס לאגוס, שבירתו פוארטו מונט.
בשנת 2005 יזם נשיא צ'ילה ריקרדו לאגוס את הקמת המחוז מחדש, ולאחר אישור הקונגרס, המהלך נכנס לתוקף ב-5 באפריל 2007. כחלק מהמהלך, נשקלה האפשרות לכלול במחוז גם את פרובינציית אוסורנו, ואחת האפשרויות הייתה אף להפוך את העיר אוסורנו לבירת המחוז החדש כולו, ואולם במשאל עם שנערך בפרובינציית אוסורנו ב-2006 העדיפו התושבים להישאר במחוז לוס לאגוס.
גאוגרפיה
ככלל, כולל המחוז ארבע רצועות גאוגרפיות, ממזרח למערב: רכס הרי האנדים, הפרקורדיירה ("קדם הרכס"), העמק המרכזי ורכס החוף. באזור האנדי מספר הרי געש פעילים: ויאריקה (2,847 מ'), מוצ'ו-צ'וסוונקו (2,422 מ'), קטרופיאן (2,360 מ'), פויווה-קורדון קאויה (2,236 מ') וקאראן-לוס ונאדוס (1,114 מ').
מההרים זורמים מערבה נהרות רבים, המעניקים למחוז את שמו. בין הנהרות הבולטים: בואנו (130 ק"מ), קרוסס (125 ק"מ), סן פדרו (77 ק"מ), פילמאיקן (68 ק"מ) וקאיה-קאיה (55 ק"מ). במחוז גם אגמים רבים, ובהם האגם הרביעי בגודלו בצ'ילה, אגם ראנקו (410 קמ"ר), וכן פויווה (157 קמ"ר), קלאפקן (121 קמ"ר), פאנגיפויי (116 קמ"ר), אגם רינייווה (77 קמ"ר), מאיווה (49 קמ"ר) ופיריווייקו (40 קמ"ר). האזור הכולל את האגמים קלאפקן, פאנגיפויי, רינייווה ופיריווייקו, וכן את האגמים נלטומה, פייאיפה ופויינקה, מכונה אזור שבעת האגמים.
בתחומי המחוז שלושה פארקים לאומיים: אלרסה קוסטרו, ויאריקה (שחלקו הצפוני במחוז אראוקניה) ופויווה (שחלקו הדרומי במחוז לוס לאגוס).
פרובינציות וערים
המחוז מחולק לשתי פרובינציות:
- פרובינציית ואלדיביה היא הפרובינציה הצפונית. שטחה 10,197 קמ"ר, ובשנת 2012 התגוררו בה כ-272 אלף תושבים. בירת המחוז, ואלדיביה, היא גם בירת הפרובינציה.
- פרובינציית אל ראנקו, הקרויה על שם אגם ראנקו, היא הפרובינציה הדרומית. שטחה 8,232 קמ"ר, ובשנת 2012 התגוררו בה כ-92 אלף תושבים. בירתה היא לה אוניון.
הערים הגדולות במחוז:
| עיר | פרובינציה | מספר תושבים | |
|---|---|---|---|
| 1. | ואלדיביה | ואלדיביה | כ-154 אלף |
| 2. | לה אוניון | אל ראנקו | כ-36 אלף |
| 3. | פאנגיפויי | ואלדיביה | כ-33 אלף |
| 4. | ריו בואנו | אל ראנקו | כ-31 אלף |
| 5. | מריקינה | ואלדיביה | כ-20 אלף |
קישורים חיצוניים
- אתר המחוז (בספרדית)
