לוצ'יה "לוצי" פולריס
לוצ'יה "לוצי" פולריס (בגרמנית: Lucia „Luci Pollreiss) הייתה תופרת ואשת עסקים וינאית מחסידי אומות העולם, שהצילה במלחמת העולם השנייה יהודים ממוות בידי הנאצים.
קורות חיים
לוצ'יה פולריס הייתה תופרת ובבעלותה חנות חייטים קטנה ברודולף-הים-פונפהאוס, ברובע ה -15 של וינה, בטרנרגאסה. לוצ'יה הייתה נשואה לחייל ששרת בארמייה השנייה הגרמנית.[1]
פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים
מקס ארנולד היה חייט יהודי שחי ברובע פרסבאום, מחוץ לווינה. ב-1942 קיבל הודעה מן השלטונות שעליו לעבור לווינה ולהירשם במשרדי הקהילה היהודית. מקס ציית חלקית לפקודה, כשעבר לווינה אולם בחר לא להרשם כנדרש. בווינה נשא לאישה את יוהנה, היהודיה.
כאשר ניתנה הפקודה לגירוש יהודי וינה מזרחה, החליטו בני הזוג מקס יחד עם אחותו של ארנולד ליאופולדין שטרן, להסתתר בעיר. הם חיפשו מקום מקלט ופנו אל לוצ'יה פולריס, שהסכימה להעסיק את ארנולד כחייט ולעזור לשלושה למצוא מקום מסתור. השלושה נעו בין מקומות מסתור בווינה מ-1942 עד סוף המלחמה. מחודש ספטמבר עד אפריל 1943,[2] התחבאו בביתה של מריה שאוור. לקראת הקיץ הגיעה למקום בעלת הבית של שאוור, שהייתה פעילה נאצית מרכזית ולכן למשך הקיץ הוסתרו השלושה בביתה של לוצ'יה, תוך שהיא דואגת להם למקום לינה, למזון ולצורכי קיומם. בעלה של לוצ'יה, ששירת בצבא הגרמני והגיע רק לחופשות, ביקש ממנה להפסיק לעזור ליהודים. למרות בקשתו והסכנה לחיי שניהם, המשיכה בפעילותה. יום אחד כאשר שהו השלושה בביתה של לוצ'יה, הגיעה הגסטאפו על מנת לברר אם מישהו נוסף מתגורר בביתה. היא ענתה בנחרצות בשלילה, והכחשתה שיכנעה אותם לא לבדוק. לוצ'יה סיכנה את עצמה בהסתרת יהודים, פשע שהיה עלול להוביל לגירוש למחנה ריכוז, ובסופו של דבר למוות. היא לא קיבלה כל תמורה על פעילותה ועל כך שחלקה את מזונה ובגדיה עם היהודים, בתקופה של מחסור. לאחר המלחמה המשיכו ליאופולדין שטרן מקס ויוהנה ארנולד לחיות בווינה.[3]
הכרה והנצחה
ב-8 ביולי 1982 הכיר יד ושם בלוצ'יה פולריס כחסידת אומות העולם.[4]
הערות שוליים
- ^ Luci Pollreis, ויקיפדיה
- ^ Die Gerechten Österreichs Eine Dokumentation der Menschlichkeit von Mosche Meisels, Luci Pollreis - 1982, Gestapo-Leute
- ^ THE RIGHEOUS OF AUSTRIA, Hardcover
- ^ יד ושם, The Righteous Among The Nations, יד ושם, 8.9.1982
