לאון פסטינגר
לאון פסטינגר (8 במאי 1919–11 בפברואר 1989) הוא פסיכולוג חברתי יהודי-אמריקאי, אשר הגה את תאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי וכן תרם רבות בתחום הרשתות החברתיות.
ביוגרפיה
נולד בברוקלין. הוריו היו אלכס פסטינגר, יהודי-רוסי אשר היגר לארצות הברית, ושרה סולומון פסטינגר. פסטינגר למד בבית ספר תיכון לבנים. סיים את לימודיו לתואר ראשון בסיטי קולג' של ניו יורק. הוא המשיך ללימודי תואר שני, אותו סיים באוניברסיטת איווה ב-1942. הוא למד שם תחת הנחייתו של קורט לוין, אחד מאבות הפסיכולוגיה החברתית, אשר עבד על תאוריית השדה של הפסיכולוגיה, המבוססת על אנלוגיה לפיזיקה על מנת שתשמש תאוריה חלופית לביהייביוריזם. ב-1951 קיבל פסטינגר את הדוקטורט שלו מאוניברסיטת מינסוטה.
לאחר הקמת מעבדה לחקר הדינמיקה הקבוצתית במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס ב-1945, הצטרף פסטינגר ללוין, וקיבל משרת הוראה זוטרה (Assistant Professor). במהלך הקריירה המקצועית שלו, היה פסטינגר חבר באוניברסיטאות רבות, שהחשובות בהן הן המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), אוניברסיטת סטנפורד, אוניברסיטת מישיגן וכן בית הספר החדש.
ב-1942 נישא למארי אוליבר בלו, ולשניים נולדו שלושה ילדים, טרם התגרשו. ב-1969 נישא לטרודי בראדלי, פרופסור במחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת ניו יורק; לזוג לא נולדו ילדים.
תאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי
פסטינגר ידוע בעיקר בשל פרסום תאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי ב-1957. תאוריה זו מתמקדת במצבים בהם יש חוסר איזון הכרתי (למשל סתירה בין מחשבה לבין התנהגות המבוצעת בפועל), הגורם להרגשת מתיחות, שפוגעת ברצונם של אנשים לעקביות בהתנהגותם ובדעותיהם. על פי פסטינגר, אנשים נוטים להתמודד עם מצב כזה באחת משלוש הדרכים הבאות: להפחית מן החשיבות של הקוגניציה; להוסיף קוגניציות חדשות שישנו את המאזן בין התמיכה לסתירה; או לשנות את אחת הקוגניציות. תאוריה זו מסבירה, בין היתר, כיצד ממשיכים אנשים לדבוק באמונות שהוכחו כשגויות, כמו כתות אשר אמונות עיקריות בהן הופרכו.
במהלך מחקריו הצטרף פסטינגר, יחד עם הנרי ריקן וסטנלי שכטר, לכת בראשה עמדה "נביאה" אשר טענה כי חייזרים דיברו אליה ואמרו כי העולם יוצף ב-21 בדצמבר 1954. משהגיע היום והנבואה לא התממשה, המאמינים דווקא התחזקו באמונתם והחלו במסע גיוסים לכת. לטענת פסטינגר, הרצון לשמור על אמונות נובע מכמות ההשקעה שהושקעה בקוגניציה וכן מהתמיכה שמתקבלת מהאנשים הסובבים. במקרה זה, כמו במקרים רבים של כתות, הייתה תמיכה נרחבת מהסביבה הקרובה, שהרי היא הכת. כמו כן, במקרה הזה, אמונתם הייתה מוצהרת, דבר שחיזק את רצונם לשמור על הקוגניציה. פסטינגר ועמיתיו פרסמו את מסקנותיהם בספר "When Prophecy Fails" שיצא בשנת 1956.
לקריאה נוספת
- Leon Festinger, Henry W. Riecken, & Stanley Schachter, "When Prophecy Fails: A Social and Psychological Study of a Modern Group that Predicted the End of the World". University of Minnesota Press; 1956.
קישורים חיצוניים
- על לאון פסטינגר, באתר bookrags (באנגלית)
- על לאון פסטינגר מאת תלמידו סטנלי שכטר (אנ'), בכתב עת של האקדמיה הלאומית למדעים (באנגלית)
- דיסוננס קוגניטיבי, בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפונט"
- תאוריית ההשוואה החברתית של פסטינגר, באתר "המדגם"
- קרן שפי, פראיירים לא מתים, באתר של "רשת 13", 17 במרץ 2008 (במקור, מאתר "nana10")
