לאופולד אינפלד
 | |
| לידה | 20 באוגוסט 1898 |
|---|---|
| פטירה | 15 בינואר 1968 (בגיל 69) |
| ענף מדעי | פיזיקה תאורטית |
| מקום מגורים | פולין, ארצות הברית, קנדה |
| תרומות עיקריות | |
| פתר עם אלברט איינשטיין את בעיית שני הגופים בהתאם לתורת היחסות הכללית, דבר אשר הסביר את תנועת הפריהליון של כוכב חמה. | |
לאופולד אִינְפֶלד (Leopold Infeld; 20 באוגוסט 1898, קרקוב – 15 בינואר 1968, ורשה) היה פיזיקאי תאורטי יהודי פולני שנודע בעיקר בזכות עבודתו המשותפת עם אלברט איינשטיין על בעיית שני הגופים, אשר הסבירה את תנועת הפריהליון של כוכב חמה. אינפלד היה פציפיסט ובערוב ימיו אף שב לפולין הקומוניסטית, שאותה עזב לפני מלחמת העולם השנייה. בספרו Quest: An Autobiography, אשר זיכה אותו בפרס אניספילד-וולף בשנת 1942, מספר אינפלד את סיפור חייו מילד ברובע היהודי בקרקוב בתחילת המאה ה-20, עבור בעבודתו בארצות הברית וקנדה עד לחזרתו לפולין לאחר שהואשם כקומוניסט.
ילדותו ונעוריו
אינפלד נולד למשפחה יהודית מן המעמד הבינוני-גבוה ברובע קז'ימייז' בקרקוב. הוריו של אינפלד נמנו עם שכבת אוכלוסייה אשר שמרה פחות באדיקות על המסורות החרדיות כדוגמת הלבוש השחור ואי-קשר עם הגויים השכנים, בילדותו אף מונתה לו מטפלת פולנייה. בילדותו למד אינפלד ב"חדר", וכאשר בגיל 6 החל ללמוד בבית ספר פולני (במקביל להמשך לימודיו בחדר) כבר הכיר את האלפבית העברי. לאחר ארבע שנות לימוד כלליות לאופולד הצעיר רצה ללמוד בגימנסיה, אולם נאלץ להמשיך בלימודים בבית ספר אזרחי ולאחר מכן בבית ספר מקצועי כהכנה לחיים כמוכר בחנות מוצרי הסנדלרות של אביו.
ספרי מדע לנוער שקרא סיקרנו את דמיונו, אולם אינפלד הבין שעל ידי לבוא על סיפוקו יהיה עליו להמשיך בלימודים גבוהים. ההשכלה לה זכה בבתי הספר האזרחיים לא הייתה מספקת לצורך קבלה לאוניברסיטה, ולאחר מאמצים רבים הצליח אינפלד ועבר את בחינות ה"מטורה" (המקבילות לבחינות הבגרות בישראל).
הוראה ומחקר אקדמי
אינפלד סיים את עבודת הדוקטורט ב-1921 באוניברסיטה היגלונית שבקרקוב. חיפושיו אחר משרה אקדמית בפולין לא צלחו בשל יהדותו, ולכן בשנים שלאחר תום לימודיו לימד בבתי ספר תיכוניים יהודיים בפולין.
נישא לפאני ביליג, מורה למתמטיקה ילידת 1898 בקולבושובה שבפולין, ובשנת 1925 נולד בנם, הנריק-רישארד (לימים גיל). כעבור שנים ספורות התגרשו בני הזוג ופאני עלתה לארץ ישראל ב-1929 עם בנם ונישאה למלחין והמורה יצחק אֶדֶל, שאימץ אותו. (גיל חלה ונפטר בעת שירותו בפלמ"ח.[1])
לאחר מכן נישא מחדש, להלינה. ב-1930 התקבל למשרה אקדמית כעוזר מחקר בכיר בפיזיקה תאורטית באוניברסיטת לבוב. לאחר מות אשתו הלינה ממחלה ממושכת, קיבל אינפלד את מלגת קרן רוקפלר, ועבר ללמוד באוניברסיטת קיימברידג' עד 1935, שם כתב מספר מאמרים עם מקס בורן. אינפלד הצליח במחקר האקדמי בקיימבריג', אך בגלל קשיים חברתיים שב ב-1935 ללבוב. בזמן זה ההשפעה הנאצית הקשתה עליו, ובהמלצתו של אלברט איינשטיין פנה בבקשה לקבלת מענק לביקור במכון למחקר מתקדם שבאוניברסיטת פרינסטון. ב-1936 בקשתו אושרה בתמיכתו של איינשטיין, שאליו הצטרף למחקרים בתורת היחסות הכללית.
מכיוון שאינפלד היה זקוק להכנסה נוספת נענה להצעה של איינשטיין לכתוב ספר מדע פופולרי תחת חסותו. הספר, "התפתחות הפיזיקה החדשה" שמו, זכה להצלחה (ואף תורגם לעברית).
ב-1938 החל לכהן כפרופסור באוניברסיטת טורונטו. במהלך השנים הבאות פרסם מאמרים חשובים במשותף עם איינשטיין ואחרים, בהם "משוואות הכבידה ובעיית התנועה" ב-1938, "משוואות התנועה באלקטרודינמיקה" (1940), "שעונים, מוטות קשיחים ותורת היחסות" (1943). ב-1945 פרסם עם א' שילד, שהיה דוקטורנט בהנחייתו, מאמר בשם "דגש על בעיות תנועה קפלריות במרחב עם עקמומיות שלילית קבועה" וכן "גישה חדשה לקינמטיקה קוסמולוגית".
שערוריית הריגול
בליל ה-16 באפריל 1948 האזין סוכן סמוי של "המחלק המיוחד" של המשטרה הרכובה המלכותית של קנדה לאינפלד במסגרת הרצאה לקהל הרחב שנתן באוניברסיטת מקגיל. אינפלד, בדומה לאיינשטיין, היה ידוע כפציפיסט ואף היה מ-11 החותמים על מניפסט ראסל-איינשטיין כנגד השימוש בנשק גרעיני, והיחיד מביניהם שלא זכה לקבל פרס נובל, על אף שנחשב לפיזיקאי החשוב ביותר בקנדה. שנתיים מאוחר יותר הכריז הפרלמנט הקנדי על אינפלד כבוגד אשר עלול למסור מידע סודי על אודות פצצת האטום לברית המועצות. למרות עיסוקו רב השנים של אינפלד בתורת היחסות, תחום המחקר שבו התמחה ושעליו זכה לפרסום, ואף על פי שתחום זה אינו נוגע בתחומי הידע הנדרשים לייצור פצצת אטום, גם עובדה זו לא סייעה לאינפלד באותן שנים. אף על פי שהאשמות אלו בוססו על שמועות, הדבר פורסם בהרחבה בעיתונים ומשפחתו של אינפלד הוטרדה רבות. ב-1950 שב לפולין, ואזרחותו והאזרחות הקנדית של ילדיו, שאף נולדו בקנדה, נשללה.
בשובו לפולין נתקבל בחום על ידי המשטר הקומוניסטי, ונתמנה לחבר באקדמיה הפולנית למדעים ולמנהל וראש המכון לפיזיקה תאורטית באוניברסיטת ורשה. בשנים 1950–1968 היו חייו של אינפלד מלאים בפעילות מחקרית, שבמהלכה פרסם יותר מ-40 מאמרים אקדמיים ואת הספר "תנועה ויחסות" (1960). ב-1995, כמעט 30 שנים לאחר מותו, השיבה אוניברסיטת טורונטו לאינפלד את תואר הפרופסור כאמריטוס.
ספריו
- אלברט איינשטיין, לאופולד אינפלד, התפתחות הפיזיקה החדשה - ממושגים ראשונים ועד יחסיות וקואנטים (תרגם מאנגלית: ש. פ. קלעי; ערך: ד"ר ברוך לשם), הוצאת ספרית פועלים, 1947.
- Quest: An Autobiography" and the biography "Whom the Gods Love: The Story of Evariste Galois.
- Whom the Gods Love: The Story of Evariste Galois.
קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה (באנגלית)
- מאמריו מ-google scholar
הערות שוליים
- ^ קורות החיים של אדל, גיל (הנריק-רישארד), באתר "יזכור" של משרד הביטחון; גיל אדל (הנריק-רישארד), באתר הפלמ"ח. ליום השלושים למותו הוציאו חבריו חוברת זיכרון, ובה דברי חברים, הספדים, זיכרונות, חיבוריו וחלק ממכתביו: גיל אדל: ליום השלושים בהוצאת חבריו (עין חרוד: דפוס הקיבוץ המאוחד), תש"ד.
