מארי דה פרנס
מָארִי דֹה פְרֹנְס (בצרפתית: "Marie de France" - "מארי מצרפת") הייתה המשוררת הצרפתייה הראשונה, אשר כפי הנראה חיה באנגליה במהלך המאה ה-12. היא חיברה תריסר פואמות ברטוניות, הקרויות "Breton lais" - שירים קצרים עלילתיים, ששאבו השראה ממקורות ארתוריאניים ומהאהבה החצרונית. בנוסף, תרגמה מארי קובץ משלים ימי-ביניימי, המכיל כמאה משלים המיוחסים ל"איזופוס הקטן" ("איזופט" בלשונה); את אגדת "כור המצרף של פטריק הקדוש"; ואת ההגיוגרפיה של אודרי ה"קדושה". ההתייחסויות השונות המצויות בפואמות שלה למשוררים גדולים אחרים (דוגמת סנקה ואובידיוס), כמו גם תרגומיה מלטינית ומאנגלית לניב האנגלו-נורמני, מעידים על השכלתה הרחבה כאישה ממעמד האצולה בימי הביניים[1][2].
זהותה
מארי דה פראנס היא המשוררת הראשונה שכתבה בשפה הצרפתית[3] המוכרת לנו כיום. באפילוג שלה לקובץ המשלים "איזופט", כתבה: "Marie ai nun, se sui de France"[4] ("מארי הוא שמי, אני מצרפת"). הדגשתה את ארץ מוצאה תרמה להנחה הרווחת שחיה באנגליה, בחצרו של המלך הנרי השני, ואף כתבה עבורו את העלילות הברטוניות[5]. כינויה מארי דה פראנס ("מארי בת צרפת") נטבע על ידי קלוד פושה, שסבר ב-1581 שמארי היא "ילידת צרפת"[6].
למרות שארבע יצירותיה של מארי השתמרו היטב, לא ידוע לבטח דבר על זהותה ועל חייה, מלבד שמה וארץ מוצאה. במשך השנים, חוקרים רבים ניסו להתחקות אחר עקבותיה ולזהותה עם מספר נשים צרפתיות אחרות בשם מארי, אך ללא הצלחה. מארי זוהתה בין היתר עם:
- מארי דה שמפיין (Marie de Champagne), בתם של אלינור מאקוויטניה ושל לואי השביעי, מלך צרפת;
- אם המנזר מארי משפטסברי (Shaftesbury), אחותו למחצה של הנרי השני מצד אביהם, ג'פרי מאנז'ו;
- אם המנזר מארי מבולון (Boulogne), בתם של סטיבן מלך אנגליה ומתילדה מבולון;
- מארי דה מולאן (Meulan), בתו של הברון הנורמני גלרן דה מולאן, ואשתו של יו טלבוט, ברון קלוביל[7].
שתיים מיצירותיה של מארי מכילות פרולוג, בו ציינה את האצילים להם הוקדשו היצירות, ואפילוג, בו חתמה את שמה. זיהויים החלקי של האצילים המוזכרים בפרולוג סייע בתארוך יצירותיה המשוער. שירי העלילה הברטוניים הוקדשו ל"nobles reis" ("מלך אצילי") - ככל הנראה מלך אנגליה דאז, הנרי השני[8]. על כן, ייתכן שהם חוברו במהלך השנים 1160 עד 1189, היא שנת מותו של הנרי השני. תרגום קובץ המשלים תלוי בזהותו של "הרוזן וויליאם" לו הוקדש (ייתכן כי מדובר בברון וויליאם דה מנדוויל, או בוויליאם מרשל[9]) ועל כן תארוך היצירה נע בין 1189-1208. אגדת "כור המצרף של פטריק הקדוש" תורגמה ועובדה החל מ-1190 ועד 1208-1215[10]. ההגיוגרפיה של אודרי הקדושה "נושאת את מאפייניו של טקסט שנכתב בשלהי המאה ה-12, או לכל המאוחר, ראשית המאה ה-13"[11].
לקריאה נוספת
הערות שוליים
