מארי ואמיל טאקט
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. מארי טאקט מרטנס (1898-1989) ואמיל טאקט (1893-1971) (Marie Taquet-Martens) היו בעל ואישה שהצילו ילדים יהודים בתקופת השואה ועל כך הוענק להם תואר חסידי אומות עולם.
קורות חיים
אמיל יליד בלגיה, שרת כקצין בדרגת סרן בצבא הבלגי. בשנת 1918 הוא נשא לאשה את מארי, ילידת לוקסמבורג.
הם הפעילו פנימיה לילדים שנקראה בית המלכה אליזבת (Home Reine Elisabeth) בטירת פיינג (Château du Faing) ליד כפר ג'אמוין (Jamoigne-sur-Semois) בדרום מזרח בלגיה. הפנימייה פעלה בטירה ימי ביניימית שהייתה בבעלותן של מסדר אחיות הצדקה של בזנסון (Sisters of Charity of Besancon), והפך בשנת 1941 לפנימיה עבור ילדים בעלי מוגבלויות.[1]
הפעילות בתקופת השואה להצלת יהודים
בזמן כיבוש בלגיה על ידי הנאצים ב-1942, אמיל הוצב לנהל את הפנימיה שהוסבה לקלוט ילדים שאבותיהם שרתו בצבא. אמיל עסק בעבודה המנהלית ובתאום עם גורמי הממשל בבריסל ומארי ניהלה את בית הספר. אמיל היה פעיל מאד בתנועת ההתנגדות הבלגית (אנ'). בנוסף לניהול הבית, ואחריות לאספקת מזון וביגוד לילדים, הוא היה אחראי על הפעילות המחתרתית של הרשת בה פעל, באזור כולו. ב-1942, שהו במקום 80 ילדים וב-1943 הצטרפו 80 נוספים. כמחצית הילדים ששהו בפנימייה היו יהודים. הם הובאו לפנימייה על ידי האב אנדרה ג'וזף (Joseph Andre), שזכה גם הוא בתואר חסיד אומות העולם לאחר שנסע ברחבי בלגיה ושכנע מנזרים, מוסדות ובתים פרטיים להחביא ילדים יהודים, והגברת איבון נווז'ן (Yvonne Nèvejean), שיצרו קשר עם "ועד ההגנה היהודי" (CDJ(אנ')), ארגון יהודי מחתרתי שארגן מקומות מסתור עבור יהודים, והביע את נכונותו לעשות ככל יכולתו להציל כל יהודי שיופנה אליו.
בין 1942 - 1944, 83 בנים יהודים בגילאים 4–16, מצאו בפנימייה מקלט. בני הזוג והצוות נתנו לילדים יחס משפחתי, חם ואוהב. כל הילדים, יהודים ולא-יהודים, חולקו לקבוצות קטנות בראשות יועץ, על פי הדגם של תנועת הצופים. הילדים היהודים, שכל אחד מהם קבל שם לא יהודי, הוסוו כתלמידים קבועים: מארי לימדה אותם איך להסוות את זהותם כדי לשרוד פשיטות גסטפו. בספטמבר 1943, הגסטפו ערך בבית חיפוש. כשנשאלה על ידי המפקד אם יש בפנימייה ילדים יהודיים, מרי השיבה בשלווה, "למה שיהיו פה ילדים יהודים? זה היה יכול להיות מסוכן מדי".
לאורך כל תקופת המסתור שלהם - למעט חודש אחד בקיץ 1944, בו סגל הפנימייה יצא לחופשה, הילדים לא סבלו מרעב או מחסור.
לצדם של בני הזוג טאקט עבד צוות מסור של מורים צעירים ויועצים שהקדישו עצמם לתלמידים. גברת טאקט הייתה הלב הפועם של הבית. היא התייחסה לילדים כאל ילדיה וניסתה לפצותם על העדר הורים. היא התעקשה לתת לכל ילד נשיקת לילה טוב לפני שהלכו לישון. הילדים דיברו על האווירה השמחה והנעימה בבית: "בשבילנו, האחוזה הפכה למחנה חופשה".[1][2][3]
לאחר המלחמה
הטירה נשארה פתוחה עד יוני 1946 כי רבים מההורים של הילדים היהודים ששהו בה, לא חזרו מן המחנות.
הכרה והנצחה
ב-23 בדצמבר 1987, יד ושם הכירו כחסידי אומות עולם במארי טאקט מרטנס, אמיל מרטנס וב- 16 אנשים נוספים שסייעו להם בהצלת ילדי הפנימייה היהודיים- Fernande Brack, André Buyle, Pierre-René Delvaux, Robert Delvaux, Yvon Filot, Jean-Marie Fox, Anne-Marie Geeraerts, Michel Gendebien, Paul Géoris, Jean Hardy, René Hardy, Maurice Lemoine, Marthe Martin-Adam, François Mertens, Marie-Thérèse Poncelet and Leonard Schmitz.[1]
לקריאה נוספת
- The Path of the Righteous: Gentile Rescuers of Jews During the Holocaust - 1993 מרדכי פלדיאל
קישורים חיצוניים
- קרן ראול ולנברג הבינלאומית - מארי טאקט
- יד ושם - חסידי אומות העולם - משפחת טאקט
- יד ושם - מארי ואמיל טאקט מרטנס (אנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Taquet FAMILY, yad vashem
- ^ Chris Mcdonough, Marie Taquet, Belgium, קרן ראול ולנברג הבינלאומית
- ^ Taquet-Martens, Marie & Emile, yad vashem
