מארקאנטוניו ג'וסטיניאן
מארקאנטוניו ג'וסטיניאן (באיטלקית: Marcantonio Giustinian; 2 במרץ 1619 - 23 במרץ 1688) היה דוכס ונציה בין השנים 1684–1688, ה-107 במספר.
ג'וסטיניאן היה הרביעי מבין ששת בניהם של פייטרו ומרינה ג'וסטיניאן. המשפחה ישבה בארמון רחב ידיים, פאלאצו ג'וסטיניאן שעל התעלה הגדולה בוונציה, שבו הלחין ריכרד וגנר במאה ה-19 את המוזיקה עבור האופרות טריסטן ואיזולדה ופרסיפל.
ג'וסטיניאן היה אדם אדוק ומלומד, ששלט בעברית, בלטינית וביוונית. לאחר שלמד פילוסופיה, תאולוגיה והיסטוריה באוניברסיטת פדובה, החזיק ג'וסטיניאן במשרות ציבוריות שונות. מונה לתפקיד שלטוני (Provveditore) בזמן המלחמה בכרתים ולשגריר של מלך צרפת שהעניק לו תואר אבירות. בזכות כישורי הנאום בהם ניחן, הוא שכנע את צרפת לספק לוונציה מימון במלחמתה בכרתים. בוונציה עצמה הוא כיהן כקונסיליירה וכחבר מועצת העשרה, גוף שלטוני ברפובליקת ונציה.
אחרי מות דוכס ונציה אלוויזה קונטאריני, נבחר ג'וסטיניאן ב-26 ינואר 1684 לדוכס, זאת בניגוד לציפיות שלתפקיד ייבחר המפקד הצבאי המהולל פרנצ'סקו מורוזיני. ג'וסטיניאן עצמו העדיף ככל הנראה לפרוש למנזר סן ג'ורג'ו, והשתתף בבחירות בחוסר רצון לאחר מאמצי שכנוע מצד המועצה, שראתה בו אדם גמיש שיהיה קל יותר לשלוט בו מאשר מורוזיני.
לאחר טקס ההכתרה שלו חגגה ונציה את ניצחונותיה על הטורקים בידי פרנצ'סקו מורוזיני, בטקסי הודיה כנסייתיים, פסטיבלים, ריקודים והדלקת אורות בעיר; המארגנים היהודים מגטו ונציה בלטו במיוחד ביצירתיות שלהם. אירוע פאר נוסף בעיר שכלל תאורת לילה, משטי ספינות והפרחת כדורים היה הקרנבל, שמשך כבר אז כמות רבה של תיירים מאירופה.
תקופת שלטונו הקצרה בת ה-4 וחצי שנים התאפיינה בסדרת חגיגות שופעות פאר. כל אירוע שימש עבורו כעילה לחגיגה, שהחלה בשירת ההמנון הנוצרי טה דאום (Te Deum) בכנסייה והמשיכה עם מסיבות. את ההחלטות החשובות הותיר ליועציו, עובדה שעוררה עליו ביקורת מצד חלק מתושבי ונציה.
ג'וסטיניאן מת ב-13 במרץ 1688 במפתיע כתוצאה מניתוח כושל, ונקבר על פי צוואתו בכנסיית סן פרנצ'סקו דלה ויגנה. לאחר מותו הופץ שיר הומוריסטי אודות שני הרופאים, טון ודולפין, (שמיתרגמים גם ל"טונה" ו"דולפין"), שבו נטען שהדוכס נהרג בידי שני דגים.
ג'וסטיניאן מעולם לא נישא ואהב להתפאר שבכך נמנע מחטא.
קישורים חיצוניים
