מבצע משווה
  | |
| מטרה | אימונים והצגת הדגל במדינות אפריקה |
|---|---|
| תוצאה | הצלחה בהכשרת חובלים והופעת ישראל ב-9 נמלים |
| תאריכים | 15 בפברואר 1955 - 2 ביוני 1955 |
| משך ההפלגה | 15 שבועות ויומיים |
| צי |
 |
| כלי שיט משתתפים | הפריגטה אח"י משגב (ק-30) |
| נתיב ההפלגה | |
| נמל מוצא | נמל חיפה |
| נמל יעד | לורנצו מרקס במוזמביק |
| אורך הנתיב | כ-18,000 מייל במשך 78 יום. |
| נקודות ציון | גיברלטר, פריטאון, קייפטאון, לורנצו-מרקס במוזמביק, דרבן, פורט אליזבת. קייפטאון, מונרוביה, דקר בסנגל, גיברלטר וליוורנו. |
| צוות | |
| פיקוד | רס"ן אדוארד שרון - מפקד אח"י משגב (ק-30) |
| צוות | צוות הפריגטה וקורס חובלים מחזור ד' |
| מפליגים נוספים | ראש הטקס סרן ד"ר מיכאל סימון. |
| מארחים | הקהילות היהודיות של דרום אפריקה. |
מבצע משווה הייתה הפלגת הפריגטה אח"י משגב (ק-30), בשנת 1955, לדרום אפריקה למטרת קשר עם הקהילה היהודית והצגת מדינת ישראל ביבשת. ההפלגה שבמהלכה ביקרה הפריגטה בעשרה נמלים, נוצלה לאימון הצוות והכשרת חניכי מחזור ד' של קורס חובלים.
ניסיון קודם והכנות
עד למבצע זה ביצעה השייטת הגדולה של חיל הים הפלגה ארוכה לארצות הברית מבצע קולומבוס והפלגות בים התיכון שכללו ביקור במספר נמלים.
ההכנות להפלגה החלו בחודש ינואר 1955. טיפולים וצביעה על ידי מספנת חיל הים. מילוי דלק ואספקה באנייה. אכל המפליגים קיבלו חיסון נגד קדחת צהובה. משרד השייטת הפיק טופסי תעודת "אביר הים" לצורך מסירה לאנשי הצוות לאחר שיעברו את וכדין בטקס חציית המשווה.
אבא חושי ראש העיר חיפה צייד את מפקד האנייה ב-8 מפתחות כבוד של חיפה. המטרה לתתם לראשי הערים במקומות שהמשגב תבקר. האלוף שמואל טנקוס נפרד מצוות האנייה ואיחל דרך צלחה.
מחיפה לגיברלטר
האנייה יצאה לדרכה ביום ג 15 בפברואר 1955 בשעה 8 בבוקר בדיוק. מהירות ההפלגה הייתה 12 קשר. בקטע הדרך עד לסיציליה הים היה נוח. מערבה משם החל הברומטר לרדת והגלים לעלות. תחזית מטאורולוגית שנקלטה מתחנת מלטה דיברה על ים סוער.
בבוקר 22 בפברואר התגלה צוק גיברלטר הכניסה לנמל נעשתה בעמדות כבוד וירי של 21 מטחי כבוד מהפריגטה שנענו ב-21 מטחי כבוד מבסיס הצי הבריטי. את פנה אנייה קיבל קצין הקישור בדרגת רס"ן וקונסול ישראל בגיברלטר מר בן נעים. התברר כי העיתונות המקומית דיווחה על ההגעה ול-700 יהודי העיר הייתה חגיגה.
רס"ן שרון מפקד האנייה יצא בלוית הקונסול לביקור אצל המושל הבריטי. הדאר הביא מכתבים לאנשי הצוות ועיתונים עבריים. בגיברלטר ביקרה משחתת בריטית "א.ה.מ ברפלאר" חלק מהקצינים והחובלים הוזמנו לביקור. המשחת הייתה בדרכה למזרח הרחוק ויועדה לעבור בתעלת סואץ.
נערך משחק כדורסל בין נבחרת המשגב לנבחרת הבטליון הראשון ב"חטיבת הדוכס וולינגטון". התוצאה הייתה 71:39 לטובת המשגב.
בטקס חגיגי שנערך בבית העירייה מסר רס"ן שרון מפתח ראשון של העיר חיפה לראש העיר גיברלטר. בערב נערך על ידי הקהילה היהודית נשף לצוות האנייה והחובלים. למחרת ירד גשם ומשחק הכדורגל שתוכנן בין הנבחרות בוטל.
באוקיינוס האטלנטי
בשעות אחר הצהריים של 24 בפברואר יצאה המשגב מגיברלטר, עזבה את הים התיכון וירדה דרומה באוקיינוס האטלנטי. טלטולי האונייה נעשו קצובים יותר בהתאמה לגלים הארוכים של האוקיינוס. החובלים עסקו בתרגולי תותחים ואף ביצעו מרוצי הקפות סביב הסיפון. הכתב הצבאי רוזנפלד הכין עיתון יומי פנימי "אשנב".
ככל שהדרימה האנייה נעשה מזג האוויר טרופי והחום התגבר מאוד. לבוש העבודה שונה למכנסיים קצרים. בעיקר היה קושי לצוות המכונה שהיו מדי פעם יוצאים לאוויר והקפידו על שתיית מים.
סיירה לאון
נמל ההצטיידות הבא היה פריטאון בירתה של סיירה לאון אז מושבה בריטית. המקום היה חם ולא נקי. את פני האונייה קיבל קצין קישור של הצי המלכותי הבריטי והתושב היהודי היחידי במקום שהיה מורה בית הספר התיכון. נערך משחק כדורגל בין נבחרת המשגב מול נבחרת המועדון המקומי שהסתיים בניצחון המשגב 5:1 מה שמצא חן רב בעיני הצופים המקומיים. נערכה מסיבת קוקטייל באנייה. במהלך האירוע נתברר כי מפקד המשטרה המקומי היה מפקד מחנה המעצר בלטרון ונפגש עם אחד מאנשי הצוות שהיה בין העצורים. כטוב ליבם בשתייה הסכימו לשכוח את העבר.
חציית קו המשווה
לאחר מסיבת הקוטיל יצאה המשגב את פריטאון בדרכה לקייפטאון דרום אפריקה. היה זה הקטע הארוך ביותר בהפלגה. הפריגטה חצתה את מפרץ גואינה והתקרבה לקו המשווה. בגורלה של המשגב להיות ראשונה מאוניות חיל הים לחצות את המשווה. המקובל הוא שמי שחצה את הקוו עובר טבילה היתולית ולאחריה מוגדר כ"אביר הים". כל אנשי הצוות חיכו במתח רב לטקס החצייה. רק ארבעה מהמפליגים עברו את קו המשווה בעבר. החובל טוביה סער נבחר לשחק את תפקידו של נפטון אליל הים.
כל יתר המפליגים, בלא הבדל דרגה, חויבו לעבור את כל שלבי הטקס מריחה בשמן, צביעה בצבע, טבילה במקווה המים המזוהמים ובסוף שטיפה במי ים בלחץ. ב-5 במרץ הוכנה הבריכה ולמחרת ב-6 במרץ בשעה 15:15 חצתה 'משגב' את קו המשווה. שרון מפקד ה'משגב' העביר את סמכות הפיקוד לטוביה סער בתחפושת נפטון והטקס החל.
הטקס נמשך עד הערב במהלכו ה'משגב' מתקדמת. קודם הוטבלו הקצינים ואחריהם כלל המפליגים. עוברים משיכה בשמן ובקמח מרבץ במי שיפולים ושטיפה בזרנוקי מי ים עד שכולם היו ראויים וקיבלו את תעודת "אביר הים" שהוכנה לו. לאחר הטקס האנייה מתקדמת ב-12 קשר. הצוות והחובלים במשמרות ועבודות תחזוקה.
File:MisgavEquatorDoc5031955.jpg|תעודת "אביר הים" לאנשי צוות אח"י משגב החוצים את קו המשווה בפעם הראשונה.
דרום אפריקה
האנייה הקדימה את התוכנית ושרון חשב לבצע עגינת מנוחה לטיפול חיצוני לפני הכניסה החגיגית לקייפטאון. הכניס את המשגב למפרץ סאלדנה 70 מיל ימי צפונית לקייפטאון. מייד עם העגינה הופתע לשמוע שבמקום יש בסיס אימונים של הצי הדרום אפריקני. קצינים הוזמנו למועדון בחוף שם פגשו גם יהודים מהמקום.
קייפטאון
בבוקר יום ה' 17 במרץ התקרבה משגב לנמל קייפטאון. הנוף המרהיב של ההרים עברה בין שוברי הגלים לרציף. שם חיכה לה קהל רב נציגי השלטונות, אנשי הצי הדרום אפריקאי ראשי הקהילה היהודית וציר ישראל בפרטוריה מר צ. ס. היימן ורעייתו.
האנייה הוצפה במבקרים היום הראשון נערכו ביקורים רשמיים של מפקד האנייה: המושל הכללי, שר ההגנה של דרום אפריקה ארסמוס. החשובים באו לביקור ב'משגב' והתקבלו בשריקת כבוד.
הצוות שמח לביקורם של ילדי בתי הספר היהודים שנהנו מיום חופש והובאו לבקר באנייה. הילדים קיבלו מהצוות מתנות קטנות מטבעות כסף ובולים ישראלים.
מזכיר המועצה הציונית מר אברהמסון הביא תוכנית לארבעת ימי השהייה בנמל. גדושה באירועים מסיבות נשפים וטקסים. הערב המוצלח ביותר היה נשף ריקודים תחת כיפת השמיים שנערך באחד הגנים הציבוריים הגדולים. צלי בשר כיבוד בשפע ובנות חמודות.
אירוע מיוחד אחר היה מצעד ברחובות העיר והנחת זר על "קבר החייל האלמוני" על ידי מפקד ה'משגב'. משם המשיכו לבית הכנסת ולטקס מסירת מפתח חיפה לראש העיר קייפטאון.
במשך כל ימי הביקור צבאו אלפי מבקרים שבאו לעלות על אנייה ישראלית ולחוש תחושת מולדת. האורחים התפעלו מהאנייה נקייה המטבח ללא רבב והתותחים המצוחצחים.
לצוות היו הרבה חוויות והנאה רבה כתום ארבעה ימי ביקור. יצאו להמשך הדרך ביודעם שבתוכנית לשוב בעוד שבועיים.
אח"י משגב (ק-30) נכנסת לנמל קייפטאון 13 במרץ 1955.
מפקד אח"י משגב (ק-30) רס"ן אדוארד שרון, מבקר את ארסמוס שר ההגנה של דרום אפריקה מרץ 1955.
באוקיינוס ההודי
ב-22 במרץ בוקר ערפילי, יצאה 'משגב' מקייפטאון הפליגה דרומה הקיפה את כף התקוה הטובה ופנתה לאוקיינוס ההודי. מגמת פניה הייתה לנמל לורנצו מרקס במוזמביק.
ההפלגה מזרחה וצפונה לאורך החוף הירוק של דרום אפריקה עברה בים שקט והייתה מהנה.
לורנצו מרקס התגלתה כעיר יפה ומטופחת אך יקרה יחסית. לפורטוגל לא היו אז יחסים דיפלומטיים עם ישראל. ומאידך גם לא היו נתונים ללחץ מדינות ערב. השלטון הפורטוגלי היה מסודר והפגין מקצועיות. אפשרויות הבילוי היו מועטות. נפגשו עם ישראלי נציגה של חברת צים במקום. ולאחר יום יצאה ה'משגב' דרומה לנמל דרבן (דרום אפריקה).[א]
ביקור ביוהנסבורג
יוהנסבורג נחשבה למרכז הכלכלי של דרום אפריקה. בעיר התרכזה קהילה יהודית חזקה מנתה כ-40,000 נפש. חלקם אמידים. התארגנו לאירוח הצוות שכרו מטוס ו-42 מאנשי הצוות הוטסו מדרבן ליוהנסבורג והתארחו בבתי משפחות יהודיות. למשך ארבעה ימים.
הימאים צעדו ברחובות העיר עם תזמורת. כל יום נערכו מפגשים ואירועים שונים. כדי ליצור יותר הזדמנויות למפגשים נחלקו לשלוש קבוצות תיור וביקרו בפרטוריה, קרוגרסדורפ ובן-אוני. התברר להם כי יישובים רבים בדרום אפריקה נקראו בשמות עבריים.
הביקור ביוהנסבורג שגרם הנאה רבה לאנשי הצוות שהשתתפו בו הסתיים בנשף התרמה של המגבית הציונית שנערכה בעולם העירייה הגדול. נוכחות הימאים הישראלים דרבנה את יהדות דרום אפריקה שהייתה ידועה בנדיבותה לתרומות רבות יותר.
דרבן פורט אליזבט קייפטאון
הקבוצה שחזרה בטיסה מיוהנסבורג הספיקה להשתתף במצעד פרידה ברחובות דרבן (דרום אפריקה)|דרבן. ולמחרת עברה 'משגב' לפורט אליזבת. שם נערך מצעד משותף עם תזמורת חליליות בגנון סקוטי. ילדי המקום קיבלו בלבביות את האורחים שבאו מרחוק.
ההפלגה לקייפטאון הייתה בהרגשה של סיפוק ובצפיות למקום שכבר היו בו. הצוות התקבל שוב בזרועות פתוחות. התוכנית שונתה במקום יום אחד לאספקה ודלק לשלושה ימי נמל. כך שחג הפסח נחגג במקום. מרבית המפליגים הוזמנו למשפחות בעיר והתורנים נערך ליל הסדר באנייה על ידי הרב הצבאי סג"ם מנחם כהן.
ביום ה-52 להפלגה בשעות הערב נפרדו אנשי הצוות מהידידים הרבים. השאירו לא מעט לבבות שבורים והפליגו חזרה צפונה.
מונרוביה ליבריה
ה'משגב' שייטה צפונה והחום גבר היעד הבא נמל מונרוביה בליבריה. מעבר קו המשווה מדרום לצפון נעשה בשקט. כל המפליגים היו כבר במעמד "אבירי הים". ליבריה הייתה מדינה עצמאית באפריקה והביקור הוגדר כ"ביקור רשמי" מצב המחייב נקיטת כל הצעדים המתחייבים לגבי הופעת האנייה הצוות והטקסים השונים.
אף כי מפקד ה'משגב' אדוארד שרון היה ידוע כקפדן המקפיד על כל תג בפרוטוקול. הקדים והגיע במיוחד סרן ד"ר מיכאל סימון בתפקידו כראש הטקס במשרד החוץ כדי לודא ביצוע נאות.
ביקור הנשיא - בעת כניסת ה'משגב' נורו מטחי כבוד. נשיא ליבריה ויליאם טאבמן הגיע והתקבל במסדר כבוד של 24 חניכי קורס חובלים. תזמור ה'משגב' ניגנה את שני ההמנונים. הנשיא ביקר בחלקי הפריגטה ודיבר עם הקצינים. האורח הוזמן על ידי מפקד האניה לארוחה. הייתה זו הפעם הראשונה שראש מדינה התארח באניית מלחמה ישראלית.
למחרת היום נערך מצעד ברחובה הראשי של מונרוביה במשותף עם יחידות של הצבא הליברי. הנשיא קיבל את המצעד ממרפסת ארמונו כשלידו אדוארד שרון מפקד ה'משגב' והביע את שביעות רצונו.
באותו ערב נערכה מסיבת קוקטייל בה הגיש ראש הטקס מיכאל סימון שי לנשיא ורעייתו מגש כסף עם סמל מדינת ישראל.
במשחק כדורגל שנערך מול אלפי צופים הביסה נבחרת הכדורגל של ליבריה את קבוצת 'משגב' 7:1. הדבר לא פגע בהרגשה הכללית הטבה בשני הצדדים.
כפועל יוצא מביקור זה הוזמן אדוארד שרון מאוחר יותר לפקד על היאכטה הנשיאותית הליברית.
דקר בסנגל
הנמל האחרון לביקור ביבשת אפריקה היה דקר בסנגל בשלטון צרפתי. היחסים עם הצרפתים היו אז ברמה גבוהה ביותר. נספח צה"ל בפריז עמנואל נשרי הגיע במיוחד ויחד עם שרון מפקד ה'משגב' וארבעה חובלים נתקבלו על ידי מושל אפריקה המשוונית הצרפתית לארוחת צוהרים.
בעת שהות ה'משגב בנמל ביקרו בה האדמירל וקצינים בכירים של הצי הצרפתי. קציני המשגב והחובלים ביקרו בשדה התעופה של אוויריית הצי.
נערכה תחרות כדורסל שהסתיימה בניצחון נבחרת 'משגב'. ביום ה-76 למבצע יצאה אח"י משגב (ק-30) את מונרוביה כשעל הרציץ תזמורת מנגנת המנוני "התקווה" וה"מסייאז"".
גיברלטר וחזרה לים התיכון
לאחר מספר ימי הפלגה ללא אירועים מיוחדים הגיעה 'משגב' לגיברלטר במגמה להצטייד במים ודלק. מכרים מהביקור הקודם קיבלו את פני הצוות שירד לחופשת חוף. גיברלטר נחשבה לאחת הערים הזולות בעולם נהנית מכך שאין מכסים. אך הצוות כבר היה בחסרון כיס. משגב יצאה מגיברלטר ושמה פניה אל ליבורנו באיטליה, הנמל האחרון בתוכנית ההפלגה. בניווט חופי שנעשה על ידי החובלים בהדרכתו של רמי לונץ עברו ליד האיים הבליאריים – מיורקה ומינורקה. בדרך נערכו אימוני ירי בלונים פורחים ותרגול עמדות נטישה. יום לפני הנמל נקלעו לסערה קשה שהצוות התגבר.
איטליה
ב-20 במאי 1955 נכנסה 'משגב' לנמל ליבורנו כאורחיה של האקדמיה הימית של הצי האיטלקי. ה'משגב נקשרה בשיטה המקובלת בים התיכון עם עוגן בחרטום וירכתיים לרציף. לפריגטה הגיעו אליהו ששון ציר ישראל ברומא עם אל"ם שלמה אראל בתפקידו כנספח צה"ל ברומא.
האדמירל מימבלי מפקד האקדמיה ביקר בפריגטה. והתקבל במשמר כבוד ערוך על הרציף בפיקוד סגן קליין.
לצוות יצא לטיולים באיטליה לכיוון פיזה עם המגדל הנטוי ופירנצה עם אוצרות האמנות בה.
חזרה לחיפה
מליבורנו הפליגה 'משגב' דרומה דרך תעלת מסינה ופנתה מזרחה לכיוון הבית. בים האיגאי נפגשה בפריגטות האחרות. בשעות אחר הצהרים של 2 ביוני 1955 נכנסו הספינות לנמל חיפה.
טקס קבלת הפנים נערך מול בית העירייה בנוכחות מפקד חיל הים שמואל טנקוס ואבא חושי ראש העיר המאמצת.
קבלת פנים בנמל חיפה לאח"י משגב (ק-30) החוזרת מהפלגת מבצע משווה 2 ביוני 1955.
בריאות הצוות
כנהוג למקרים של הפלגות ארוכות צורף לצוות ה'משגב' רופא ד"ר הרי חיימוביץ. המשגב הייתה צפויה לעבור באזורי מזג אוויר ים תיכוני לטרופיים וחזרה. ולבקר במדינות ברמת תברואה שונה ובחלקם גם נמוכה יחסית.
מחלת הים - מחשש למחלת הים הצטייד הרופא בכדורי דרמאמין תרופה שהייתה מקובלת אז למניעת מחלת הים. כבר ביציאה מחיפה נתקלה 'משגב' בים סוער. שוב לפני גיברלטר בים התיכון ובאוקיינוס האטלנטי לפני דרום אפריקה. במיוחד סבלו החדשים בצוות. הטיפול היה עידוד ויצירת מוטיבציה להתגבר על הקשיים. אוורור על הסיפון העליון ומיעוט באכילה ובשתייה.
להערכת הרפא הייתה השפעת הדרמאמין יותר פסיכולוגית ממהותית. בסופה של ההפלגה התברר כי נעשה שימוש בכמות קטנה של כדורי דרמאמין.[1]
תזונת ירקות – התברר כי באזור קו המשווה כמו בפריטאון ומונרוביה היו הירקות הטריים במחסור. לא נעשה מספיק שימוש בפירות שהיו מצויים בשפע.
מי שתייה - בהפלגות בין הנמלים היו ארוכות יחסית בעיית אספקת המים הטריים הייתה קשה. החום חייב שתייה רבה וגם לשטיפת הגוף במקלחת. יכולת ייצור המים במכונה של האנייה הייתה מוגבלת. קצין המכונה הצליח לספק מים לשתייה באפן קבוע ואפילו שעברו צינון. לגבי רחצה הונהג קיצוב בהתייעצות בין קצין המכונה לרופא.
בחלק מהארצות היה נהוג לחטא את המים בחומרים מיוחדים שהפרזה בהם יוצרת טעם וריח רע למים. כך קרה שבדרך חזרה סופקו ל'משגב' בגיברלטר מים שעברו חיטוי יתר והצוות נמנע משתייה למספר ימים.
מחלות טרופיות בסיארה ליאון ובליבריה תנאי האקלים קשים ורמת החיים נמוכה הערכה שיש אפשרות להידבק במחלות מקומיות.
לפני ההפלגה קיבלו המפליגים חיסון נגד הקדחת הצהובה. במהלך ההפלגה בלעו המפליגים שני כדורים אחת לשבועיים כנגד המלריה.
במהלך ההפלגה לא הופיעו מחלות רציניות בצוות ה'משגב'.
מחלות עור - לחלק מאנשי הצוות הופיעה אקזמה באצבעות הרגליים. התופעה אירעה בקרבת קו המשווה ונעלמה בקווי הרוחב הגבוהים יותר. כך גם תופעה של פצעים קטנים ומזוהמים על הירכיים הופיעה בעיקר למכונאים וחלפה כשנכנסה ה'משגב' לאקלים נוח.
סיוע רפואי – באוניות הצי הדרום-אפריקאי באותה תקופה, עד רמת משחתת, אין רופא בצוות. בעת העמידה בקייפטאון, לבקשת הדרום אפריקאים, ערך רופא האנייה מסדר חולים גם לצוות הפריגטה 'טרנסואל' שעגנה בקרבת אח"י משגב (ק-30).
מונרוביה – בליבריה, מדינה באוכלוסייה של 2.5 מיליון היו אז כ-100 רופאים. המלריה הייתה אחת המחלות הנפוצות ביותר במקום. הגשמים המרובים היורדים ללא הפסקה יוצרים מקווי מים וביצות בהם מתפתחים יתושי אנופלס הנושאים מלריה.
לסיכום מסקנת הרופא שהמבצע עבר בלא תקלות רפואיות גם במזל. היות שהמפקד היה מעורב ונתן גיבוי לסידורים הרפואיים.
משתתפים במבצע
| משתתפים בהפלגת הרקולס | |||||
| תפקיד | שם | אירוע / ציון מיוחד | תמונה | ||
|---|---|---|---|---|---|
| מפקד האנייה | רס"ן אדוארד שרון |  | |||
| ראש הטקס | סרן ד"ר מיכאל סימון | הצטרף להפלגה בליבריה | |||
| רופא האנייה | ד"ר הרי חיימוביץ' | ||||
| רב השייטת | סג"ם הרב מנחם כהן | ערך את הסדר באונייה | |||
| מפקד קורס חובלים ד' | סגן יצחק קט | אימן והדריך את החובלים בניווט חופי ואסטרונומי. | |||
| סגן מפקד אח"י משגב (ק-30) | רס"ן שלמה קליין | זכה למחמאות מאדמירל מימבלי על מסדר הכבוד היפה שהציג | |||
| חניך בקורס חובלים ד' | חובל טוביה סער | שימש כנפטון בטקס חציית המשווה | |||
| מוכ"ם | משה אורון | זמן קצר לאחר הגיוס | |||
| משתתפים לא מפליגים | |||||
| קונסול בגיברלטר | מר בן נעים | ||||
| ציר ישראל בפרטוריה | צ. ס. היימן | הגיע לפגישות בקייפטאון | |||
| שגריר ישראל ברומא | אליהו ששון | הגיע לפגישה בליבורנו |  | ||
| נספח צה"ל ברומא | אל"ם שלמה אראל | הצטרף לביקור בליבורנו |  | ||
| עוזר נספח צהל באירופה | אל"ם עמנואל נשרי | הצטרף לביקור בדקר | |||
| נציג צים בלורנצו מרקס | קיבל ותיאם את צורכי האנייה | ||||
לוח אירועים
| המועד | מקום | אירוע | תוצאות | ||
|---|---|---|---|---|---|
| 15 בפברואר 1955 שעה 8:00 | נמל חיפה | יציאה לים | |||
| 22 בפברואר 1955 | גיברלטר | כניסה לנמל | |||
| 24 בפברואר אחרי הצהריים | גיברלטר | יציאה לאוקיינוס האטלנטי | |||
| פריטאון סיירה לאון | כניסה לתדלוק וקניות | יציאה לאחרכ-12 שעות | |||
| 6 במרץ שעה 15:15 | קו המשווה | טקס חציית המשווה | |||
| 17 במרץ | נמל קייפטאון | כניסה לנמל וקבלת פנים | |||
| 22 במרץ בבוקר | נמל קייפטאון | יציאה לים | |||
| לורנצו מרקס | כיסה לנמל | ||||
| נמל דרבן | כניסה לנמל | ארוח על ידי הקהילה שכלל טיסה ליוהנסבורג | |||
| פורט אליזבט | כניסה לנמל | ||||
| 6 באפריל | קייפטאון | ביקור שני | השהיה הארכה ל-3 ימים כדי לכלול את חג הפסח | ||
| 9 באפריל | קייפטאון | פרידה ויציאה לדרך חזרה | |||
| מונרוביה | אירוח הנשיא טאבמן | מפקד האנייה הוזמן לפקד על היאכטה הנשיאותית | |||
| עד 3 במאי | דקר – סנגל | ||||
| גיברלטר | הצטיידות וקניות | ||||
| 20 במאי 1955 | ליבורנו ביקור באקדמיה הצבאית | טיולים לפיזה ופירנצה | |||
| 2 ביוני 1955 | נמל חיפה | כניסה לנמל | טקס קבלת פנים | ||
מקורות וקריאה נוספת
- פרי רוזנפלד, מסעה של משגב לדרום אפריקה, 'מערכות ים' יולי 1955 עמ' 3–12.
- ד"ר הרי חיימוביץ, רופאה של משגב מספר - מנקודת מבטו של רופא 'מערכות ים' אוקטובר 1955, עמ' 46–49.
קישורים חיצוניים
- רס"ן צפי מרלי, שייטת 1 השייטת הגדולה 1968-1948, תחום מורשת מספן כוח האדם /מפקדת חיל הים, מאי 1996, עמ'28.
ביאורים
- ^ לצוות לא הוסברה מטרת הביקור שייתכן והייתה כוונה לא מוצהרת להציג דגל ישראל לפורטוגל.
הערות שוליים
- ^ ד"ר הרי חיימוביץ' 'מערכות ים' עמ' 48.
