מבצע פריחת הדובדבן בלילה
| מערכה: המערכה באוקיינוס השקט | ||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||
| תאריך | תוכנן ל-22 בספטמבר 1945 | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | דרום קליפורניה, ארצות הברית | |||||||||||||
| תוצאה | בוטל בעקבות כניעת האימפריה היפנית | |||||||||||||
| ||||||||||||||
מבצע פריחת הדובדבן בלילה (ביפנית: 夜櫻作戰, באנגלית: Operation Cherry Blossoms at Night) היה תוכנית יפנית, שהגה הרופא הצבאי היפני שירו אישיאי בשלהי מלחמת העולם השנייה, במסגרתה תוכננה תקיפה באמצעות נשק ביולוגי של מרכזי אוכלוסייה בדרום קליפורניה שבארצות הברית, תוך שימוש בפתוגנים שיוצרו על ידי יחידה 731 של אישיאי. המבצע תוכנן להתקיים במהלך ספטמבר 1945, אך בשל כניעתה של האימפריה היפנית באוגוסט 1945 לא יצא אל הפועל.
רקע
יחידה 731 הוקמה ב-1936[1] על ידי הצבא היפני בעיר חרבין שבסין, שהייתה אז חלק ממדינת החסות היפנית מנצ'וקוו. מטרתה המוגדרת של היחידה הייתה ביצוע מחקרים בתחום הלוחמה הביולוגית והכימית, תוך שימוש בפרקטיקה של ניסויים בבני אדם.
במהלך מלחמת סין-יפן השנייה ובהמשך במהלך מלחמת העולם השנייה, השתמשו היפנים בפתוגנים שונים, ביניהם הפתוגנים הגורמים למגפות דבר הבלוטות, כולרה, אבעבועות שחורות, בוטוליזם וגחלת, כנשק ביולוגי. פצצות המכילות פתוגנים אלו הוטלו על לוחמים ועל ריכוזי אוכלוסייה שונים בסין.
על פי הסימפוזיון הבינלאומי מ-2002 בנושא פשעי לוחמה ביולוגית, עמד מספר ההרוגים כתוצאה מלוחמה ביולוגית וניסויים בבני אדם שבוצעו על ידי הצבא היפני הקיסרי על כ-580,000 בני אדם. על פי מקורות אחרים כ-400,000 סינים מתו כתוצאה מלוחמה ביולוגית יפנית[1].
במהלך החודשים הראשונים שלאחר המתקפה על פרל הארבור ב-7 בדצמבר 1941, תכננו היפנים להשתמש בנשק ביולוגי כנגד ארצות הברית. במרץ 1942, בזמן המערכה בפיליפינים, שקלו היפנים לשחרר כ-150 מיליון פרעושים נושאי מחלות, במסגרת עשר מתקפות נפרדות כנגד האמריקאים, אך כניעתם של האמריקאים בקרב בטאן, שמה קץ לתוכנית זו.
בסביבות נובמבר 1944 שיגרו היפנים 9,300 פצצות תבערה ופצצות כנגד בני אדם, באמצעות בלונים שטסו בגובה של כעשרה קילומטרים ונסחפו מזרחה על ידי הרוח. במתקפה זו נהרגו שישה אזרחים אמריקאים בעיירה בלי שבאורגון. כמו כן נגרם נזק לקווי החשמל שסיפקו אנרגיה למשאבות הקירור של הכור הגרעיני שפעל בהנפורד שבמדינת וושינגטון במסגרת פרויקט מנהטן, אך הכור לא ניזוק בשל הפעלת מערכת הגיבוי.
במהלך קרב איוו ג'ימה תוכננה התקפה ביולוגית נוספת כלפי האמריקאים. לדברי הטייס שוחי מטסומוטו, שני דאונים הנושאים פתוגנים אמורים היו להיות משוחררים במהלך הקרב, אך התוכנית מעולם לא יצאה אל הפועל.
תוכנית הפעולה
במהלך החודשים האחרונים של המלחמה תכנן אישיאי מתקפה ביולוגית על אדמת ארצות הברית. שם הקוד שניתן למבצע היה "פריחת הדובדבן בלילה" ("Cherry Blossoms at Night") ומטרתו הייתה הפצת מגפה בסן דייגו באמצעות מטוסים שיפעלו בשעת לילה.
התוכנית הושלמה ב-26 במרץ 1945 ועל פיה אמורות היו חמש צוללות מסוג I-400 class להפליג מערבה לכיוון האוקיינוס השקט, כאשר על סיפונה של כל אחת מהן שלושה מטוסי אייצ'י M6A עמוסים בפרעושים נגועים. הצוללות אמורות היו לעלות אל פני הים ולשגר את המטוסים אל עבר המטרות, ואילו המטוסים היו אמורים לפזר את הפרעושים באמצעות בלוני נפץ או להתרסק בשטח ארצות הברית. על פי התכנון אמורה הייתה המתקפה לגרום למותם של אלפי בני אדם. המשימה נחשבה כמסוכנת ביותר עבור הטייסים והיוותה למעשה משימת קמיקזה.
ראש המטה הכללי של הצבא היפני הקיסרי יושיג'ירו אומזו, הטיל בתחילה וטו על התוכנית מסיבות לוגיסטיות של מחסור בצוללות מתאימות, אך בתחילת אוגוסט 1945 הוא אימץ את הרעיון, לאחר שהצי הקיסרי היפני אישר כי יש ברשותו מספיק צוללות על מנת לבצע את התוכנית בצורה טובה.
ארתה מיזוג'צי, שהיה מפקדה של יחידה 731 של הצי היפני, סיפר כי עד 15 באוגוסט נבנו רק 3 צוללות מדגם I-400, אך ההערכה בצי הייתה כי עד ל-2 בספטמבר יבנו 2 או 3 צוללות נוספות.
המבצע תוכנן לצאת לפועל ב-22 בספטמבר 1945, אך בשל הודעתה של ממשלת יפן על כניעתה ב-15 באוגוסט, התוכנית לא מומשה.
ראו גם
הערות שוליים
