מבצר ראיגד

מבצר ראיגד
रायगड
	השער הראשי, מבצר ראיגד
	השער הראשי, מבצר ראיגד
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2025, לפי קריטריונים 4 ו-6
שטח האתר	161.31 הקטאר
שטח אזור החיץ	98,896.01 הקטאר; יחד עם מבצר ראג'גד
חלק מתוך	הנופים הצבאיים המראטהיים של הודו
מידע כללי
סוג	מצודה
מיקום	מחוז ראיגד
מדינה	הודו
מפעיל	האימפריה המוגולית
קואורדינטות	18°14′10″N 73°26′40″E / 18.236111°N 73.444444°E
	(למפת הודו רגילה) ניו דלהי מומבאי קולקטה היידראבאד בנגלור אחמדאבאד צ'נאי סוראט פונה ג'איפור לאקנאו קאנפור נאגפור פטנה לודהיאנה טריוונדרום פורט בלייר פקיסטן אפגנ. הרפובליקה העממית; של סין; נפאל בהו. בנג. מיאנמר ת. ס"ל מפרץ; בנגל; הים; הערבי; האוקיינוס ההודי ראיגד

מבצר ראיגד (במראטהית: रायगड) הוא מבצר גבעה הממוקם בעיר מהאד (אנ') במחוז ראיגד (אנ') שבמהאראשטרה, הודו. הוא נחשב לאחד המבצרים החזקים ביותר ברמת דקאן וכוּנה בעבר בשמות ראירי או מבצר ראירי.^[1]

צ'הטרפטי שיוואג'י מהאראג', שליט האימפריה המראטהית, בנה ופיתח יחד עם המהנדס הראשי שלו, הירוג'י אינדולקאר (אנ'), בניינים ומבנים שונים, כולל ראיגד. בשנת 1674, לאחר שהוכתר למלך ממלכת המראטהה של קונקן, בחר שיוואג'י מהאראג' בראיגד כבירתו.^[2]

מיקום

מבצר ראיגד, השוכן בתוך שמורת טבע, מתנשא על פסגת הר בגובה 820 מטרים מעל בסיסו ו-1,356 מטרים מעל גובה פני הים, בתוך רכס סהיארדי, ומציע נופים מרהיבים של האזור שמסביב. המבצר שוכן במרחק של כ-40 ק"מ (בקו אווירי) מהים הערבי. המטרופולינים של מומבאי ופונה ממוקמים כ-165 ק"מ (בנסיעה ברכב) לצפון-מערב ו-135 ק"מ לצפון-מזרח, בהתאמה.

הגישה למבצר דורשת טיפוס של כ-1,737 מדרגות. עם זאת, מבקרים יכולים לבחור גם ברכבל ראיגד (Raigad Ropeway), רכבל אווירי באורך 750 מטרים ובגובה 400 מטרים, המעביר אותם בנוחות מהקרקע למבצר בארבע דקות בלבד.^[3]

היסטוריה

אף על פי ששורשיו של המבצר מתוארכים למאה ה-13, מצבו הנוכחי נובע ברובו מתקופתו של צ'הטרפטי שיוואג'י מהאראג', שליט האימפריה המראטהית שנפטר באפריל 1680 והועלה לדרגת מלך (צ'הטרפטי) בשנת 1674. גם בנו, סמבהאג'י (אנ') (שלט בשנים 1680–1689), התגורר כאן.

בשנת 1689, המבצר נתפס על ידי כוחותיו של הקיסר המוגולי אורנגזב (שלט בשנים 1658–1707) והוחזר למראטהה רק בשנת 1739. בעקבות תבוסתם במלחמה האנגלו-מראטהית השלישית (אנ'), המבצר נפל לידי הבריטים בשנת 1818.

ביולי 2025 הוכרז המבצר חלק מאתר המורשת העולמית הסדרתי הנופים הצבאיים המראטהיים של הודו, מבצרים הפרוסים על פני שטחים גאוגרפיים מגוונים, והמציגים את העוצמה הצבאית של שלטון המראטהה.^[4]

מבנה

הארמון הראשי נבנה מעץ, שממנו נותרו רק עמודי הבסיס. חורבות המבצר העיקרי כוללות את מגורי המלכה, ושש לשכות, כאשר לכל לשכה יש חדר שירותים פרטי משלה. בלשכות אין חלונות. בנוסף, ניתן לראות חורבות של שלושה מגדלי שמירה ישירות מול שטחי הארמון, מתוכם נותרו רק שניים, שכן השלישי נהרס במהלך הפגזה. המבצר משקיף גם על אגם מלאכותי המכונה אגם גנגה סאגר.

הנתיב הראשי היחיד למבצר עובר דרך ה"מאהה דרוואג'ה" ("שער ענק"), שנסגר בעבר עם שקיעת החמה. למאהה דרוואג'ה יש שני באסטיונים ענקיים משני צידי השער, שגובהם כ-20–21 מטר. פסגת המבצר נמצאת בגובה של 180 מטר מעל שער זה.

בחצר המלך, בתוך מבצר ראיגד, נמצא שחזור של כס המלוכה המקורי, הפונה אל השער הראשי הנקרא "נאגרקהאנה דרוואג'ה". הוא פונה מזרחה. כאן התרחשה "הכתרת המלך" של צ'הטרפטי שיוואג'י מהאראג'. הודות לתכנון אקוסטי מוקפד, ניתן היה לשמוע את הנאמר בשער בבירור מכיסא המלכות.

כניסה משנית, הנקראת "מנה דרוואג'ה" בצד הדרומי, הייתה ככל הנראה הכניסה הפרטית עבור הנשים המלכותיות של המבצר והובילה למגורי המלכה. שיירת המלך והמלך עצמו השתמשו ב"פלקי דרוואג'ה" בצד הצפוני. מימין ל"פלקי דרוואג'ה", נמצאת שורה של שלושה תאים חשוכים ועמוקים. היסטוריונים משערים שאלו היו מחסני התבואה של המבצר.^[5]

מהמבצר, ניתן לצפות בנקודת ההוצאה להורג הנקראת טקמאק טוק, צוק שממנו הושלכו אסירים שנידונו למוות. אזור זה גודר.^[6]

פסל של שיוואג'י ניצב מול חורבות שדרת השוק הראשית המובילה אל מקדש הינדי (אנ') ה"מנדיר ג'גדישוואר", שעל מדרגתו הראשונה חרוט שמו של הסרדאר (אנ') הירוג'י אינדולקאר (אנ'), הסמאדהי (קבר) שלו וזה של כלבו בשם וגיה. את הסמאדהי של ראג'מאטה ג'יג'אבאי, אימו של שיוואג'י, ניתן לראות בכפר הבסיס פצ'אד. אטרקציות נוספות במבצר כוללות את הבאסטיון קובלאדה בורוג', השער ננה דרוואג'ה והאגם "הטי טלאב" ("אגם הפילים").

הנרי אוקסינדן (Henry Oxienden) שהה במבצר מ-13 במאי עד 13 ביוני 1674 וצוטט: "הגענו לפסגת ההר החזק ההוא עם שקיעת השמש בערך, המבוצר על ידי הטבע יותר מאשר על ידי אמנות, בהיותו קשה מאוד לגישה, ורק דרך עלייה אחת אליו, הנשמרת על ידי שני שערים צרים, ומבוצרת בחומה חזקה וגבוהה, ובאסטיונים אליה. כל שאר חלקי ההר הם צוק ישר, כך שהוא בלתי חדיר אלא אם בגידה של מישהו שבתוכו תבגוד בו. על ההר ישנם בניינים חזקים רבים, כמו חצר הראג'ה, ובתים לשרים אחרים של המדינה, במספר של כ-300, אורכו כ-21 מייל ורוחבו * מייל, אך אין בו עצים נעימים או כל סוג של דגנים הגדלים עליו. הבית שלנו היה כקילומטר אחד מארמון הראג'ה, אליו פרשנו תוך שביעות רצון רבה".

היראקאני בורוג'

במבצר יש באסטיון היסטורי הנקרא "היראקאני בורוג'" (באסטיון היראקאני), שנבנה מעל צוק תלול וענק. האגדה מספרת ש"רועת צאן בשם היראקאני, מכפר סמוך, הגיעה למבצר כדי למכור חלב לאנשים שגרו בו. היא נקלעה פנימה כאשר השערים נסגרו וננעלו עם שקיעת החמה. כששמעה את זעקות בנה התינוק בכפר מהדהדות לאחר רדת הלילה, האם המודאגת לא יכלה לחכות עד עלות השחר, וירדה באומץ את הצוק התלול בחושך מוחלט, וכל זאת מאהבתה לבנה הקטנטן. מאוחר יותר היא חזרה על מעשה יוצא דופן זה בפני שיוואג'י וזכתה לתגמול על אומץ ליבה". כששיוואג'י הבחין בכך שזו פרצה פוטנציאלית, הוא בנה באסטיון מעל הצוק וקרא לו על שם רועת הצאן – היראקאני בורוג'.