מגדל המים (שכונת אגרובנק)
| מגדל המים של שכונת אגרובנק בחולון כפי שנראה ביולי 2010 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מגדל מים |
| כתובת | רח' אז"ר 5, שכונת אגרובנק |
| מיקום | חולון |
| מדינה |
 ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1935–הווה (כ־89 שנים) |
| חומרי בנייה | בטון |
מגדל מים גבוה, יצוק בטון, שנבנה בשנת 1935 כחלק מהקמת מערכת המים של שכונת אגרובנק. שימש את אנשי הביטחון של היישוב כעמדת תצפית ואיתות במהלך המרד הערבי הגדול ובמהלך מלחמת העצמאות. המגדל ניצב כיום בגן ציבורי קטן המקשר בין רחוב אז"ר במערב ורחוב אליהו קראוזה במזרח.
הרקע להקמת מגדל המים
בסוף שנת 1934 החלה להיבנות שכונת אגרובנק, השכונה השלישית שתרכיב לימים את העיר חולון. השכונה הוקמה ביוזמתו של אריה שנקר, במטרה לבנות בה את בית החרושת לטקסטיל לודז'יה וליישב בה את פועלי בית החרושת[1].
הקמת שכונת אגרובנק נעשתה באופן מסודר, תוך דאגה לכל הפרטים הנדרשים על מנת לקיים את היישוב היהודי המבודד. פרטי התכנון והבנייה כללו בנייה מרוכזת של בתי השכונה, סלילה של כבישים ומדרכות, ויצירת מערכת מסודרת לאספקת מים. מפעל המים היה בבעלות אגרובנק ותושבי השכונה נדרשו לשלם 4 גרוש לחדר עבור אספקת המים[2]. כחלק ממערכת האגירה והחלוקה של המים הוקם בשנת 1935 בנקודה הגבוהה בשכונה מגדל מים גבוה יצוק בטון, ששימש כמעגר מי השתייה של היישוב. בקומת הקרקע של המגדל הוצבו מנועי המשאבות שהעלו את המים לבריכת האגירה שבמרומי המגדל.[3].
מגדל המים נבנה מבטון מזויין על מנת שיוכל לשמש גם כעמדת הגנה בשעת הצורך. סביב שולי גג המגדל נבנה מעקה גבוה יצוק בטון, והמדרגות שהובילו אל ראש המגדל נבנו כשהן מוסתרות בתוך גליל בטון, כך שגם תחת אש יוכלו הלוחמים המגינים על היישוב להגיע לעמדות שבראש המגדל כשהם מוגנים מאש האוייב[3].
במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט
ב-19 באפריל 1936, עם פרוץ אירועי המרד הערבי, נאלצו תושבי שכונת אגרובנק לנטוש את היישוב ולעבור להתגורר במקוה ישראל. כעבור יומיים, ב-21 באפריל, הגיעו מתל אביב כ-40 חברי הגנה במטר להגן על השכונה ועל השכונות הסמוכות[1]. לקבוצת חברי ההגנה הצטרפו תושבים מן השכונה, כולל נערים ונערות שקיבלו על עצמם לסייע בהגנת היישוב בתפקידים שונים דוגמת עזרה ראשונה וקשר.
על פעילותה של יחידת הקשר ביישוב, ועל האופן בו עשתה שימוש במגדל המים העידה חדווה (קריצמן) קדרון, אחת מבנות היחידה[4]:
צריך היה לדאוג לקשר ביום ובלילה עם השכונות והסביבה היותר רחוקה (מבאר טוביה ועד בן-שמן), וכך הוקמה יחידת האתתים והקשרים שהיתה מורכבת מנערות ונערים בגיל 17-15. חלקם לומדים בתל-אביב ונוסעים בליווי משוריין וחלקם עובדים במפעלים שקמו במקום. היינו מספר כה מועט, שהתורנויות ולימודי האיתות והעבודה לא הותירו לנו הרבה שעות לשינה ומנוחה. ידענו לאותת בדגלים, בפנס, בהליו (מראה התופסת את קרני השמש בשעות היום). בתקופה מאוחרת יותר חלק מאיתנו עבר קורס איתות ברדיו. המדריך שלנו היה יצחק פלינט, נוטר בתחנה בשכונת אגרובנק. חלו עלינו כל כללי השמירה והמשמעת של המחתרת ונשבענו אמונים כמו הבוגרים.
קיבלנו לרשות היחידה את מגדל המים בשכונת אגרובנק, שהיה כמובן המבנה הגבוה בסביבה, ודאגנו לשפצו לנוחות שלנו ולהפוך אותו לבית שני, בו יכולנו להתכונן ללימודים בעיתות הפנאי המעטות.
הייתה לנו בעיה קשה עם המשמרות של האנגלים, שמדי פעם היו תופסים את איתות הפנס או ההליו. היה עלינו לשחק זאת כחבורה של צופים העוסקת בצופיות. זה היה רחוק מלשכנע אותם, אבל לא פגעו בנו.
במרוצת הזמן נזקקו גם האנגלים לקשר עם הסביבה, והנה באחד הימים פנה אלינו סרג'נט יצחק גלנצברג (שהיה גם חבר ב"הגנה") בהצעה מצד הממונה האנגלי עליו, שנעזור להם בנדון. קיבלנו הסכמת הממונים עלינו ופתאום מחלקת הקשר נהפכה ליגאלית לכל דבר. קיבלנו סמל נוטרים מיוחד, משולש בצבע כתום עם שני דגלים באלכסון, סיכה שהיינו נושאים אותה על שרוול החולצה... מעתה יכולנו לנוע חופשי בשטח ללא חשש היות ושימשנו גם חוליות קשר בין העמדות, המפקדה והחברים - הכל נהיה קל יותר ופשוט.
מגדל המים שבשכונת אגרובנק שימשה כתחנת ממסר להעברת ידיעות בין מגדל המים ברחוב מזא"ה בתל אביב ובין אנשי ההגנה בראשון לציון[5].
במלחמת העצמאות
עם פרוץ מלחמת העצמאות השתדל ארגון ההגנה לבסס את הקשר בין המפקדות השונות ובין המפקדות והעמדות על קשר אלחוטי וקשר טלפוני. בחודש פברואר 1948 נסללו קוי של טלפון שדה למקוה ישראל, חולון ובת ים, ומרבית התקשורת בוצעה באמצעות קווים אלו. עם זאת, מערך האיתות לא בוטל, ומעת לעת נדרשו לעשות בו שימוש במקרים של תקלות או ניתוק קשר. גם מגדל המים של שכונת אגרובנק נותר חלק מרשת הקשר של ההגנה, למרות שכמעט ולא היה בשימוש[6].
המאבק על שימור מגדל המים
החל מתחילת שנות ה-40, זמן קצר לאחר הקמת המועצה המקומית חולון, החלה חברת "מקורות" לפעול ביישוב ולרכוש את הבעלות על מפעלי המים שהוקמו בשכונות השונות. בשלב ראשון רכשה חברת מקורות 50% ממפעל המים של שכונת אגרובנק, ובשנת 1947 נרכשו יתר מניות החברה ומפעל המים השכונתי, כולל מגדל המים, עבר לבעלות מלאה של חברת "מקורות"[7]. בשנים שלאחר מכן נבנו בתי קומות סביב המגדל, וגובהו לא התאים עוד להזרמת מים לאותם מבנים. בשנת 1976, לאחר שהוא הפסיק לשמש את מערכת המים המקומית, המגדל הוזנח ועם השנים הוא החל להתפורר. בשנת 1990 החלו לנשור גושי בטון מן המגדל, ועל מנת למנוע פגיעה בנפש גודר האיזור שסביב המגדל על ידי אנשי חברת מקורות שמשרדיה שכנו בקומת הקרקע שלו. בשלב זה לא נעשה דבר על מנת לשפץ את המגדל[8]. בשנת 1995 הודיעה חברת מקורות על כוונתה לפרק את המגדל, כיוון שאין ביכולתם לתחזק אותו[9].
באותה עת, בשנת 1995, הוקמה במסגרת עיריית חולון וועדה לשימור אתרים בראשות אפרים קורן, סגן ראש העירייה[9]. חברי הוועדה הכינו רשימה של אתרים בחולון הראויים לשימור, וברשימה נכלל גם מגדל המים של שכונת אגרובנק. בשלב ראשון הותקן על המבנה שלט שהציג את תולדות המגדל ותפקידו בהגנת חולון, ושנים לאחר מכן הוא זכה לשיפוץ יסודי. כיום ניצב המגדל כשהוא משופץ בלב הגינה הציבורית הקטנה ולצידו סדרת שלטים המפרטים את חשיבותו ותולדותיו.
לקריאה נוספת
- רמי אהרון, מגדל המים, בתוך: אתרי ההגנה בחולון, בהוצאת יוצאי ארגון ההגנה בחולון, עמ' 23-22.
- י. מ. עמנואל, קיצור דברי ימי חולון, בתוך: חולון, בהוצאת העירייה, 1960, עמ' 28-19.
- י. מ. עמנואל, חולון במבחן, בתוך: חולון, בהוצאת העירייה, 1960, עמ' 35-32.
קישורים חיצוניים
- מגדל המים של שכונת אגרובנק, חולון
- אורן שטרנברג, המלחמות והמגורים: הסיפורים הגדולים מאחורי מגדלי המים של חולון, באתר השקמה חולון, 31 באוגוסט 2019.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 קיצור דברי ימי חולון, עמ' 21-20
- ^ שכונת אגרובנק, דבר, 13/10/1937
- ^ 3.0 3.1 אתרי ההגנה בחולון, עמ' 22
- ^ אתרי ההגנה בחולון, עמ' 23
- ^ ארכיון תולדות חולון, "חיים דוז'י מספר על שכונת אגרובנק", ראיון שקיימה נעמי כץ, מנהלת המוזיאון לתולדות חולון, עם חיים דוז'י, בן אחת המשפחות הראשונות בשכונת אגרובנק, 11 בינואר 1994
- ^ יוסף אוליצקי, ממאורעות למלחמה, הוצאת מפקדת ההגנה בתל אביב, 1951, עמ' 219-213
- ^ זכרונות משכונת גרין - מסופר על ידי פסח גולני (גולצר), ארכיון העיר חולון
- ^ צבי בורג, מגדל המים בשכונת אגרובנק בחולון בסכנה, שתי ערים, 1990
- ^ 9.0 9.1 ענבר לגשטיין, "עושים היסטוריה", בתוך: שתי ערים, 10.2.95, עמ' 45
