מגדל טוקיו
 | |
| מגדל טוקיו | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| שימוש | מגדל תקשורת ותצפית |
| כתובת | מינאטו-קו, טוקיו |
| מדינה |
 יפן |
| בעלים | ניפון טלוויז'ן סיטי קורפ |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | יוני 1957 – 23 בדצמבר 1958 (כשנה ו־29 שבועות) |
| אדריכל | טאשו נאיטו (Tachū Naitō) |
| מידות | |
| גובה | 332.5 מטר מטר |
| קואורדינטות | 35°39′31″N 139°44′44″E / 35.65861°N 139.74556°E |
| www.tokyotower.co.jp | |
|
(למפת טוקיו רגילה)   מגדל טוקיו | |
מגדל טוקיו (ביפנית: 東京タワー) הוא מגדל תקשורת ותצפית הממוקם בפארק שיבא שברובע מינאטו-קו שבטוקיו. גובה המגדל 332.5 מטר (1,091 רגל), והוא מגדל תומכות הפלדה הגבוה בעולם, אף יותר ממגדל אייפל. המגדל המבנה השני בגובהו ביפן (אחרי מגדל עץ השמיים). המגדל נבנה בהשראת מגדל אייפל, והוא צבוע בצבעי כתום בינלאומי ולבן לסירוגין לבטיחות אווירית.
המגדל בבעלות חברת ניפון וההכנסות ממנו מגיעות מתיירות והחכרת שידורי האנטנה.
בניית המגדל החלה ביוני 1957, והוא נפתח ב-23 בדצמבר 1958. עלות הבנייה הסתכמה בכ-2.8 מיליארד ין. מאז נפתח ביקרו בו מעל ל-150 מיליון תיירים.
בנייה
לאחר שרשת השידור הציבורית של יפן NHK החלה את שידוריה בשנת 1953, נדרש מגדל שידור באזור קאנטו.
בחודשים שלאחר מכן, חברות שידור פרטיות החלו להשתמש במגדל השידור של NHK, זה גרם לממשלה להאמין שבקרוב יבנו מגדלי שידור בכל רחבי טוקיו, ובסופו של דבר הם יבלטו בכל אזורי העיר.
הפתרון שהוצע היה לבנות מגדל שידור אחד גדול, שישדר לכל רחבי טוקיו, כתחליף למגדלי שידור רבים קטנים.
בנוסף לכך, לאחר מלחמת העולם השנייה, חיפשה יפן סמל להיותה מעצמה כלכלית בעולם.
הִיסָקִיצִ'י מַאֶדָה, מייסד ונשיא ניפון דנפאטו, החברה שאחראית על ניהול הבניין ותפעולו, שתוכנן במקור להיות גבוה יותר מבניין אמפייר סטייט, שהיה המגדל הגבוה בעולם, בגובה 381 מטרים, אך תוכנית זו נכשלה בשל מחסור בחומרים ובמימון, ולבסוף גובהו של המגדל נקבע לפי הגובה שחברת הטלוויזיה הייתה צריכה כדי לשדר לכל אזור קאנטו, (כ-150 ק"מ).
טאשו נאיטו, ארכיטקט מפורסם של מבנים גבוהים ביפן, נבחר כדי לעצב ולתכנן את המגדל החדש.
בחיפושיו להשראה בעולם המערבי, נאיטו ביסס את עיצובו על מגדל אייפל שבפריז, צרפת.
בעזרת ההנדסה של חברת "נִיקֶן סֵקִי בע"מ", טען נאיטו שהבניין שעיצב מסוגל לעמוד ברעידת אדמה בעוצמה הכפולה מרעידת האדמה הגדולה של 1923, ובטיפון עם רוחות עד כ-220 קמ"ש.
פרויקט הבנייה החדש, משך אליו מאות "טובי" (tobi), פועלי בניין יפנים מסורתיים, שהתמחו בבניית מגדלים רבי קומות. ביוני 1957, חברת טַקֵנָאקַה בע"מ, החלה בבנית המגדל, ובכל יום עבדו על בנייתו כ-400 פועלים. הבניין נבנה מפלדה, וכשליש ממנה היה גרוטאות של טנקים אמריקאים, שנפגעו במלחמת קוריאה.
כאשר אנטנת ה-90 מטרים חוברה למקומה ב-14 באוקטובר 1958, מגדל טוקיו היה למגדל הגבוה בעולם, בהחליפו בתואר את מגדל אייפל, ממנו הוא גבוה ב-13 מטרים. למרות גובהו, מגדל טוקיו שוקל כ-4,000 טונות, שהם כ-6,100 טונות פחות ממגדל אייפל. מאז השלמתו, שמגדלים אחדים בעולם כבר עברו את גובהו של מגדל טוקיו אך הוא עדיין המגדל בעל תמיכה עצמית מפלדה הגבוה בעולם, ועד אפריל 2010 היה המגדל הגבוה ביפן. מאז אפריל 2010 תפס את מקומו כמגדל הגבוה ביפן עץ השמיים של טוקיו.
המגדל נפתח לציבור ב-23 בדצמבר 1958. עלות הבנייה הכוללת הייתה 2.8 מיליארד ין. בשנת 2000 נמכר המגדל תמורת 10 מיליארד ין.
תפקידים
המגדל משמש כמגדל תקשורת עבור רדיו וטלוויזיה. בנוסף, מבנהו המרכזי מהווה יעד תיירותי. מאז פתיחתו בסוף 1958 ביקרו במגדל מעל 150 מיליון איש. [דרוש מקור] מאז שנת 2000, התיירות במגדל במגמת עלייה, וכעת, מבקרים בו כ-3 מיליון איש מדי שנה.
מוקד המשיכה הראשון לתיירים במגדל הוא ה-"FootTower", בניין בן 4 קומות, המוצב ישירות למרגלות המגדל, ובו מסעדות ומזנונים, חנויות, מוזיאונים וגלריות. מעליות הממוקמות בקומה הראשונה של ה"FootTower" מגיעות לשני אזורי תצפית מרכזיים, בעלי שתי קומות. בקניית כרטיס נוסף יכולים המבקרים להמשיך במעלית נוספת לאזור תצפית גבוה יותר.
