דגני בוקר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף מדגנים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דִגני בוקר (ולפי החלטת האקדמיה ללשון העברית: מִדְגַּנִּים[1]) הם מאכל תעשייתי המורכב מפתיתי דגנים אפויים ומיובשים המיועד להוות ארוחת בוקר פשוטה, מאכל המתוכנן ומיוצר במיוחד לשם כך. מקור המאכל בארצות הברית, אך כיום הוא נפוץ ואהוד בכל רחבי העולם המערבי.

דגני בוקר מיוצרים ממגוון דגנים: תירס (קורנפלקס), אורז, חיטה, שיבולת שועל ועוד. הם נאכלים לרוב בתוספת חלב קר, אם כי ניתן לאכלם גם יבשים, כחטיף. יש המוסיפים להם מוצר חלב אחר כגון יוגורט, רוויון וכדומה.

דגני בוקר שונים כוללים גם תוספות כגון מיני אגוזים ופירות וכן סיבים תזונתיים, ויטמינים ורכיבים תזונתיים אחרים. יש סועדים המוסיפים לקערת הדגנים פירות טריים או יבשים ואגוזים.

מגוון מותגי דגני הבוקר רחב מאד ופרסומם אינטנסיבי. מותגים רבים מכוונים לפלח שוק הילדים וממותגים בהתאם, בליווי דמויות בדיוניות, חלקן מוכרות לילדים מעולמות תוכן אחרים. דורות של ילדים, בעיקר בארצות הברית, גדלו על דגני בוקר, לכן מבוגרים רבים צורכים דגני בוקר המיועדים לילדים, אם מתוך נוסטלגיה ואם כהרגל.

דגנים המשווקים לילדים הם לעיתים פחות מזינים, וחלקם אף חסרי ערך תזונתי וניתן לסווגם כמזון מהיר בשל ייצורם מדגנים מעובדים, והיותם בעלי תכולה גבוהה של סוכר, שומן וצבעי מאכל. חלקם מצופים בשוקולד או ממולאים בקרם שוקולד, וניל וכדומה.

חלק מדגני הבוקר משווקים כדגני פרימיום. ביניהם מוצרים העשויים מדגנים מלאים וממותגים כמזון בריאות, לרוב עם תוספים תזונתיים. ישנם גם דגנים המשווקים כמזון דיאטטי, דל קלוריות יחסית למוצרים אחרים מהסוג. אחרים מיועדים לספורטאים והם עתירי קלוריות ממקורות בעלי ערך תזונתי.

הדגנים נמכרים לרוב באריזות קרטון משפחתיות של 500, 700 גרם או קילוגרם אחד. דגני פרימיום נמכרים באריזות קטנות יותר. ישנן גם אריזות אישיות, המכילות מנה יחידה, כדי לאפשר לקחת את ארוחת הבוקר לעבודה או ללימודים. אריזות כאלו ניתנות לעיתים גם בארוחת בוקר בטיסות. קופסאות הדגנים מציגות מידע תזונתי מפורט - פירוט כל המרכיבים וכל הערכים התזונתיים של המוצר, ולעיתים גם הסבר על חשיבותם של הוויטמינים והמינרלים המצויים בדגנים.

עקב המודעות הגוברת לסוגיות בריאותיות, יצרנים רבים משווקים כיום גרסאות מופחתות סוכר של מותגים פופולריים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תהל בלומנפלד, עברית שפה קשה, באתר ynet