מועצת העם (הרפובליקות האפריקאנריות)

מועצת העם
Volksraad
מדינה	הרפובליקה הדרום אפריקאית; מדינת אורנג' החופשית; רפובליקת נטאליה; ארצות הברית של סטלאלנד; גריקואלנד מזרח
סוג	פרלמנט נבחר
משכן
	; ; בניין מועצת העם של הרפובליקה הדרום אפריקאית (תמונה עליונה) ומדינת אורנג' החופשית (תמונה תחתונה)
	פרטוריה, בלומפונטיין,; פיטרמריצבורג, ורייבורג וקוקסטאד

מועצת העם (בהולנדית: Volksraad, הפולקסראד) היה הכינוי לרשויות המחוקקות של הרפובליקות האפריקאנריות בדרום אפריקה. במהלך שנות ה-50 של המאה ה-19, מייד לאחר שרכשו את עצמאותן, הקימו הרפובליקה הדרום אפריקאית ומדינת אורנג' החופשית מבני קבע לפרלמנטים שלהם. הם הוקמו בהתאמה בערי הבירה של המדינות הצעירות פרטוריה ובלומפונטיין. מועצות העם שימשו בתפקידם עד שנה 1902, אז חדלו מלהתקיים כתוצאה מהפסד הרפובליקות במלחמת הבורים.

מועצות העם היו פרלמנטים חד ביתיים, מלבד תקופה של כ-12 שנה החל משנת 1890 שהפרלמנט בפרטוריה הפך לדו-ביתי, כאשר אחד הבתים שימש את אוכלוסיית המהגרים הגדולה הלא-אפריקאנרית שהגיעה לתחומי הרפובליקה הדרום אפריקאית באותן השנים בחפשה אחר זהב. בחירות נערכו בדרך כלל אחת לארבע שנים, אם כי הן הוקדמו לעיתים קרובות. ברפובליקה הדרום אפריקאית בעלי זכות בחירה היו אזרחים גברים מעל גיל 16, או מהגרים לבנים בעלי רכוש מעל גיל 30. במדינת אורנג' החופשית זכות בחירה ניתנה לאזרחים מעל גיל 18.

מלבד הרפובליקה הדרום אפריקאית ומדינת אורנג' החופשית, שלוש רפובליקות נוספות החזיקו באספה לאומית אשר ענתה לשם "מועצת העם". עם זאת היה מדובר במדינות קטנות וקצרות ימים: רפובליקת נטאליה, ארצות הברית של סטלאלנד וגריקואלנד מזרח.^[1]^[2]

משכני מועצות העם

לאחר הקמת הרפובליקה הדרום אפריקאית בשנת 1852, שכנה מועצת העם של הרפובליקה במספר מבנים זמניים בפרטוריה. מספר שנים לאחר מכן, עברה למשכן הקבע שלה בבניין מוסדות השלטון בבירה, בכיכר הכנסייה, אשר כלל מלבד הפרלמנט גם את מושב הממשלה. בשנת 1888 נהרס הבניין ובמקומו נבנה באותו המקום בניין פרלמנט חדש. המבנה החדש התהדר בסגנון רנסאנסי נאו-קלאסי, ובחזיתו המרשימה התנשאה מרפסת בה יכלו ראשי הרפובליקה לנאום אל הקהל שבכיכר. מלאכת הבנייה נמשכה כשנתיים, כאשר חומרי בנייה איכותיים מיובאים מעבר לים דרך נמל דרבן. בשנת 1890, עם סיום הבנייה, ערכה בו מועצת העם את מושב הפרלמנט השנתי שלה. במקור היו בבניין שתי קומות, אך שנה לאחר חניכתו הוחלט להוסיף לו קומה שלישית, אשר בנייתה הסתיימה בדצמבר 1891. כשנה לאחר מכן הותקנה בבניין גם מערכת טלפוניה. בבניין החדש, לצד אולם מועצת העם שכנו מספר ארכיונים לאומיים, חדרי המתנה ומחסנים, כמו גם משכני הקבע של שאר מוסדות המדינה הראשיים - נשיא המדינה, ומושב הממשלה.^[3]

בדומה למועצת העם בפרטוריה, גם מועצת העם של מדינת אורנג' החופשית בבלומפונטיין החליפה מספר מבנים עד שזכתה למבני קבע, בעשורים הראשונים לקיום הרפובליקה שהקומה בשנת 1854. אבן הפינה למשכן הקבע הנוחה בשנת 1890 על ידי הנשיא פרנסיס רייץ, והבניין החדש והמפואר נחנך כשלוש שנים מאוחר יותר, ב-5 ביוני 1893.^[4]