מוריץ דסאואר
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. מוריץ דסאואר (בהונגרית: Dessauer Móric; בלטונפקאיאר, 24 במאי 1842 – מיינינגן, 17 באפריל 1895) היה רב הונגרי ועיתונאי. היה חבר באגודת העיתונאים ההונגרית.
ביוגרפיה
מוריץ דסאואר היה בנו של הרב גבריאל דסאואר. למד תחילה בישיבות בסקשפהרוואר ותלמוד בווארפלוטה, אחר כך קיבל סמיכה לרבנות בבית המדרש לרבנים בברסלאו ודוקטורט בפילוסופיה באוניברסיטה. תחילה הפך לרב מחוזי בקטן ומשנת 1881 במיינינגן.
עבודותיו
- Spinoza und Hobbes; Begründung ihrer staats- und Religionstheorien durch ihre philosophischen Systeme (Breslau, 1868) ---ספינוזה והובס; מבוא לתיאוריות הממלכתיות והדתיות של המערכת הפילוסופית (ברסלאו, 1868 )
- Daniel, in sieben Kanzelreden für das Neujahrs- und Versöhnungsfest (u. o. 1875)
- Des Sokrates der Neuzeit und sein Gedankenschatz; Sämmtliche Schriften Spinozas gemeinverständlich und kurz gefasst (Köthen, 1878)
- Der deutsche Plato; Erinnerungsschrift zu Moses Mendelssohn 150-jährigen Geburstage (Berlin, 1879)
- Blüthen und Knospen der Humanität a Zeit von Reuchlin bis Lessing ( ציריך, 1881 )
- Humanität und Judentum (Leipzig, 1885). --- מדעי הרוח ושיפוט (לייפציג, 1885).
לקריאה נוספת
- לקסיקון יהודי הונגרי. 1929. עורך פטר אויווארי. מוריץ דסאואר
- דסאואר מוריץ. אינדקס ביוגרפי הונגרי. המוזיאון הספרותי פטפי.
ראו גם
- פאל גויאש: חייהם ויצירותיהם של סופרים הונגרים. 1944-1939
- לאסלו סגי: סטודנטים הונגרים באוניברסיטאות ומכללות גרמניות 1789–1919 .בודפשט. ארכיונים של אוניברסיטת אטווש לוראנד, 2001
- צ'אבה נאג': לקסיקון ספרות המהגרים ההונגרית. מוזיאון ספרותי ומרכז לספרות עכשווית, 2000
