מוריץ קנטור
מוריץ בנדיקט קַנטוֹר (Moritz Benedikt Cantor; 23 באוגוסט 1829 – 10 באפריל 1920) היה מתמטיקאי והיסטוריון של המתמטיקה, יהודי-גרמני. פרופסור באוניברסיטת היידלברג.
ביוגרפיה
מוריץ קנטור נולד במנהיים שבגרמניה, נצר למשפחה שהיגרה מפורטוגל להולנד. בילדותו לא היה בכוחו ללמוד בבית הספר, והוא למד בביתו. בהמשך חייו למד בגימנסיה במנהיים. בשנת 1848 החל ללמוד באוניברסיטת היידלברג ולאחריה באוניברסיטת גטינגן, שבה למד אצל קרל פרידריך גאוס ווילהלם אדוארד ובר. בהנחייתו של מוריץ אברהם שטרן החל לגלות עניין במחקר היסטורי. בשנת 1851 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת היידלברג, על עבודה שכותרתה Über ein weniger gebräuchliches Koordinatensystem ("על מערכת קואורדינטות פחות נפוצה"). עבר לברלין, שם שמע את הרצאותיהם של דיריכלה ויאקוב שטיינר. בשנת 1853 חזר לאוניברסיטת היידלברג, במינוי של פריוואטדוצנט. בשנת 1863 קודם לדרגת פרופסור.
מאמר קצר בהיסטוריה של המתמטיקה, שעסק בשלושה מתמטיקאים בני המאה ה-16,[1] שאותו הציג במפגש מדעי בבון, התקבל בהתלהבות, שעודדה את קנטור להמשיך בתחום זה.
נמנה עם מייסדי כתב העת Kritische Zeitschrift für Chemie, Physik, und Mathematik ("כתב עת ביקורתי לכימיה, פיזיקה ומתמטיקה"). בשנת 1856 התפרסם מאמר חשוב ראשון שלו, "Über die Einführung Unserer Gegenwärtigen Ziffern in Europa" ("על כניסתם לאירופה של המספרים הנוכחיים שלנו"), בגיליון הראשון של כתב העת Zeitschrift für Mathematik und Physik ("כתב עת למתמטיקה ופיזיקה"). כעבור שלוש שנים מינה אותו אוסקר שלמילך, מייסדו ועורכו של כתב העת, לאחראי למדור ההיסטורי בכתב העת. החל משנת 1877 התפרסם ביוזמתו מוסף עצמאי בשם Abhandlungen zur Geschichte der Mathematik ("מסות על ההיסטוריה של המתמטיקה").
בשנת 1863 יצא לאור ספרו Mathematische Beiträge zum Kulturleben der Völker ("תרומות מתמטיות לחיי התרבות של העמים"). הספר עורר תשומת לב רבה, וזכה לשבחים אך גם לביקורת.
יצירתו הגדולה ביותר הייתה סדרת הספרים בהיסטוריה של המתמטיקה, Vorlesungen über Geschichte der Mathematik ("הרצאות על ההיסטוריה של המתמטיקה"), שיצאה לאור בהדרגה במשך 28 שנים, בארבעה חלקים:
- כרך ראשון (1880) – מהעת העתיקה ועד לשנת 1200.
- כרך שני (1892) – משנת 1200 ועד לשנת 1668 (השנה שקדמה לפרסום עבודותיהם החלוציות של ניוטון ולייבניץ).
- כרך שלישי (1894-1896) – משנת 1668 ועד לשנת 1758 (השנה שקדמה לפרסום עבודתו החלוצית של לגראנז'.
- כרך רביעי (1908) – משנת 1758 ועד לשנת 1799. טרם כתיבת כרך זה הבין קנטור שבגילו כתיבת הכרך לבדו היא משימה שמעבר לכוחו, ולכן בקונגרס הבינלאומי של המתמטיקאים, שנערך בהיידלברג בשנת 1904, גייס צוות של תשעה שותפים, שכתבו כרך זה בהנחייתו ובעריכתו.
כתב ערכים אחדים למהדורת 1911 של אנציקלופדיה בריטניקה.
בין תלמידיו היה צבי הרמן שפירא, מראשוני חובבי ציון ותנועת הציונות המדינית.
קנטור נפטר בהיידלברג ב-10 באפריל 1920, שלושה ימים לאחר פטירת בנו.
היסטוריונים רבים רואים בו מייסדה של הדיסציפלינה של ההיסטוריה של המתמטיקה, תחום שעד לאותה עת חסר את עקרונות המחקר של תחומים אחרים בחקר ההיסטוריה.
קישורים חיצוניים
- Florian Cajori, Moritz Cantor, The historian of mathematics, Bull. Amer. Math. Soc. 26 (1920), 21-28.
- ביוגרפיה של מוריץ קנטור, באתר MacTutor (באנגלית)
- מוריץ קנטור, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- גנאלוגיה מתמטית של מוריץ קנטור, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
מכּתביו:
- Moritz Cantor, War Leibnitz ein Plagiator?, Historische Zeitschrift (1863), 97-159, in JSTOR (בגרמנית)
על כתביו:
- T. J. McC, Vorlesungen ueber Geschichte der Mathematik. Vol. I. Vol. II. Vol. III. by Moritz Cantor, The Monist 7, 2 (January 1897), 314-317, in JSTOR
הערות שוליים
- ^ Moritz Cantor, "Petrus Ramus, Michael Stifel, Hieronymus Cardanus, drei mathematische Charakterbilder aus dem 16. Jahrhundert," Zeitschrift für Mathematik und Physik, vol. 2, 1857, pp. 353-367