בית אבות
בית אבות הוא מרכז מגורים המיועד לאנשים בגיל זקנה, ומספק להם שירותים המאפשרים חיים נוחים יותר מאשר בדירה פרטית. בית אבות מעניק שירותים בסקאלה רחבה, החל משירותים בסיסיים במסגרת דיור מוגן וכלה בטיפול סיעודי נרחב במסגרת בית אבות סיעודי. השירותים נגזרים ממצב בריאותו של הדייר, ובו עצמאות, עצמאות חלקית, תשישות גופנית ומצב סיעודי.
ההבדלים בהיקף השירותים ובתנאים האחרים, הקיימים בין בתי אבות שונים, תלויים בין היתר גם ביכולת הכלכלית של הדיירים ובהסכם השכירות שלהם. תשלום דמי השכירות יכול להעשות בשכר דירה חודשי, ובדרך כלל בתוספת תשלום חד פעמי ("דמי כניסה" או פיקדון נשחק).
היסטוריה
בעבר, הוחזקו קשישים (בעיקר קשישים נזקקים) במוסדות מיוחדים שהתקיימו מתשלומים שקבלו לצורך זה (בין אם מכספי הדיירים ובין אם מתמיכת הקהילה). מוסדות אלה נקראו מושבי זקנים. בשל השדרוג שחל ברמת השרות של המוסדות לזקנים ובשל הרצון לבדל את המוסדות החדשים מן הדימוי הירוד של "מושב הזקנים" כונו המוסדות החדשים בשם "בתי אבות" ולאחר מכן גם "בתי דיור מוגן" או אף "בתי גיל הזהב".
מחלקות
ישנן מספר סוגי מחלקות בבתי האבות:
- מחלקה לעצמאיים: מיועדת לקשישים אשר אינם צריכים עזרה בתפקוד היומיומי שלהם.
- מחלקה לתשושים: מיועדת לקשישים אשר צריכים עזרה מועטה בתפקוד היומיומי שלהם.
- מחלקה לתשושי נפש: מיועדת לקשישים הסובלים ממחלת אלצהיימר, דמנציה, ומוגדרים כתשושי נפש על ידי פסיכוגריאטר.
- מחלקה סיעודית: מיועדת לקשישים הדורשים טיפול מתמיד במשימות היומיום שלהם.
- מחלקה סיעודית מורכבת: מיועדת לקשישים סיעודיים אשר נזקקים לזונדה.
בתי אבות סיעודיים
בחלק מבתי האבות קיימת מחלקה סיעודית שבה שוהים קשישים אשר נזקקים לטיפול צמוד. הפיקוח ומתן הרישיון למחלקה הסיעודית נעשה על ידי משרד הבריאות. בחלק גדול מהמחלקות הסיעודיות מממן משרד הבריאות את אשפוז הקשיש וזאת על ידי מתן "קוד" אשפוז מטעם המשרד. אותו "קוד" נקרא הקוד הסיעודי, והוא ניתן לקשישים המוגדרים כתשושי נפש או סיעודיים, וכן לאלו בעלי יכולות כלכליות נמוכות.
דיור מוגן
במסגרת הדיור המוגן מסופקות דירות ליחיד או לזוג וניתנים שירותים ציבוריים לכלל דייריו. רמת ומגוון השירותים משתנים מדיור מוגן אחד למשנהו, ובדרך כלל כוללים חדר אוכל, אולמות הרצאה, חדרים לטיפול רפואי, מרכזי בריאות כגון חדר כושר ובריכת שחייה, ומגוון פעילויות תרבות, העשרה ופנאי, חוגים, הרצאות, טיולים מאורגנים, מסיבות מאורגנות לחגים שונים ועוד.
דיור מוגן אינו מהווה בית הבראה או מיועד לאספקת שירותים רפואיים, אם כי לרוב יש בו אגף לטיפול סיעודי. בחלק מבתי דיור מוגן מופעלת מרפאה 24 שעות ביממה והדירות מאובזרות בלחצן מצוקה. מגוון השירותים המוצעים בדיור מוגן ניתנים גם במסגרת כפרים קהילתיים לגמלאים, בהם יחידות הדיור הן יחידות אוטונומיות ונפרדות מיתר המתקנים והדירות במקום.
סטטיסטיקה בישראל
בסוף שנת 2015 מנתה אוכלוסיית ישראל 8.4 מיליון נפש, מתוכם כ-919 קשישים (מעל גיל 65)[1]. נכון לסוף שנת 2007 היו בארץ כ-292 מוסדות לטיפול ממושך בפיקוח משרד הבריאות ובהם 21,000 מיטות[1].
בנוסף, בחודש אוקטובר 2013 היו בארץ כ-180 תוכניות של דיור מוגן לקשישים, ובהן כ-30,022 יחידות דיור[1].
המסקנה מהאמור לעיל היא שרובם המוחלט של הקשישים אינו מתגורר במוסדות לטיפול ממושך אלא גר בקהילה.
קישורים חיצוניים
- מצבים תפקודיים של קשישים ומסגרות הדיור המתאימות
- מהו סל שיקום
- הכל על בית אבות בישראל
- בעלי תפקידים בבית אבות סיעודי הנמצא תחת רישיון משרד הבריאות
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 בני 65+ בישראל: שנתון סטטיסטי 2016, באתר מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, 2017
