מחזור סחיפה
מחזור סחיפה או מחזור גאומורפולוגי הוא מודל מדעי שפותח בשלהי המאה ה-19 במטרה להסביר שלבים בהיווצרות הנוף. מודל זה הוצע בשנת 1890 על ידי ויליאם מוריס דייוויס (William Morris Davis, 1859–1934) – גאוגרף, גאולוג ומטאורולוג אמריקאי.
המחזור
אף שבתקופתו של דייוויס נחשב המבול כגורם האחראי לעיצוב הנוף,[1] החלו דייוויס ואחרים להאמין כי קיימים גורמים נוספים האחראים לעיצוב פני השטח. התאוריה שלו תיארה מחזור לפיו הרים ונופים נוצרים ומשתנים. לשיטתו, המחזור מתחיל בהתרוממותם של רכסי הרים ונמשך בזרימת נהרות ובחריצת עמקים. עם השנים מתרחבים העמקים ומתחילים להתפתל, ומותירים ביניהם גבעות נמוכות. לבסוף נותר רק מישור גידוע[2] שטוח וסמוך לגובה פני הים.
מחזור הסחיפה מחלק את הנוף ל"צעיר", "בוגר" או "זקן". על פי המודל של דייוויס, לנוף צעיר יש תבליט גבוה ששיפועו מתחדד עם התבגרותו, ונוף בעל תבליט נמוך הוא זקן.
התיישנות התאוריה
אף שהתאוריה של דייוויס לא הייתה מדויקת, התגלמה בה מהפכנות שסייעה להפוך את הגאוגרפיה הפיזית למדע מודרני ולהתפתחות מדע הגאומורפולוגיה. עם זאת, תאוריה זו ודומות לה הוצעו בטרם הובנו כראוי תהליכים גאולוגיים וגאומורפולוגים המוכרים כיום, למשל תהליכים טקטוניים.
תאוריות אלה נחשבות מיושנות, אך ברבים מהמודלים הללו נעשה שימוש בשל פשטותם. שלבים במחזור המוצע מקבילים להיווצרות המכתשים בנגב.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Encyclopedia of Geomorphology, Routledge, London 2004, מסת"ב 0-415-27298-X
- Encyclopedia of Geology, Elsevier Academic Press, First edition 2005, מסת"ב 0-12-636380-3
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ביוגרפיה של דייוויס
- ^ מישור גידוע (peneplain) – מישור רחב ושטוח המתפתח בסוף שלבי הסחיפה
