מחמוד הותכ
 | |||||
| איור | |||||
| לידה |
1697 ח'וראסאן, האימפריה הספווית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| נרצח |
22 באפריל 1725 (בגיל 28 בערך) אספהאן, השושלת ההותכית  | ||||
| |||||
| |||||
שָׁאָה מַחְמוּד הוֹתכּ (בפשטו: شاه محمود هوتک; 1697 – 22 באפריל 1725) נודע גם בתור שָׁאָה מַחְמוּד גִילְגֵ'זִי (פשטו: شاه محمود غلجي) היה שליט אפגני של האימפריה ההותכית. בעת שלטונו הוא פלש לעבר האימפריה הספווית (ממלכת פרס) הנחלשת ואף הוכתר בשנת 1722 כשאה של פרס. הוא היה בנו של מִירוֹייְס גִילְגֵ'זִי, מנהיג השבט גִילְגֵ'זִי הפשטוני באפגניסטן אשר הפך את קנדהאר וסביבתה לעצמאית מפרס בשנת 1709. כאשר מִירוֹייְס נפטר בשנת 1715 אחיו עַבְּדוּל עָזִיז ירש את השושלת ההוטכית. בתמיכת ראשי השבט מחמוד צלח בהפיכה בשנת 1717 נגד דודו והפך עצמו לאמיר של ההוטכים אשר תחתיו הפכו לאימפריה.
לקיחת הכס הפרסי
האימפריה הספווית ניסתה זה זמן מה להפיל את המרד של ההותכּים אשר כעת הפכו למדינה בפני עצמם. מחמוד התקדם לתקיפת הפרסים וכוחותיו התקדמו לעבר ח'וראסאן ודרומה למדבר לוט. עקב מלחמה דתית פנימית של פרס והתערבות של האימפריה העות'מאנית כמו גם מלחמה עם האימפריה הרוסית (ראו מלחמת רוסיה–פרס 1722–1723) וממשלה חלשה ולא החלטית, הכוחות האפגנים התקדמו לעבר ליבה של פרס ללא כל התנגדות ממשית.
לאחר כישלון כפול בהטלת המצור על כרמאן, בשנת 1721 הגיעו הכוחות ללב פרס עם הטלת מצור על העיר המרכזית יזד. מיזד עיניו של מחמוד שטו לעבר הבירה הפרסית אספהאן. הכוחות הפרסים נעו תחת שאה חוסיין ונפגשו עם מחמוד וצבאו בקרב על גולנאבאד שם הצבא הפרסי נחל את תבוסתו הגדולה ביותר במלחמה.
הצבא התפזר בעוד השאה שאה חוסיין ברח חזרה לבירה אשר נפלה לידי המצור של מחמוד וצבאו. באמצע המרד, בן השאה, תהמאספ השני הצליח לברוח לעבר תבריז ולקרוא לעזרתם של מושלי המחוזות. המצור על אספהאן נמשך כמעט כשנה מפברואר ועד לאוקטובר של 1722, כאשר הרעב הכניע את אנשי העיר. במסגרת הכניעה השאה חוסיין הפך לאסיר של מחמוד אשר ירש ממנו את הכתר הפרסי והפך לשאה של ממלכת פרס. המצור נמשך זמן רב מכיוון שלמחמוד לא היה כל כוח ארטילרי והיה צריך להסתמך על כך שאנשי אספהאן ייכנעו עקב רעב, מה שבאמת קרה בסופו של דבר.
מחמוד כשאה של פרס
בימיו הראשונים לשלטון, מחמוד הפגין חסד, הוא נהג במשפחת המלוכה הספווית בחיבה כאורחיו והביא מזון ושתייה לאנשי אספהאן הרעבים. היחס של מחמוד לפרסים השתנה כאשר בנו של חוסיין שברח, תהמאספ הכריז על עצמו כשאה החדש של פרס והפך יריב של מחמוד עם תקיפת כוחותיו. מחמוד שלח את צבאו לעבר קזווין, בסיס כוחו של תהמאספ אשר היה במנוסה בעת קרבו כוחותיו של מחמוד לעברו. אוכלוסיית העיר שכעת נכבשה בידי האפגנים החלה למרוד נגד כובשיהם למרות היחס הטוב שקיבלו בינואר 1723.
המרד צלח לצד הפרסים ומחמוד חשש מתגובת האוכלוסייה הפרסית הכללית בעת יחזרו הכוחות בחדשות על התבוסה. עקב הפרעה נפשית וחשש כי נתיניו הפרסים יבגדו בו, מחמוד זימן את שרי הפרסים ובני האצולה מהמעמד הגבוהה ביותר לפגישה, שם, בהעמדת פנים הפוכה, מחמוד דאג כי השרים יוצאו להורג באכזריות. בנוסף הוא הוציא להורג כ-3,000 חיילי המשמר הפרסי המלכותי. בו בזמן הרוסים והטורקים השתמשו בכאוס ברחבי פרס לטובתם שלהם, מהלך אשר הגביל את תחום השליטה של מחמוד.
כישלונו בהבאת סמכותו לעבר כל פרס הפכו את מחמוד לחולני וחשדן. הוא תשאל גם את נאמנותם של אנשיו, אשר רובם העדיפו את דודו, אַשְׁרָאף הוֹתכּ, בכס השלטון. בפברואר 1725 האמין מחמוד לשמועה שקרית כי אחד מבניו של שאה חוסיין, סָאפִי מִירְזָה הצליח לברוח מאספהאן, מחמוד הורה את ההתנקשות בחייהם של כל הנסיכים הספווים חוץ משאה חוסיין עצמו.
מותו
ההפרעה הנפשית של מחמוד התדרדרה עם הזמן לטירוף כמו גם הידרדרות במצבו הפיזי. ב-22 באפריל 1725, קבוצת פקידי ממשל אפגנים שחררו את אשראף הותכּ מבית הסוהר שם הושם ל"ריתוק" בידי מחמוד. עם שחרור אשראף החל מרד בארמון המלוכה. מחמוד מת כשלושה ימים לתוך המרד, ככל הנראה ממחלה או מרצח שבוצע בידי חנק. נכתב כי:
...אחר כך [לקיחת הכוח] גברה במהירות ההפרעה הנפשית שלו, עד שהוא עצמו נרצח ב-22 באפריל על ידי בן דודו אשראף, שהוכרז אז כאמיר.
מיר מחמוד היה בזמן מותו רק בן עשרים ושבע שנים, והוא מתואר כ"בינוני ומגושם; צווארו היה כה קצר עד שראשו נראה צומח לכתפיו; היו לו פנים רחבות ושטוחות, האף והזקן שלו היו דקים וצבועים אדום; המראה שלו היה פרוע ופניו היו גסים ולא נעימים; עיניו, שהיו כחולות ומעט פוזלות, היו בדרך כלל מושפלות, כמו אדם השקוע במחשבה עמוקה."
חשיבותו ההיסטורית של מחמוד היא בפועלו לאיחוד המדינה האפגנית בידי הפשטונים. מערכותיו נגד פרס יובילו לעלייתו הסופית של הגנרל הפרסי נאדיר שאה אל הכוח. הוא יכבוש מחדש את המדינה האפגנית, ישליט סדר על פרס ויצא למערכות מלחמה מרכזיות כמעט עם כל שכניה של פרס.
ראו גם
קישורים חיצוניים
