מטילדה קסין ורדי
מטילדה (רחל) קסין ורדי ( 8 באוגוסט 1921, פירנצה, איטליה – 24 במאי 2006) פעלה רבות להצלת פליטים יהודים, אשר ברחו ממוראות מלחמת העולם השנייה, וחיפשו מקלט בפירנצה. כאשר נכנסו הגרמנים לפירנצה ב-8 באוגוסט 1943, היא פעלה במסגרת מחתרת יהודית-נוצרית שדאגה להסתיר יהודים במנזרים ומוסדות דתיים באזור. מקומות מסתור רבים התגלו על ידי אנשי ה-SS ועוזריהם הפשיסטים ויושביהם נשלחו למחנות ההשמדה בגרמניה אך רבים גם ניצלו. הערכה לא רשמית מדברת על כ־200 - 300[1] איש שניצלו אודות לפעילות זו. ב 26 בנובמבר 2019 קיבלה מטילדה את "אות המציל היהודי" מטעם ארגון בני ברית העולמי בטקס שנערך בירושלים.
ילדות בפירנצה
מטילדה נולדה בעיר פירנצה למשפחה יהודית בורגנית. אביה היה פקיד בחברת ביטוח ידועה ואמה עקרת בית. בצעירותה השתתפה בקמפג'י (Campeggi)[2], מחנות קיץ שארגנו פעילים ציוניים כדי להכשיר צעירים לעלייה לארץ. שם נחשפה לראשונה לרעיון הציוני, לשפה העברית ולתרבות יהודית. מטילדה למדה בבית הספר התיכון היוקרתי "גלילאו".
התחלת חוקי הגזע באיטליה
ב-17 בנובמבר 1938 נחקקו באיטליה חוקי הגזע. בשל החוקים האלו, נזרקו התלמידים והמורים היהודים ממוסדות החינוך[3]. כדי להתמודד עם הבעיה, הקימה הקהילה היהודית בית ספר פרטי במתחם בית הכנסת. מטילדה, ארגנה קבוצת ילדים וקיימה איתם פעילות חברתית אחר הצהריים. הם למדו שירים עבריים, ציונות, יהדות וקיימו מסיבות. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה באירופה, ב-1 בספטמבר 1939, החלו להגיע לאיטליה פליטים יהודיים שחיפשו מקלט ממוראות המלחמה. כדי לטפל בגל הפליטים הוקם (DELASEM (Delegazione per l'Assistenza degli Emigranti Ebrei[4] ארגון שמטרתו הייתה לדאוג לשלומם של הפליטים. מטילדה הצטרפה לארגון מיד עם תחילת פעילותו בפירנצה. היא הייתה נוסעת לתחנת הרכבת במרכז העיר כדי לאתר את הפליטים שהגיעו עייפים ומפוחדים וכוונה אותם למשרדי הקהילה. שם, בהנהלת הרב נתן קסוטו, דאגו למצוא לפליטים מקומות לינה במוסדות ציבור נטושים, לספק להם מזון בגדים וטיפול רפואי. באותה תקופה השלטונות הפשיסטים לרוב העלימו עיין מהפעילות הזו. מטילדה זיהתה מייד את המצוקה המיוחדת של הילדים שהגיעו לעיתים קרובות בגפם ללא הוריהם. היא הקימה יחד עם האחיות לסקר הי"ד ואחרים את ארגון DELASEM dei piccoli (DELASEM של הילדים)[5]. הם ניהלו רישום של כל הילדים הפליטים ומקום המסתור שלהם, ודאגו לשלוח להם חבילות עם ספרים וממתקים ולשמור אתם על קשר רציף. באותה תקופה מטילדה גם שמרה על קשר עם ילדי "וילה אמה" קבוצת ילדים מיוגוסלביה בהנהגת יושקו אינדיג ש DELASEM שיכנה בוילה ליד העיירה נוננטולה בצפון איטליה. (מאוחר יותר כל הילדים הוברחו לשווייץ במבצע חסר תקדים של תושבי העיירה).
המחתרת היהודית בפירנצה
הפעילות הזו נמשכה עד ל־8 בספטמבר 1943 כאשר נכנסו הגרמנים לעיר. מרגע זה, הכל השתנה, היה צורך דחוף לעבור לפעילות חשאית ולמצא מקומות מסתור לפליטים שסכנת מוות רחפה מעל ראשיהם. הרעיון היה לפנות לעזרה לראשויות הכנסייה. אורגנה פגישה בין מטילדה והרב קסוטו לבין ראש הכנסייה הקתולית בפירנצה, הקרדינל אליה דלה קוסטה (Elia Dalla Costa). בעקבות הפגישה הוקמה מחתרת משותפת יהודית-נוצרית בהשתתפות שני כמרים (פאדרה צ'פריאנו ריקוטי (Cipriano Ricotti) ודון לטו קזיני (Leto Casini)) במטרה לאתר מנזרים באזור פירנצה שיקלטו את הפליטים. התפקיד של מטילדה היה לעבור בין המנזרים יחד עם פאדרה צ'יפריאנו ולשכנע את הנזירות להסכים לאכסן את הפליטים. המשימה לא הייתה פשוטה מכיוון שבמקרים רבים הנזירות פחדו לגורלן, מנזרים רבים היו מנזרי נשים סגורים שלא רצו לקבל גברים ובסופו של דבר היה מדובר בפליטים יהודים עם כל הדעות הקדומות הקשורות לעניין. ואף על פי כן נמצאו מקומות מסתור לא מעטים. חלק מהמקומות התגלו על ידי חיילי ה-SS ועוזריהם הפשיסטים ויושביהם היהודים נשלחו למחנות, אך רבים הצליחו לשרוד את המלחמה. הערכה לא רשמית מדברת על 300–400 שניצלו אודות לפעילות זו.
לכידת חברי המחתרת
ב־26 בנובמבר 1943 נערכה פגישה של המחתרת במבנה של הכנסייה במרכז העיר. בעקבות הלשנה (מתוך הקבוצה) פשטו חיילי ה-SS על הבניין ועצרו את הנוכחים כולל הרב קסוטו (שבסופו של דבר נשלח לאושוויץ ונספה שם). מספר ימים לאחר מכן נעצרו אנשים נוספים במרכז העיר (ביניהם אנה, אשת הרב ורפאלה קנטוני)[6][7]. מטילדה אחרה לפגישה ב-26 בנובמבר וניצלה, היא נשארה כמעט לבד במערכה. בעקבות הלשנה נוספת, המיליציה הפשיסטית חפשה אחריה ועצרה את אמה ואחיה שהסתתרו בפנסיון ברכז העיר. מטילדה הסגירה עצמה למשטרה על מנת שישחררו את קרוביה אך לשווא. בעזרת חפרפרת בתוך המשטרה, אדם בשם וינצ'נזו אטנזיו ( Vincenzo Attanasio)[8] הם הצליחו להשתחרר מהמעצר לפני שהעבירו אותם לרשות השלטונות הגרמנים.
הבריחה לשווייץ
מטילדה הבינה שהטבעת מתהדקת סביב צווארה. היא המשיכה עוד מספר שבועות לעבוד עם הכמרים. וביולי 1944 החליטה לברוח יחד עם אחיה לשווייץ. גם בשווייץ עסקה מטילדה בטיפול בילדים. היא הקימה יחד עם קנטוני ואסטורה מאייר בית ספר בעיר ווגיס (Weggis), שם למדו כ-100–150 ילדים יהודים איטלקים[9].
החזרה לאיטליה
עם סיום המלחמה מטילדה חזרה לאיטליה אך לא שבה לפירנצה אלא שוב בשיתוף עם אנשים אחרים ( רפאלה קנטוני, אומברטו נכון, זוג המדענים לואיג'י ואנה-מריה גוריני) הקימה בית יתומים עבור ילדים פליטי השואה בבית שיזופולי בעיירה סלבינו שבצפון איטליה[10]. את המוסד ניהל חייל הבריגדה משה זעירי מקבוצת שילר. מטילדה שהתה בסלבינו עד נובמבר 1945 ופרשה כדי להנשא לארוסה מקס (מאיר) ורדי ששב מהארץ לאחר שנפרדו למשך כל תקופת המלחמה.
העלייה לארץ
לאחר נשואיה ולידת בנם הראשון, עלו הזוג, מטילדה ומקס ורדי, לארץ (בחודש מרץ 1948). הם שהו תקופה קצרה בקיבוץ שדה אליהו בעמק בית שאן, ולאחר מכן שרתו במספר תפקידים ממלכתיים. תחילה בטריפולי, לוב בארגון עלית יהודי לוב בין השנים 51–1949[11] ולאחר מכן בתפקידים דיפלומטיים באירופה (בריסל, מרסיי, פריס), נולדו להם 5 ילדים. מקס ומטילדה קבורים בבית הקברות של היישוב נטף בהרי ירושלים.
לקריאה נוספת
- אהרן מגד, מסע הילדים אל הארץ המובטחת : פרשת ילדי סלבינו, עם עובד 1964
- יוסף איתי, ילדי וילה אמה, ח"מ : מורשת וספרית הפועלים 1983
- תמליל עדותם בתרגום לעברית של לואיג'י גוריני ואשתו אנה מריה על בית הילדים ב-Selvino לאחר המלחמה, מכתבים שנשלחו על ידי Lea Spivak ב-Selvino לדודתה בפלסטינה בשנת 1946, מאגר המסמכים של יד ושם
- עדות של בולוטין עדה, ילידת 1928, Firenze, איטליה, על קורותיה במסתור, עדות מוקלטת במאגר המסמכים של יד ושם תיק מס: 8500
- מכתבים שכתבה רחל ורדי מ-Firenze איטליה למשה מעליית הנוער ב-Selvino איטליה, בשנים 1945–1946, צילומי מכתבים ממאגר המסמכים של יד ושם תיק מס: 1299
- Dalla Costa Elia מאגר חסידי אומות העולם יד ושם.
- Ricotti Cipriano מאגר חסידי אומות העולם יד ושם.
- Casini Leto מאגר חסידי אומות העולם יד ושם.
- ראיון של יצחק מינרבי עם מטילדה קסין ודון לטו קזיני 1972 באתר Youtube (באיטלקית)
- Louis Goldman, Friends for Life, Paulist Press 2008 עדותו של פליט יהודי בפירנצה בזמן המלחמה.
הערות שוליים
- ^ Zuccotti, Susan, The Italians and the Holocaust : persecution, rescue, and survival, London : P. Halban, 1987 עמ' 211
- ^ תמר אקרט,הציונות החלוצית באיטליה בין שתי מלחמות העולם הוצאת השכבה הצעירה של הקיבוץ הדתי תל-אביב תש"ל עמ' 61
- ^ Massimo Longo Adorno, Gli ebrei fiorentini dall'emancipazione all Shoa, La Giuntina 2003 עמ' 76
- ^ Sandro Antonini, Delasem: Storia della più grande organizzazione ebraica italiana di soccorso durante la seconda guerra mondiale, De Ferrari 2000
- ^ Adorno, עמ' 95
- ^ עמ' 120 Sergio Minerbi, Raffaele Cantoni, Beniamino Carrucci 1978
- ^ Adorno, עמ' 112
- ^ Adorno, עמ' 115
- ^ Minerbi, עמ'145
- ^ Minerbi, עמ' 150
- ^ מאיר ורדי, בצאת ישראל מלוב, מרכז התרבות ליהודי לוב 1985
