מיגל אלמאן ולדס
 | |||||
| מיגל אלמאן ולדס | |||||
| לידה |
29 בספטמבר 1900 הונולולו שבהוואי | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 14 במאי 1983 (בגיל 82) | ||||
| מדינה | מדינת וראקרוס, מקסיקו | ||||
| מפלגה | מפלגת המהפכה המקסיקנית | ||||
| בת זוג | באטריס ולסקו | ||||
| |||||
מיגל אלמאן ולדס (בספרדית: Miguel Alemán Valdés, [miˈɣel aleˈman]; 29 בספטמבר 1900 - 14 במאי 1983) היה נשיא מקסיקו ה-46.
ולדס היה פוליטיקאי מקסיקני וכיהן כנשיא מקסיקו בין השנים 1946–1952. בתקופת כהונתו ניתנה לנשים זכות הצבעה בבחירות לרשויות המקומיות. תקופת כהונתו נחשבה למוצלחת מבחינה כלכלית המתוארת לעיתים כ"נס הכלכלי של מקסיקו", אך רק אליטה מצומצמת נהנתה ישירות מהצמיחה הכלכלית.
בתקופת המלחמה הקרה תמך ממשלו של ולדס בעמדותיה של ממשלת ארצות הברית והביע עמדה אנטי קומוניסטית.
ביוגרפיה
אלמאן נולד בסיולה שבמדינת וראקרוס, בנו של גנרל מיגל אלמאן גונסאלס ותומסה ולדס לדסמה. כילד, הוא לא הורשה ללמוד בבית הספר שבעיר הולדתו, בגלל דעותיו הפוליטיות של אביו (הוא היה גנרל מהפכני לשעבר), וגם לא למד בבתי ספר אחרים. הוא למד בבית ספר התיכון אסקואלה נסיונל פרפרטוריה (Escuela Nacional Preparatoria) במקסיקו סיטי משנת 1920 ועד 1925, ולאחר מכן הלך לבית הספר הלאומי למשפטים, שם למד עד שנת 1928. התזה שלו עסקה במחלות תעסוקתיות ותאונות בקרב עובדים. כעורך דין מצליח היה המשפט הראשון שלו בייצוג כורים הסובלים מסיליקוזיס. הוא זכה בשני ניצחונות משפטיים ראויים לציון בהגנת עובדים נגד תאגידים. הראשון היה בהבטחת פיצוי לשארים של עובדי רכבת שנהרגו בקרבות; השני היה בהשגת פיצויים עבור כורים שנפגעו בעבודה. בעקבות ניצחונות אלו זכה לאהדה באיגודים המקצועיים של מקסיקו.
הוא כיהן כסנטור מדינת וראקרוס מטעם מפלגת המהפכה המקסיקנית (כיום ה-PRI) בין השנים 1934–1936. כשמלינו פאביו אלטמורנו, המושל הנבחר של וראקרוס נרצח, קיבל אלמאן מינוי כמושל המדינה, וכיהן בין השנים 1936–1939. משנת 1940–1945 כיהן כמזכיר הפנים תחת מנואל אבילה קמאצ'ו, וניהל את הקמפיין הנשיאותי של זה האחרון. אלמאן רץ לנשיאות בשנת 1946 כמועמד של מפלגת המהפכה המקסיקנית. בבחירות שנערכו ב-7 ביולי של אותה שנה הוא ניצח את שר החוץ לשעבר אסקייל פדייה, והיה למועמד הלא-צבאי הראשון שזכה בנשיאות מקסיקו. הוא שימש כנשיא הרפובליקה בין השנים 1946–1952.
כנשיא
מדיניות פנים
בתקופת נשיאותו הוביל אלמאן פיתוח תעשייתי, הרחבה של רשת הרכבות במדינה, שיפור כבישים ובניית בתי ספר רבים. ממשלו בנה את הקמפוס החדש של האוניברסיטה הלאומית האוטונומית של מקסיקו, ה-UNAM. הוא עבד גם להרחיב את החקלאות - את הייצור הלאומי של אורז, סוכר, בננות, קפה, שיבולת שועל ואננס. בשנת 1947 יזם פרויקט ענק במטרה לשלוט בשיטפונות וליצור חשמל במדינת אואחאקה, פרויקט שהגיע לשיאו עם פתיחתו של הסכר מיגל אלמאן בשנת 1955. ב-1951 הוא פיקח על השלמת העבודות להסטת נהר לרמה, מהלך שהביא לסיומן של בעיות אספקת המים של מקסיקו סיטי. הוא התמודד עם הופעת מחלת הפה והטלפיים שהרגה אלפי ראשי בקר. הוא נתן לנשים את הזכות להצביע בבחירות לרשויות מקומיות בתקופת כהונתו, וב-1952 העניק לבאחה קליפורניה מעמד של מדינה. הוא מילא תפקיד מרכזי בפיתוח ובתמיכה של העיר אקפולקו, אשר ידועה כיום כאחד מאתרי התיירות המרכזיים במקסיקו ובאמריקה הלטינית. שחיתות פוליטית וקשרי הון-שלטון היוו לסמל שלטונו, ויסודות אלו עצבו את מערכת היחסים בין פוליטיקה ועסקים במקסיקו עד היום. המדיניות הכלכלית המוצלחת שלו נקראה "הנס המקסיקני", אולם למעשה, רק אליטה קטנה נהנתה מאותה צמיחה כלכלית. ממשלו אחז בעמדות אנטי-קומוניסטיות ותמך בארצות הברית במהלך המלחמה הקרה.
מדיניות חוץ
בתקופתו ניהלו מקסיקו וארצות הברית מערכת יחסים קרובות, שהתפתחו כבר במהלך מלחמת העולם השנייה, והמשיכו למרות שסירב לשלוח כוחות מקסיקניים למלחמת קוריאה. הוא ניהל משא ומתן עבור קבלת הלוואה גדולה מארצות הברית בשנת 1947. במישור הבינלאומי, הוא חתם לאחר מלחמת העולם השנייה על הסכמי שלום עם יפן, גרמניה ואיטליה.
קישורים חיצוניים
| הקודם: מנואל אבילה קמאצ'ו |
 נשיא מקסיקו |
הבא: אדולפו רואיס קורטינס |
