מיהאי סילאגי
 | |||||||||||
| לידה | 1400 לערך | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1460 איסטנבול | ||||||||||
| מדינה | ממלכת הונגריה | ||||||||||
| בת זוג | מרגיט באטורי | ||||||||||
| שושלת סילאגי | |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
מיהאי סילאגי, רוזן הורוגסג (בהונגרית: Horogszegi gróf Szilágyi Mihály, בערך 1400–1460 איסטנבול) היה אציל ומצביא הונגרי, עוצר של ממלכת הונגריה בשנת 1458. כונה לפעמים "מיכאל השחור" (Michael Niger)[1]. הטורקים קראו לו "איספילאק"[2]. אחותו, ארז'בט (אליסבט) סילאגי נישאה ליאנוש הוניאדי. מיהאי סילאגי נאבק לצד גיסו, יאנוש הוניאדי, נגד הטורקים העות'מאנים. השתתף, בין השאר, גם בקרב ורנה, קרב קוסובו משנת 1448 וב-1456 במצור בלגרד. נשא בתארים "באן של מאצ'ווה" (בסרביה) ו"קפטן של בלגרד".
מלחמה פנימית בטרנסילבניה
ב-16 במרץ 1457 הוצא להורג בנו של יאנוש הוניאדי על ידי אנשים קרובים למחנה היריב מסביב המלך, בראשות שליט טרנסילבניה מיקלוש אוילאקי והפלטין לאסלו גאראי, הדליק עימות פתוח בין אלו והמחנה של משפחת הוניאדי בראשותו של מיהאי סילאגי ואלמנתו של יאנוש, אליזבט.[3]. בקיץ 1457 דיכא סילאגי מרד של העיר ביסטריצה אבל בהמשך, נאלץ להתמודד עם כוחות הסקלרים בראשות עם אוזבאלד רוז'גוני, שנתמך על ידי המלך ההונגרי ועל ידי הערים הסקסוניות. ב-9 באוקטובר 1457 הטיל סילאגי מצור זמני על סיביו, אחר כך קבע את מושבו בסיגישוארה. ולאד המשפד תמך בסילאגי, במיוחד שבערים הסקסוניות מצאו מקלט ותמיכה יריביו, טוענים לכתר ולאכיה. בסופו של דבר, נחתם ב 23 בנובמבר הסכם שביתת נשק בסיגישוארה בנוכחות נציגים של הסקסונים ושל משלחת מוולאכיה.
העלאתו של מתיאש הוניאדי לכס המלכות
אחרי שבדיוק ב-23 בנובמבר 1457 מת מלך הונגריה, אולאסלו החמישי (ולדיסלב החמישי), בשנת 1458 התמנה מיהאי סילאגי לעוצר ממלכת הונגריה, עד שאחיינו, מתיאש הוניאדי עלה על כס המלכות. סילאגי הציל את מתיאש בן ה-16 מהכלא של משפחת גאראי בבודה. כמו כן העביר את שאריות גופתו של יאנוש הוניאדי מבלגרד לקתדרלה ע"ש מיכאל ה"קדוש" באלבה יוליה, בה נקברו על יד קבר אביו, ואיק (וויקו). מתיאש הכיר לסילאגי תודה ומינה אותו רוזן של ביסטריצה.
חידוש המאבק בטורקים. הסכסוך עם מתיאש
ממשיך של יאנוש הוניאדי במאבקו בטורקים, בשנת 1458, יחד עם המלך מתיאש הצעיר, יצאו לקראת האקינג'י שפלשו לדרום הונגריה וגרש אותם. שניהם נכנסו לבלגרד בראש שלושת אלפים לוחמים וניסו לגייס באזור צבא של צלבנים, שהיו ברובם במצב מרושל ובלתי מאורגנים. בחדשים הבאים המלך מתיאש מרד בחסות דודו והדיח אותו מתפקיד המושל של הונגריה שהעניק לו עם העלייה לכס המלכות. סילאגי ניסה תהתמרד ונעצר בהתחלת אוקטובר 1458.[4].
בשנת 1460 נבחר מיהאי סילאגי לוויבוד (שליט) של טרנסילבניה. כרת ברית עם ולאד המשפד ובאביב 1460 פלש לבולגריה עד וידין. אולם הובס ונלכד על ידי מיכאלולו עלי ביי, הסנג'ק-ביי של סמדרבו יחד עם לוחמיו.[5] נשלחו על ידי שוביהם לאיסטנבול, שם הואשמו בהפרת הסכם השלום. אנשיו עונו עד שנפחו את נשמתם, בעוד הוא עצמו הוצא להורג כשניסרו את גופו לשתיים באמצעות מסור.
קישורים חיצוניים ומקורות
Ştefan Andreescu Vlad Ţepeş între legendă şi adevăr istoric. Editura enciclopedică, Bucureşti, 1998
- Aurel Decei Istoria Imperiului Otoman până la 1656, Editura Stiinţifică şi enciclopedică, Bucureşti, 1978
לקריאה נוספת
- Radu R. Florescu, Raymond T. McNally, Dracula: Prince of many faces - His life and his times
- Backbay Books, Little Brown and Company, Boston, NYC, London 1989
הערות שוליים
