מיהאי רווס
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. מיהאי רווס, במקור מיקשה רייזנר (בהונגרית: Révész Mihály; קמנשמיהאיפה, 16 בדצמבר 1884[1] – בודפשט, 18 במאי 1977) היה עיתונאי, עורך, היסטוריון, פוליטיקאי סוציאל-דמוקרטי יהודי-הונגרי.
ביוגרפיה
מיהאי רווס נולד במשפחה יהודית בכפר קטן במערב הונגריה כבנם של דיולה רייזנר ושל נאקה פלנר. כבנו של חייט עבמשפחה של שמונה ילדים והוא הפך לדור הראשון של אינטלקטואלים במשפחה. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת בבודפשט (לימים אוניברסיטת אטווש לוראנד) ובקלוז'-נאפוקה, שם קיבל את הדוקטורט במדע המדינה. הוא הפך לחבר במפלגה הסוציאל-דמוקרטית ההונגרית (MSZDP) בשנת 1903 והשתתף בעבודת הקבוצה הראשונה של הסטודנטים הסוציאליסטים שמנהיגם הרוחני היה ארווין סבו. הוא השתלב בפעילות האגודה ל"הכשרת פועלים לעתיד", שם הוא ועמיתיו סייעו בחינוך פועלים צעירים שהיו מעוניינים בכך. הוא ביצע פעילות זו במסגרות שונות במשך עשרות שנים. רווס החל את דרכו המקצועית כעיתונאי בעיר מאקו, ואחר כך בשנת 1906 הפך לעובד של העיתון נפסבה. הוא עבר את שלבי ההיררכיה העריכתית והפך תחילה למזכיר מערכת, בהמשך לעורך לילה, ולאחר מכן לבעל טור. כקצרן מצטיין, הוא רשם את דיוני הקונגרסים של המפלגה והוא ערך את פרוטוקולי אסיפות המפלגה.
הקריירה המדעית והציבורית
עד מהרה התבררה רגישותו לאובייקטים ולנושאים היסטוריים. תחילה בחן את הסביבה הפוליטית והמשפטית של "תביעות הבגידה" כביכול של השנים 1871–1872 בדרך של פרסום עצמאי ואחר כך כתב את המונוגרפיה הקצרה שלו "תולדות תנועת הפועלים ההונגרית 1867–1913". גם ארווין סבו שיבח את המשמעות החלוצית של העבודה. בשנות מלחמת העולם הראשונה, כשחיי מערכת העורכים באופן כללי הפכו לקשה בשל הצנזורה הצליח לפרסם את פרוטוקול קונגרס המפלגה משנת 1890. מיד לאחר מהפכת החרציות, כתב את מחקרו שסיכם את האירועים, את החוברת בשם: "המהפכה ההונגרית המנצחת".
במהלך המהפכה הדמוקרטית הבורגנית הזו, ניתנה לו האפשרות לערוך חיפוש בארכיוני משרד הפנים והמשטרה. עבודת האיסוף שלו באותה תקופה איפשרה לחוקרים מאוחרים יותר לשחזר חלקית את מה שקרה בין השנים 1914–1918. לאחר הכרזת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית קיבל על עצמו את ניהול הפרוטוקולים של ישיבות המועצה הממשלתית (למעשה הממשלה) למשך חודש וחצי. לאחר נפילת הרפובליקה היגר לברטיסלבה ואחר כך לווינה. שם ערך את כתב עת בשם "העתיד" שהקים ארנה גאראמי, ובמקביל שימש ככתב של הנפסבה בווינה. בשנת 1924 חזר להונגריה ומיד תפס את מקומו במערכת העיתון היומי של ה-MSZDP. כעבור שנה הפך לחבר ב"וועדת החקיקה של בודפשט" ובין השנים 1927–1933 ערך את כתב העת הרעיוני של המפלגה, ה"סוציאליזם". בנוסף לעבודתו המקצועית ולתפקידו הציבורי, המשיך באיסוף מסמכים ועבודה היסטוריוגרפית על חיי היומיום של תנועת העבודה ושימש כאיש הקשר בין מנהיגי המפלגה הרשמיים לבין נציגי המהגרים הסוציאליסטיים שהתווכחו איתם. בנוסף למספר מאמרים קצרים, הוא פרסם מונוגרפיה ששמה היה "חצי מאה", שהציגה את ההיסטוריה של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בהונגריה מאז הקמתה בשנת 1890 ועד 1940.
לאחר קריסת המערכת הפשיסטית בהונגריה (אחרי מלחמת העולם השנייה) בשנת 1945 הוא היה העורך הראשי של "סוכנות הידיעות ההונגרית" וגם של עיתון אחר הצהריים של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בשם ה"אור". בין השנים 1945–1947 היה חבר באספה הלאומית ההונגרית. בנוסף לתפקידיו הבולטים בעולם העיתונות היו לו גם שנים פוריות כחוקר וכארכיבאי. במהלך השנים הללו התכונן להקים את ארכיוני המפלגה. בשנת 1950 הוא פוטר וזמן קצר לאחר מכן נאלץ לפרוש לגמלאות. בעזרת המשטרה החשאית ההונגרית (ÁVH) נשלל ממנו רוב האוסף שלו. מיהאי רווס המשיך בכל זאת את עבודות האיסוף ללא הפרעה עד סוף ימיו. הוא אגר את זיכרונותיו בשני תריסר כרכים של כתבי יד. בשנים האחרונות לחייו הוא עבר סדרה מקיפה של ראיונות ביוגרפיים בהם הוא נזכר בקריירה שלו ובדמויותיהם של רבים מבני דורו ולוחמיו.
לקריאה נוספת
- ארכיון היסטורי של 1956
- לקסיקון ספרותי הונגרי חדש. 1994 ISBN 963-05-6807-1
הערות שוליים
