מיזיתרה
 | |
מִיזִיתְרָה (ביוונית: μυζήθρα) היא גבינת מי גבינה יוונית מחלב כבשים או עיזים או גבינת מי גבינה מעורבבת עם חלב.[1] היא נמכרת הן כגבינה טרייה, בדומה לריקוטה האיטלקית, והן כגבינה מגוררת מיובשת במלח, בדומה לריקוטה סַלַּטָה איטלקית (ריקוטה מומלחת). היחס בין החלב למי הגבינה הוא 7 עד 3 בדרך כלל.
היא מיוצרת בעיקר באי כרתים אך נפוצה ברחבי יוון. היא זהה בעצם לגבינת אנתוטירוס (Anthotyros) אם כי האחרון עשוי להכיל מעט חלב פרה. בקפריסין גבינה דומה ידועה בשם "אנארי" (Anari-Αναρή ביוונית, וגם בקפריסין הטורקית שם נקראת "לור" (Lor) בטורקית).
הייצור
מיזיתרה עשויה מחלב כבשים גולמי (לא מפוסטר) או של עזים באופן הפשוט ביותר האפשרי: מביאים את החלב לרתיחה איטית למשך מספר דקות ולאחר מכן מקרישים אותו על ידי הוספת אנזים הגבנה או מי גבינה מאצוות ייצור גבינה קודמת או בצורה אחרת מוסיפים חומר חומצי כלשהו כגון מיץ לימון, חומץ או אפילו ענף עץ תאנה שבור טרי. ברגע שנוצרו הגרגירים המוקרשים הם נמזגים לתוך שקית בד גבינה ונתלים לניקוז המים. ניתן להשתמש במי הגבינה שנוטף מהשקית כדי לקרוץ כאמור את המנה הבאה של מיזיתרה. לאחר מספר ימים נוצרת עיסת מיזיתרה מתוקה, לחה ורכה שמעוצבת בצורת שקית התלייה עם תחתית מעוגלת וחלק עליון חרוטי ומקומט. בשלב זה הגבינה הגולמית נקרא "מתוקה" או "מיזיתרה טריה" וניתן לאכול אותה כך או לעיתים קרובות לאפות ממנה פשטידות.
קסינומיזיתרה
מיזיתרה שמומלחת ומתיישנת הופכת יבשה יותר, צפופה יותר, מלוחה וחמוצה יותר.[2] הקסינומיזיתרה הזו (שפירושה מיזיתרה חמוצה) מגוררת לעיתים קרובות.
הגשה
הגבינה רכה, לבנה כשלג, קרמית ולחה. מכיוון שלא מוסיפים מלח למיזיתרה יש לה טעם כמעט מתוק וחלבי. אוכלים אותה כקינוח עם דבש או כמזה עם זיתים ועגבנייה. היא משמשת כגבינה שולחנית, כמו גם בסלטים, מאפים ובאפייה, בעיקר של פשטידות גבינה קטנות (בגודל חופן) ובפיתה ספאקיאני (פשטידה מאזור ספאקיה).
בצורתה המלוחה והמיושן היא נחשבת לגבינה המגוררת פאר אקסלנס של המטבח היווני, ומתאימה במיוחד לזילוף מעל פסטה חמה.
טופונימיה (תורת שם המקום)
העיירה מיסטרס לוקחת את שמה מגבעה בצורת חרוט, הנקראת מיזיתרה בגלל הדמיון שלה לגבינה (סטיבן רנצ'מן, אלפבית מטייל, "מורה").
ראו גם
- רשימת גבינות
- המטבח של יוון
- מנורי - עוד גבינת כבשים יוונית, בטעם דומה, לא יבשה כמו מיזיטרה
הערות שוליים
- ^ Barron, Rosemary (1991). Flavors of Greece. William Morrow, מסת"ב 978-0-688-07087-8
- ^ Facaros, Dana; Pauls, Michael (2003). Cadogan Guide: Crete. New Holland Publishers, מסת"ב 978-1-86011-106-8
