מיכאיל קטוקוב
| לידה |
17 בספטמבר 1900 כפר במחוז מוסקבה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
8 ביוני 1976 (בגיל 75) מוסקבה, ברית המועצות  |
| השתייכות |
ברית המועצות |
| תקופת הפעילות | 1919–1963 (כ־44 שנים) |
| דרגה |
 מרשל כוחות השריון |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד דיוויזיית הטנקים ה-20 מפקד חטיבת הטנקים ה-4 מפקד חטיבת הטנקים ה-1 של המשמר מפקד קורפוס הטנקים ה-1 מפקד הקורפוס הממוכן ה-3 מפקד ארמיית הטנקים הראשונה מפקד ארמיית המשמר המשוריינת הראשונה מפקד כוחות השריון הסובייטיים בגרמניה המפקח הכללי של הצבא האדום | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת האזרחים ברוסיה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
        | |
מיכאיל יפימוביץ' קטוקוב (ברוסית: Михаил Ефимович Катуков; 17 בספטמבר 1900 - 8 ביוני 1976), פיקד על כוחות שריון במהלך מלחמת העולם השנייה, ונחשב לאחד ממפקדי השריון המוכשרים ביותר בצבא האדום.
ביוגרפיה
קריירה צבאית
קטוקוב נולד ב-17 בספטמבר 1900 בכפר במחוז מוסקבה, ובשנת 1919 התגייס לצבא האדום, ולחם בשורותיו במהלך מלחמת האזרחים הרוסית. לאחר מכן שירת כמפקד כוח טנקים, ובשנת 1935 סיים את לימודיו באקדמיה הצבאית על שם סטלין. בשנת 1936 הועלה לדרגת קפיטן, ובשנת 1938 במהלך הטיהורים הגדולים מונה למפקד חטיבת הטנקים הקלה ה-5, שהשתייכה לקורפוס הממוכן ה-25. ביולי 1940 מונה למפקד דיוויזיית הטנקים ה-20, שהשתייכה לקורפוס הממוכן ה-9.
מלחמת העולם השנייה
בפרוץ המתקפה הגרמנית ב-22 ביוני 1941, פיקד קטוקוב על דיוויזיית הטנקים ה-20, ולחם עמה בקרב ברודי. באוגוסט 1941 מונה למפקד חטיבת הטנקים ה-4, ופיקד עליה במהלך הקרב על מוסקבה. לאחר שהצליח לבלום את כוחות ארמיית הפאנצר השנייה על יד טולה, הפכה חטיבתו לחטיבת הטנקים ה-1 של המשמר. באפריל 1942 מונה קטוקוב למפקד קורפוס הטנקים ה-1, ובאוגוסט אותה שנה מונה למפקד הקורפוס הממוכן ה-3, עמו לחם במהלך מבצע מארס. בינואר 1943 מונה קטוקוב למפקד ארמיית הטנקים הראשונה, ופיקד עליה במהלך קרב קורסק, קרב דנייפר ובמבצע דנייפר-קרפטי. באפריל 1944 שונה שם הארמייה לארמיית המשמר המשוריינת הראשונה, ובספטמבר אותה שנה לחם עמה במבצע לבוב-סנדומייז', ועל כך קיבל ב-23 בספטמבר את עיטור גיבור ברית המועצות. בינואר 1945 לחמה הארמייה שבפיקודו במבצע ויסלה-אודר, וב-18 בינואר כבשה הארמייה את העיר לודז'. בחודשים פברואר ומרץ לחמה הארמייה במבצע פומרניה המזרחית, וב-6 באפריל קיבל שוב את עיטור גיבור ברית המועצות. באפריל פיקד קטוקוב על הארמייה במהלך הקרב על ברלין, והשתתף בהבקעת הקו הגרמני ברמות זלו. לאחר מכן צלחה הארמייה בפיקודו את נהר השפרה יחד עם ארמיית המשמר השמינית, ולחמה בברלין עד לכניעתה ב-2 במאי.
לאחר המלחמה
לאחר המלחמה פיקד קטוקוב על כוחות השריון הסובייטיים בגרמניה, ובשנת 1955 מונה למפקח הכללי של הצבא האדום. בשנת 1963 פרש קטוקוב לביתו, וב-8 ביוני 1976 מת בביתו שבמוסקבה, ונקבר בבית העלמין נובודוויצ'יה.
קישורים חיצוניים
- מיכאיל קטוקוב (ברוסית)
- מעוטרי אות השירות המצוין
- אנשי הצבא האדום במלחמת העולם השנייה
- גנרלים סובייטים
- אנשי הצבא האדום במלחמת האזרחים ברוסיה
- מעוטרי גיבור ברית המועצות
- מקבלי עיטור לנין
- מקבלי עיטור סובורוב
- מקבלי עיטור הדגל האדום
- מקבלי עיטור קוטוזוב
- מקבלי עיטור הכוכב האדום
- מקבלי עיטור בוגדן חמלניצקי
- מפקדי ארמיות בצבא האדום במלחמת העולם השנייה
- אישים הקבורים בבית העלמין נובודוויצ'יה
- שריונאים סובייטים
- ילידי 1900
- נפטרים ב-1976