מיכאיל שומילוב
| לידה |
וורחניאיה טצ'ה (אוק'), האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
מוסקבה, ברית המועצות  |
| השתייכות |
 צבא האימפריה הרוסית  הצבא האדום |
| תקופת הפעילות | 1916–1956 (כ־40 שנה) |
| דרגה |
 גנרל פולקובניק |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד דיוויזיית הרובאים ה-7 מפקד קורפוס הרובאים ה-11 מפקד הארמייה ה-64 מפקד הארמייה ה-52 מפקד הארמייה ה-13 | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת האזרחים ברוסיה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
       | |
מיכאיל סטפנוביץ' שומילוב (ברוסית: Михаи́л Степа́нович Шуми́лов; 17 בנובמבר 1895 - 28 ביוני 1975) היה גנרל פולקובניק סובייטי ומפקד הארמייה ה-64 במהלך קרב סטלינגרד. הוא עזר בהגנת העיר במשך יותר משישה חודשים, בפאתיה הדרומיים של העיר וראש הגשר של בקטובהקה על הוולגה.
ביוגרפיה
קריירה מוקדמת
שומילוב נולד ב-17 בנובמבר 1895 בוורחניאיה טצ'ה (אוק'), וסיים בהצטיינות את לימודיו בבית הספר הכפרי, ולאחר מכן למד בבית הספר בצ'ליאבינסק. בשנת 1916 הוא התגייס לצבא האימפריה הרוסית והצטרף לרגימנט המילואים ה-109. במרץ 1917 הוא נשלח לחזית המזרחית, שם לחם כקצין זוטר ברגימנט הרגלים ה-32 (קרמנצ'וג). באפריל 1918 הצטרף שומילוב לשורות הצבא האדום, ולחם עמו במלחמת האזרחים הרוסית כמפקד הרגימנט ה-255 (רובאי אוראל ה-4), ולאחר מכן כמפקד החטיבה המיוחדת ה-85.
לאחר המלחמה נותר שומילוב לשרת בצבא, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. ביולי 1924 הוא מונה למפקד גדוד ברגימנט הרובאים ה-20 בדיוויזיית הרובאים ה-7, ובנובמבר 1924 מונה לראש המטה של רגימנט זה. בינואר 1927 הוא מונה לעוזר מפקד רגימנט הרובאים ה-21 באותה דיוויזיה. בינואר 1929 הוא מונה למפקד הרגימנט ה-21, ובשנת 1933 מונה לראש מטה הדיוויזיה ה-96. בנובמבר 1935 הוא הועלה לדרגת פולקובניק, ובינואר 1937 מונה לעוזר מפקד דיוויזיית הרובאים ה-87. ביוני 1937 הוענקה לו דרגה צבאית של מפקד חטיבה, והוא מונה למפקד דיוויזיית הרובאים ה-7 במחוז הצבאי קייב.
באפריל 1938 מונה למפקד קורפוס הרובאים ה-11, שהוצב במחוז הצבאי בלארוס. הוא השתתף בפלישת ברית המועצות לפולין ובמלחמת ברית המועצות-פינלנד. ביולי 1940 שולב קורפוס הרובאים ה-11 במחוז הצבאי המיוחד הבלטי.
מלחמת העולם השנייה
לאחר שהקורפוס שבפיקודו הושמד בשלבי הפתיחה של מבצע ברברוסה, שוחרר שומילוב מפיקוד באוגוסט 1941 ונשלח לעתודת הסטאבקה. בינואר 1942 הוא מונה כסגן מפקד הארמייה ה-21. הארמייה ספגה אבדות כבדות בשלבים הראשונים של המתקפה הגרמנית בדרום רוסיה בקיץ 1942 (מבצע מקרה כחול), ובראשית אוגוסט 1942 מונה שומילוב למפקד הארמייה ה-64.
הארמייה ה-64, בפיקודו המוכשר של שומילוב, מילאה תפקיד חשוב בהאטת, ולאחר מכן בבלימת התקדמותה של ארמיית הפאנצר הרביעית בפיקוד הרמן הות מדרום לסטלינגרד, במסגרת קרב סטלינגרד. הכוח שבפיקודו ניהל קרב מגננה מוצלח נגד כוחות גרמניים עדיפים, ובלם את התקדמותם במשך מספר שבועות קריטיים, עד שנאלץ לסגת אל מדרום לעיר סטלינגרד. במהלך הלחימה בתוך העיר סטלינגרד ובסביבתה הקרובה (ספטמבר-נובמבר 1942) החזיקה הארמייה ה-64 בראש גשר ממערב לנהר הוולגה, ניהלה שורת התקפות נגד על האגף הדרומי של איגוד הכוחות הגרמני שתקף את סטלינגרד, ומילאה תפקיד חשוב בהגנה ההרואית של העיר יחד עם הארמייה ה-62 בפיקוד וסילי צ'ויקוב.
ב-31 בינואר 1943 הוביל מיכאיל שומילוב את חקירתו של גנרלפלדמרשל פרידריך פאולוס, שנפל בשבי הארמייה ה-64 ליד סטלינגרד. ב-26 באוקטובר 1943 קיבל שומילוב את עיטור גיבור ברית המועצות עם הענקת עיטור לנין ומדליית כוכב הזהב.
הוא נשאר בראש הארמייה, גם לאחר שהפכה לארמיית המשמר השביעית באפריל 1943, ופיקד עליה עד סוף המלחמה. הוא השתתף בקרב קורסק ובצליחת נהר הדנייפר, מתקפת קירובוגרד, מתקפת אומן-בוטושאני, מבצע יאשי-קישינב, קרב דברצן, המתקפה של בודפשט, מתקפת ברטיסלבה-ברנו והמתקפה בפראג.
לגנרל שומילוב היה קרדיט רב ביצירת הצבא הרומני החדש.
לאחר המלחמה
בפברואר 1946 הוא התמנה למפקד הארמייה ה-52, וביוני 1946 הוא התמנה למפקד הארמייה ה-13. בשנת 1948 מונה למפקד המחוז הצבאי הים הלבן ובשנת 1949 מונה למפקד המחוז הצבאי וורונז'. בשנת 1956 הוא פרש מהצבא, וב-28 ביוני 1975 הוא מת בביתו במוסקבה.
קישורים חיצוניים
- אנשי הצבא האדום במלחמת העולם השנייה
- אנשי צבא רוסים במלחמת העולם הראשונה
- מפקדי ארמיות בצבא האדום במלחמת העולם השנייה
- מעוטרי גיבור ברית המועצות
- מקבלי עיטור קוטוזוב
- מקבלי עיטור סובורוב
- מקבלי עיטור הכוכב האדום
- אבירים מפקדים במסדר האימפריה הבריטית
- רוסים במלחמת העולם השנייה
- אנשי צבא סובייטים בקרב סטלינגרד
- סובייטים שנולדו ב-1895
- סובייטים שנפטרו ב-1975