מיכאל וידה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מיכאל וידה

מיכאל וידה (28 במרץ 1922 - 5 במאי 2020 ;Michael Laszlo Vajda) היה פרופסור להנדסה ימית בטכניון, יזם והשתתף בהקמת המכון הישראלי לחקר הנדסה ימית ושימש כמדען הראשי הראשון שלו.

ביוגרפיה

מיכאל וידה נולד בעיר מישקולץ בהונגריה. בילדותו עבד עם אביו שהיה נגר ולמד בבית הספר הריאלי שבעיר. בתקופת מלחמת העולם השנייה גויס בכפייה לפלוגות העבודה של הצבא ההונגרי ובמהלך המלחמה ברח מהן. במשך כחודש הוסתר על ידי משפחת איכרים בכפר בש (Bés) בסלובקיה, אך באוקטובר 1944, לאחר שהאזור נכבש על ידי הצבא האדום, נשבה ונשלח לאוקראינה שם שהה בשבי עד אוגוסט 1948. לאחר שחרורו מהשבי עלה לארץ, התגייס לצה״ל והשתתף במלחמת העצמאות[1].

בשנת 1949 סיים את שירותו הצבאי והתחיל לימודיו בפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון. משם המשיך לתואר שני בהנדסה ימית אותו סיים בהצטיינות. בשנים 1957–1958 המשיך להתמחות בהנדסה ימית בקורס בין לאומי בדלפט, הולנד[2]. לאחר מכן המשיך את לימודי הדוקטורט בטכניון בנושא "חקירת מנגנון ההסעה של גלי מים צילינדריים מתקדמים בעומק קבוע" שעליו זכה בפרס ארנן של אגודת האינג׳ינירים והארכיטקטים[1] ובהמשך הצטרף לסגל הטכניון.

החל משנת 1970 החל לקדם הקמה של מכון בתחום ההנדסה הימית בין השאר מתוך תפיסה ציונית שראתה בקיום מכון שכזה נכס אסטרטגי למדינת ישראל. במסגרת פעילותו זו תכנן ופיקח על הקמת תעלת גלים ובריכת גלים עבור המכון, הכשיר צוות של טכנאים ואנשי מחקר, כתב מסמכי חזון, ניהל מגעים לקידום הנושא עם רשות הנמלים ועם מוסד הטכניון למחקר ופתוח[3], הקים וניהל ( 1972-1976 ) יחידת מחקר שהפכה בשנת 1977 למכון הישראלי לחקר הנדסה ימית - Coastal And Marine Engineering Research Institute[4]. כשהוקם המכון מונה לתפקיד המדען הראשי של המכון, תפקיד בו הוא שימש עד לפרישתו לגמלאות בשנת 1990.

במסגרת עבודתו היה אחראי על תכנון ומידול של פרויקטים כגון שובר הגלים של חוף תל אביב, תכנון הגישה לים של תחנת הכח ברידינג ומסוף הפחם בתחנת הכח בחדרה, נמל אשדוד, נמל הקישון ונמל אילת[5].

פרסים

  • 1964 - פרס ארנן של אגודת האינג׳ינירים והארכיטקטים על עבודת הדוקטורט

פרסומים נבחרים

קישורים חיצוניים

  • CAMERI - אתר המכון הישראלי לחקר הנדסה ימית

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0