מיקלוש קלדור
 |
מיקלוש קלדור, הברון הלורד ניקולס קלדור (בהונגרית: Káldor Miklós; באנגלית: Nicholas Kaldor; בודפשט, 12 במאי 1908 – Papworth Everard, קיימברידג'שייר, הממלכה המאוחדת, 30 בספטמבר 1986) היה כלכלן יהודי-הונגרי-בריטי של כלכלה פוסט-קיינסיאנית מקיימברידג' בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. הוא פיתח את קריטריוני ה"פיצויים" הנקראים יעילות קלדור-היקס להשוואות רווחה (1939), גזר את מודל קורי העכביש וטען לקביעות מסוימות הניתנות לצפייה בצמיחה כלכלית, אשר נקראות חוקי הצמיחה של קלדור קלדור עבד לצד גונאר מירדאל כדי לפתח את מושג המפתח סיבתיות מצטברת מעגלית, גישה רב-סיבתית שבה משתנים הליבה והקשרים ביניהם. גם מירדאל וגם קלדור בחנו יחסים מעגליים, שבהם התלות ההדדית בין גורמים חזקה יחסית, ושהם משתנים וקשורים זה בזה בקביעת תהליכים עיקריים. גונאר מירדאל קיבל את הרעיון מקנוט ויקסל (אנ') ופיתח אותו לצד ניקולס קלדור כשעבדו יחד ב-UNECE כלומר ה"וועדה הכלכלית של האו"ם לאירופה" (United Nations Economic Commission for Europe). מירדל התרכז ב"היבט האספקה החברתית של הפיתוח", בעוד קלדור התרכז ביחסי ביקוש והיצע למגזר היצרני. קלדור גם טבע את המונח תשואת נוחות (אנ') הקשורה לשוק הסחורות ולמה שנקרא תאוריית האחסון (אנ'), אשר פותחה בתחילה על ידי הולברוק וורקינג (אנ').
ביוגרפיה
מיקלוש קלדור נולד במשפחה יהודית ולמד בעיר מולדתו בודפשט ובברלין ומשנת 1927 בבית הספר לכלכלה של לונדון, שם הפך תחילה למתרגל ולאחר מכן למרצה, מרצה בכיר וכך הלאה (1932-1947). במהלך מלחמת העולם השנייה, עבד עם ג'ון מיינרד קיינס על בעיית מימון המלחמה. לאחר המלחמה, היה מומחה מוביל של UNECE. בין השנים 1947-1949 עמד בראש חטיבת המחקר והתכנון של הוועדה הכלכלית של האומות המאוחדות לאירופה. בשנת 1949 הפך למרצה באוניברסיטת קיימברידג'. מ-1950 עד 1955 היה חבר בוועדה המלכותית למיסוי הכנסה ומיסוי רווחים. מ-1956 עד 1976 היה יועץ פיננסי במדינות כמו הודו, סרי לנקה, מקסיקו, גאנה, טורקיה, אוסטרליה, איראן, ונצואלה. עד 1963 היה גם יועץ לממשלות מפלגת הלייבור (הממלכה המאוחדת) והיה מהראשונים שהציעו להנהיג מס הוצאה (expenditure tax). בשנת 1966 הפך לפרופסור מן המניין באוניברסיטת קיימברידג'. הוא זכה בתואר אבירות, ברון ולורד לימי חייהם ב-1974. בשנת 1979 נבחר כחבר כבוד באקדמיה ההונגרית למדעים.
חייו הפרטיים
קלדור היה נשוי לקלריסה גולדסמית', דמות בולטת בחיי העיר קיימברידג' ובוגרת היסטוריה מסומרוויל קולג', אוקספורד (אנ'). נולדו להם ארבע בנות: פני מילסום, חברת מועצת הלייבור לשעבר ברובע איזלינגטון בלונדון, קתרין הוסקינס, שהייתה מועמדת הלייבור למועצת העיר ווסטמינסטר בלונדון (אנ'), פרנסס סטיוארט, פרופסור אמריטוס לפיתוח כלכלי באוניברסיטת אוקספורד, ומרי קלדור (אנ'), פרופסור לממשל גלובלי בבית הספר לכלכלה של לונדון.
השקפותיו
יחד עם ר' קאהן, ג'ואן רובינסון ופיירו סראפה (אנ'), הוא אחד ממייסדי הפוסט-קיינסיאניזם. בעשורים האחרונים לחייו היה בוויכוח מקצועי נוקב עם האסכולה הנאו-קלאסית לכלכלה, ובמיוחד עם מילטון פרידמן.
הוא היה במחלוקת גם עם הנאו-קיינסיאנים (פול סמואלסון ואחרים). אחת הזירות של הוויכוח הייתה מה שנקרא סכסוך הון שני ויכוחי ההון של קיימברידג'. בוויכוח הראשון, (יחד עם רובינסון וסראפה) ניצחו מול שותפיהם לדיון האמריקנים. המוקד השני של הדיון היה האם מודל היקס IS-LM הוא ייצוג נאמן של השקפותיו של קיינס. מאוחר יותר, היקס עצמו התרחק מאמירה זו והבהיר שזה לא כך. קלדור ידוע גם בקריטריון הפיצוי המכונה יעילות קלדור-היקס, שפותחה כדי להשוות מדיניות חברתית.
כתביו החשובים ביותר (מבחר)
- An expenditure tax (1955)
- Essays on Economic Stability and Growth (Tanulmányok a gazdasági stabilitásról és növekedésről; 1960)
- Essays on value and distribution (1960)
- Collected Economic Essays (1963-1980)
- Essays on Economic Policy I-II (1964)
- Causes of the Slow Rate of Growth of the United Kingdom (1971)
- Further Essays on Economic Theory (Újabb tanulmányok a közgazdasági elméletről; 1978)
- The Origin of the New Monetarism (Az új monetarizmus eredete; 1981)
- The scourge of monetarism (1982)
- The economic consequences of Mrs. Thatcher (1983)
- Economics without equilibrium (1985)
לקריאה נוספת
- Kaldor's facts
- Kaldor's growth laws
- Technical progress function
- Memorandum on the value added tax, Labour NEC archives, 1963
- לקסיקון וביבליוגרפיה של ספרות הונגרים במערב
קישורים חיצוניים
