מכרות נחושת תמנע
חברת מכרות נחושת תמנע בע"מ הוקמה בשנת 1954 כחברת בת של החברה הממשלתית הישראלית מחצבי ישראל, לשם כריית נחושת בבקעת תמנע.
היסטוריה
המפעל הראשון
כריית נחושת התקיימה בבקעת תמנע כבר בעת העתיקה (ראו הרחבה בערך בקעת תמנע).
פעילות כריית הנחושת התחדשה לאחר קום מדינת ישראל, וב-1951 הוקמו מכרות חדשים על בסיס כלכלי. בשנת 1959 החלה כרייה מסחרית של הנחושת, בעשרה מכרות פתוחים ותת-קרקעיים, באמצעות ציוד מכני כבד.
בבסיס המכרות הפתוחים נחשפו סלעים של תצורת תמנע. במכרות נחפרו יותר מ-50 ק"מ של מנהרות תת-קרקעיות, במספר מפלסים המסתעפים מאחד המכרות הפתוחים. הקצה הדרומי של המכרה חובר לפיר שירות אנכי דרכו הועלתה העפרה ממעבה האדמה. המנהרות היו רחבות דיין לתנועת כלי רכב. כיום, בעקבות סגירת המפעל והפסקת שאיבת המים, מוצף המכרה התת-קרקעי ברובו במי תהום.
המכרות סיפקו בזמן הפעלתם 1.1 מיליון טון עפרה לשנה. היקף היצוא הגיע ל-16,000 טון בשנה. בשנות השישים והשבעים עבדו במכרות תמנע כ-1,000 איש. בתקופה זו שימש המפעל מקור פרנסה חשוב לתושבי אילת ומנוף לפיתוח העיר.
במאי 1975, הבעלות על מכרות נחושת תמנע, יחד עם מניות של חברות ממשלתיות תעשייתיות שפעלו בתחום הכימיה האנאורגנית, הועברו לידי חברת כימיקלים לישראל בע"מ, שהייתה אז חברה בבעלות ממשלתית.[1]
בשנת 1976, נסגרו מכרות הנחושת לראשונה, עקב הפסדים תפעוליים שנבעו מירידת מחירי הנחושת בעולם. ב-1980 נעשה ניסיון לחדש את הפקת הנחושת, ולהוסיף לכך גם את הפקת המנגן. הניסיון לא עלה יפה ופעילות הכרייה נפסקה סופית ב-1984, לאחר שההפסד התפעולי שהצטבר בשנים 1983-1980 הגיע לסך של 32 מיליון דולר.[1]
מפעל המיחזור
בשנת 1997 מכרה כימיקלים לישראל את המפעל לדי.או. אחזקות הישראלית שווייצרית, שבבעלות משותפת של מרבית עובדי מכרות נחושת תמנע ושל שותף אסטרטגי חברת אולשק ושות' מיחזור בע"מ. החברה הקימה בשטח המכרות מפעל קטן שעוסק במיחזור נחושת לשם הפקה של התרכובת נחושת גופרתית שמשמשת לחיטוי בחקלאות ולהעשרת מזון לבקר ובמיחזור אלומיניום לאבקת אלומיניום.[2]
חידוש הכרייה
בעשור הראשון של המאה ה-21 עלה מחיר הנחושת ביותר מפי 3. ובשנת 2004 שכרה חברת אהמסה פלדות ישראל, השייכת לחברת אהמסה המקסיקנית, חלק משטח המכרות ומבנים במקום, לשם חידוש כריית הנחושת במכרה התת-קרקעי, באמצעות חברת הבת ערבה מיינס. תוך כוונה לחכור בהמשך את השטח ממינהל מקרקעי ישראל.[2]
בשלב הראשון של הפרויקט, בו הושקעו כ-40 מיליון דולר, החלה אהמסה בשיקום המכרות הישנים (לרבות שאיבת מי התהום שהצטברו בהם), חיזוק דפנותיהם והרחבתם; איתור עורקי הנחושת התת-קרקעיים ובחינת איכות המחצב באמצעות סקרים גאולוגיים וקידוחי עומק. בספטמבר 2007 נחנך מפעל ניסיוני לייצור נחושת המפיק כ-100 קילוגרם ביום, והחלה כרייה על מנת לספק למפעל את העפרות לתהליך הייצור.[3]
בהמשך תכננה חברת אהמסה להקים מפעל ייצור, שאמצעות טכנולוגיה מתקדמת יפיק 99.9 אחוז נחושת טהורה בכמות מסחרית. ביולי 2009 הגישה החברה בקשה לקבלת מעמד של "מפעל מאושר" (על פי החוק לעידוד השקעות הון), שכולל מענק בהיקף של 115 מיליון שקל תמורת השקעות מתוכננות בהיקף של כ-2 מיליארד שקל והעסקת 450 עובדים. המפעל לא הוקם אך פיתוח המכרה נמשך.
בשנת 2015, לאחר שהתברר כי המלצות ועדת ששינסקי 2 יפגעו בכדאיות הכלכלית של המשך ההשקעה בפרויקט, הוסכם לתת לאהמסה מענק משלים בסך 80 מיליון שקל. נכון לשנת 2017 הקמת המפעל לא החלה.[4]
מאז חידוש הכרייה נהרגו במקום שני פועלים, מיכאל גלי (ביוני 2008) וחיים ברמן (ביוני 2010).
חברת אהמסה קרסה בשנת 2019. מנכ"ל החברה אלונסו אנסירה (אנ') נעצר על ידי האינטרפול במאי 2019 בחשד לשוחד וניגוד עניינים. על פי רישומי הבנק הוא פושט רגל ונקלע לחובות של מיליארדים. אנסירה ובני משפחה אחרים הואשמו בשחיתות, הלבנת הון, מרמה ועבירות נוספות. כמו כן, בית המשפט במקסיקו הוציא צו מעצר נגד המנכ"ל הקודם, אמיליו לוזויה (אנ'), שמעורב בשוחד בפרשת מבצע שטיפת רכב יחד עם אחותו ואימו. מקום הימצאו של לוזויה אינו ידוע.
תהליך הפקת הנחושת
הפקת הנחושת נעשתה באמצעים כימיים וכללה כמה שלבים:
- עפרת הנחושת נכרתה במכרות פתוחים ותת-קרקעיים.
המכרה הפתוח
משאית להובלת עפרת הנחושת
חפירת פיר תמנע 2 כדי להגיע לשכבת עפרה בעומק 200 מטר (1969-1973)
התקנת מסוע במכרה התת-קרקעי
כורה במכרה התת-קרקעי
- עפרת הנחושת נגרסה, נטחנה ועורבבה במים.
- הבוצה הוכנסה למגדלים ("פָּצ'וּקוֹת") לערבוב עם חומצה גופרתית. בתהליך זה ("ליצ'ינג") החליפה הנחושת את המימן שבחומצה ונוצרה גופרת נחושת.
- התערובת הועברה לבריכות שיקוע ("מסמיכים") ושם שקעה הפסולת, ונשארה תמיסה של גופרת נחושת בעלת גוון כחול.
מתקן הגריסה והטחינה של עפרת הנחושת (1960)
בוצת העפרה הטחונה
הערימה הצהובה היא גופרית לייצור החומצה הגופרתית, והערימה הכהה היא המוצר הסופי - צמנט הנחושת
מתקן ייצור החומצה הגופרתית
מגדלים ("פצ'וקות") לערבוב עפרת הנחושת עם חומצה גופרתית ובריכות שיקוע ("מסמיכים") להפרדת תמיסת גופרת הנחושת
- תמיסת גופרת הנחושת הועברה לשקתות שבהן שוקעו גם גרוטאות ברזל. הברזל החליף את הנחושת, ונוצרה גופרת ברזל. היא הוזרמה כפסולת אל מחוץ למערכת.
- הנחושת שהשתחררה שקעה והצטברה כצמנט בריכוז של 77-83% בעל גוון אדמדם.
- לאחר ייבוש בשמש נאסף צמנט הנחושת ונשלח לחו"ל, להפרדה בתהליך אלקטרוליטי.
גרוטאות ברזל בשקתות
צמנט נחושת - המוצר הסופי
קישורים חיצוניים
- מכרות נחושת תמנע
- אולשק ושות' מיחזור בע"מ
- ערבה מיינס בע"מ
- הדס מגן, תחקיר G: סימני השאלה אצל ערבה מיינס - והקשר לנתניהו, באתר גלובס, 5 באוגוסט 2017
מחצבות תמנע, 1950, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים- מכרות הנחושת בתמנע, פברואר 1956, ארכיון הסרטונים של AP
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 דין וחשבון המסכם את הביקורת בחברות מכרות נחושת תמנע בע"מ ואדום מחצבים ופיתוח בע"מ, מבקר המדינה, פברואר 1995
- ^ 2.0 2.1 שרון קדמי, מערבות מקסיקו למכרות המלך שלמה, באתר הארץ, 12 במאי 2006
- ^ קובי בן-שמחון, מחתרת הנחושת, באתר הארץ, 18 ביוני 2008
- ^ ועדת הכספים מתגייסת למען השארת מפעל הנחושת בתמנע בישראל! דורשת מהאוצר להתחייב בתוך שבועיים למתן מענק של 80 מיליון ש"ח למפעל, 16 בינואר 2017
