מלחמת הבננות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מלחמת הבננות היא אחת המחלוקות החקלאיות הטרנס-אטלנטיות העיקשות ביותר מאז היווסדו של ארגון הסחר העולמי.[1] זו הייתה אחת המחלוקות הממושכות ביותר במערכת הסחר המולטילאטרלית שנוסדה אחרי מלחמת העולם השנייה. המחלוקת החלה בשנת 1993 כאשר האיחוד האירופי יישם תקנה אחת כלל-אירופית לייבוא בננות, אשר נתנה עדיפות לייבוא בננות ממושבות לשעבר של אנגליה וצרפת בארצות אפריקה, הקריביים והאוקיינוס השקט, על פני בננות מאמריקה הלטינית. מהלך זה גרר אחריו גל של תלונות סחר שהוגשו לארגון הסחר העולמי מצד יצואניות מאמריקה הלטינית כגון אקוודור והונדורס, המייצרות בננות בעשירית המחיר. יתר על כן, ארצות הברית, משכנן של חברות כמו "דול" ו"מותגי צ'יקיטה" הצטרפה למריבה. המחלוקת הניבה דיונים וחיכוכים מרובים בין הצדדים המעורבים והביאה לפסיקות רבות, פאנלים לבירור מחלוקות ובוררים מיוחדים. בסופו של דבר האיחוד האירופי הסכים לוותר על שיטת הניהול המבוססת על מכסות והסכים לשחיקה מתמשכת במרווחי מכסות ההעדפה של קבוצת המדינות מאפריקה, הקריביים והאוקיינוס השקט (ACP). המחלוקת יושבה באמצעות הסכם מקיף שהאיחוד האירופי הודיע עליו בדצמבר 2009.

היסטוריה

שורשי סכסוך הבננות מצויים בשנות החמישים המאוחרות של המאה העשרים, כאשר הקהילה האירופית ייסדה לראשונה הסכמי סחר מועדפים עם מושבות אירופאיות לשעבר באזור אפריקה, הקריביים והאוקיינוס השקט (ACP).[2] בעבר, שוק הבננות האירופי היה מורכב ביותר. היו שלושה מקורות אספקה:

  1. האיים הקנאריים ואיי מרטיניק וגוואדלופ
  2. מגדלים באפריקה והקריביים (ACP)
  3. אמריקה הלטינית.

בנוסף, שיטות הייבוא הלאומיות היו מגוונות ביותר והשתנו ממדינה למדינה. שיטות אלו כללו: שוק מועדף בצרפת, אנגליה, ספרד, איטליה, פורטוגל ויוון ליצרנים מהאיחוד האירופי ו/או מארצות ACP, שוק חופשי ממכס בגרמניה ושוק עם מכס של 20% בדנמרק, אירלנד וארצות בנלוקס.[3] במידה רבה דפוס אספקת הבננות באירופה היה מפוצל בשל ההעדפות שניתנו על בסיס יחסים אימפריאליים. על כן, לא היה אינטרס אירופי יחיד.

בננות מהוות אחד מענפי החקלאות העיקריים בקריביים (DOM) ומספקות את מרבית ההכנסה מייצוא.[4] החשיבות היחסית והתלות בתעשיית הבננה משתנה ממדינה למדינה, אך אין שום אלטרנטיבה אמיתית לייצור הבננות. עם זאת, הייצור איננו יעיל בשל העלויות הגבוהות יחסית, ואילו המכירות לייצוא נמשכות רק בגלל שיש לצרפת מדיניות השומרת את מרבית השוק שלה לאספקה מאותו האזור.

אמריקה הלטינית שולטת בסחר העולמי בבננות, ובשנת 1990 חלקה במסחר העולמי הגיע ל-75%. האיחוד האירופי היה השוק השני בגודלו לבננות. השחקנים העיקריים במסחר הבננות היו שלושת התאגידים האמריקאיים העל-לאומיים "יונייטד ברנדס" (צ'יקיטה), "סטנדארד פרוט" (דול) ודל מונטה, בעוד שהיצואניות הגדולות ביותר לאיחוד האירופי היו: אקוודור, קולומביה, פנמה, קוסטה ריקה והונדורס. מאחר שעלויות הייצור היו נמוכות יחסית, הבננות המיוצרות שם, הן התחרותיות ביותר במסחר העולמי.

משטר הבננות החדש

תחילת שנות התשעים של המאה ה-20 סימנה את ההכנות לקראת ייסודו של שוק אחד מאוחד עבור האיחוד האירופי. שוק יחיד זה הושק בשנת 1992. לאור המדיניות החדשה, האיחוד האירופי יישם משטר אחיד לוויסות ייבוא הבננות בכל רחבי האיחוד, אשר נכנס לתוקף בראשון ליולי, 1993. המשטר החדש העניק עדיפות לכניסת בננות משטחים שמעבר לים וממושבות לשעבר של מדינות החברות באיחוד האירופי, והגביל כניסתן מארצות אחרות, כולל מכמה מדינות באמריקה הלטינית ואקוודור.

המחלוקת בגאט"ט וארגון הסחר העולמי

היצואנים מאמריקה הלטינית חשו שהאינטרסים שלהם נפגעו, ולכן קולומביה, קוסטה-ריקה, גואטמלה, ניקרגואה וונצואלה ביקשו שפאנל בגאט"ט יבחן את המשטר החדש. הפאנל פסק נגד המשטר בטענה שהגבלת ייבוא הבננות שיושמה על ידי האיחוד האירופי מפרה את תקנה 11 (בנוגע להגבלות כמות) של הסכם גאט"ט (האמנה לעידוד הסחר הבינלאומי ולצמצום ההגבלות עליו) ושהמכס המועדף שהוענק על ידי האיחוד האירופי לבננות מארצות אפריקה, הקריביים והאוקיינוס השקט (ACT) מפר את עיקרון המדינה המועדפת, ולא ניתן להצדיקו באמצעות תקנה 24 (הסכמי סחר חופשי ואיחוד מכסים) בהסכם גאט"ט.[5] עם זאת, האיחוד האירופי לא הזדרז לעדכן את המשטר ולהתאימו לפסיקה של גאט"ט, ולכן בשנת 1996, עקב חוסר שביעות רצונן מיישום הפסיקה של גאט"ט על ידי האיחוד האירופי, מדינות אקוודור, גואטמלה, הונדורס, מקסיקו וארצות הברית הגישו תלונה חדשה במסגרת המנגנון ליישוב מחלוקות של ארגון הסחר העולמי, על הגבלה בלתי-הוגנת של כניסת בננות לאיחוד האירופי. בשנת 1997 שוב פסק ארגון הסחר העולמי שמשטר הייבוא הוא בלתי חוקי, כיון שהמערכת של הקצאת רישיונות הפלתה נגד מגדלים וחברות שיווק בארצות שהגישו את התלונה. בעקבות זאת, פאנל הבוררות של ארגון הסחר העולמי קבע שמגיע לארצות הברית פיצוי בסך 192 מיליון דולר על אבדן מכירות בננה. האיחוד האירופי ויתר על זכות הערעור ואמר שהוא יציית להחלטה ויתאים את משטר ייבוא הבננות לחוקי ארגון הסחר העולמי. ארצות הברית הטילה מכס של מאה אחוזים על יבוא מוצרים מהאיחוד האירופי בשווי של 192 מיליון דולר, כשאף אחד ממוצרים אלו לא היה מוצר חקלאי.[6]

בשנת 2000 ארגון הסחר העולמי התיר לאקוודור לנקוט בסנקציות דומות כנגד יצוא מהאיחוד האירופי לאקוודור בסך של 201 מיליון דולר בשנה. בשנת 2001, ארצות הברית, אקוודור והאיחוד האירופי הגיעו להסכם על פיו אקוודור וארצות הברית ישעו את הסנקציות בתנאי שהאיחוד האירופי ישנה את משטר ייבוא הבננות משיטת המכס-לפי-מכסות הקיימת לשיטה של מכסים בלבד עד לראשון לינואר, 2006. לפי השיטה החדשה, לא יהיו מכסות לבננות אלא רק מכס אחד לכל יבוא הבננות. ההסכם הותיר על כנו את המכס המועדף עבור בננות מארצות ACP אך השמיט את המכסות שהוקצו לכל מדינה. על מנת להכניס את השיטה החדשה היה על האיחוד האירופי לנסח מחדש התחייבויות קיימות הקשורות לבננות. עם זאת ניסוח מחדש זה לקח זמן רב הרבה יותר מהמצופה. בנוסף, במהלך מרבית שנות האלפיים, ארצות הברית, מדינות אמל"ט והאיחוד האירופי המשיכו לדון במשטר תואם-ארגון הסחר העולמי שיספק פתרון משביע רצון לכל הצדדים.[7] השיחות הגיעו למבוי סתום מספר פעמים כיוון שהמכסים שהוצעו על ידי האיחוד האירופי נחשבו גבוהים מדי על ידי היצואנים מאמריקה הלטינית, ולא ניתנה הצעה נגדית כלשהי. בשנת 2007 הנושא הועבר למזכ"ל ארגון הסחר העולמי, באן קי מון, בתוקף תפקידו, במטרה להשתמש בשירותיו הטובים על מנת להקל על מציאת פתרון, אך ללא הצלחה יתרה. הצדדים המשיכו לחפש אחר פתרון עד שיצאה הודעה על הסכם מקיף אשר נחתם ביוני 2010. במסגרת ההסכם, המאשרר את העסקה שהושגה ב-15 בדצמבר 2009, האיחוד האירופי הסכים לא לנקוט שוב בצעדים מפלים נגד מפיצי בננות. כמו כן האיחוד הסכים לנקוט במשטר "בלתי-מפלה של מכסים בלבד" לייבוא בננות. הוסכם שהמכסים יצומצמו בהדרגה עד לרמה של 114 ליש"ט לטון בשנת 2017.[8] ההסכם בין ארצות הברית לאיחוד האירופי משלים הסכם שהושג בין האיחוד האירופי לבין כמה מדינות אמל"ט המספקות בננות, ואשר נחתם ב-31 במאי 2009.[9]

הוויכוח סביב סחר חופשי מול סחר הוגן בהקשר של סכסוך הבננות

לעיתים סכסוך הבננות לבש צורה של ויכוח סחר עוין, שבו לעיתים קרובות העמדות הוקצנו כך שמצד אחד עמדו התומכים בסחר "הוגן" ומצד שני התומכים בסחר "חופשי". מצד אחד שוחרי הסחר ההוגן האיצו לכבד תקנות מגן. הם היו מודאגים מהתנאים החברתיים והסביבתיים של ייצור הבננות והסבו את תשומת לב הציבור להשפעת המסחר על היצרנים הקטנים. ארגוני סחר הוגן צידדו בתשלום גבוה יותר ליצואנים ובשיפור התנאים החברתיים והסביבתיים. "קשר בננה" (Banana Link), ארגון המבוסס באנגליה והמשתדל למען מסחר בננות הוגן ובר-קיימא, האשים את העוני של האזור, העסקת ילדים, הפליה, ובעיות אחרות בקיצוץ אגרסיבי של מחירים ובתחרות לא-שוויונית עם מדינות וחברות עשירות יותר.[10] הארגון קרא תיגר על התמיכה הנאו-ליבראלית במסחר חופשי ובלתי-מוגבל כדרך האפקטיבית ביותר להבטיח גלובליזציה מאוזנת.[11] מצד שני, שוחרי הסחר החופשי האמינו שתקנות מרובות משרתות אינטרסים ספציפיים, כמו במקרה של האינטרס הבריטי שהתמקד באיי ווינדוארד. איים אלו נכנסו לתחום של ייצור בננות בעידודה של אנגליה בשנות השישים של המאה העשרים. הייתה מעורבות ישירה גם לאינטרסים של "גיסט", חברה תעשייתית-חקלאית בריטית חשובה, המספקת שירותי ספנות ותמיכה עבור בננות ווינדוארד באנגליה.[12] בנוסף, צעדי מגן מונעים תחרות חופשית המובילה לחדשנות וצמיחה, להפך, הם גורמים לתלות בלתי-בריאה בתעשיית יצוא הבננות באיים הקריביים. יתר על כן, השוק החופשי מועיל לצרכן שאיננו צריך לשלם סובסידיה עבור מוצרים בלתי-תחרותיים.

מחלוקת

ישנם הטוענים שקיים ספק אם האיום האמריקאי להטיל סנקציות על מוצרים מהאיחוד האירופי בשנת 1997 היה קשור בצורה כלשהי לאינטרסים של יצואני בננות באמריקה הלטינית, ושהמפתח לתעלומה העומדת מאחורי פעולה אמריקאית רבת-עוצמה כל כך היא העובדה שהשוק האירופי מהווה פוטנציאל רווחים של מיליארד דולר לשנה ושאיל הבננות, איש העסקים והשתדלן האמריקאי, קארל לינדנר מחזיק ב-26% מהייצור והמסחר בבננות.[13]

יתר על כן, התאגידים העל-לאומיים הואשמו בפרקטיקות נצלניות. במאי 1998 פורסמה חשיפה גדולה בעיתון Cincinnati Enquirer אודות מותגי צ'יקטיה הבינלאומיים בהם, לכאורה, עובדים נוצלו, הועבדו שעות ארוכות מאד ונחשפו לכימיקלים מסוכנים. החברה הואשמה בפרקטיקות עבודה נוראיות, ובמעשים בלתי-חוקיים כגון שוחד, השתמטות מתשלום מס, אלימות כלפי עובדים ואפילו הרג.[14]

ביבליוגרפיה

  1. Petersmann, Ernst-Ulrich and Pollack, Mark A., Transatlantic Economic Disputes: The EU, the US, and the WTO, (Oxford University Press, 2003)
  2. Clark, Hunter R., “The WTO Banana Dispute Settlement and Its Implications for Trade Relations between the United States and the European Union”, Cornell International Law Journal, Vol.35, 2002, p.292-307
  3. Connell, John and Soutar, Lindsay, “Free trade of Free fall?: Trade Liberalization and Development in the Pacific and Caribbean”, Social and Economic Studies, Vol. 56, No.1/2, 2007, p. 41-66
  4. Frundt, Henry J., “Toward a Hegemonic Resolution in the Banana Trade”, International Political Science Review, Vol. 26, No. 2, p. 215-237
  5. Paul Sutton, “The Banana Regime of the EU, the Caribbean, and Latin America”, Journal of Interamerican Studies and World Affairs, Vol.39, No.2, 1997, p.5-36
  6. Salas, Mario and Jackson, John H., “Procedural Overview of the WTO-EC Banana Dispute”, Journal of International Economic Law, 2000, p.145-166
  7. Hanrahan, Charles E., “The US-EU Banana Dispute”, CRS Report for Congress, 11.12. 2001
  8. Satapathy, C., “US-EU Trade War over Bananas”, Economic and Political Weekly, 26.12.1998
  9. Shah, Anup, “The Banana Trade War”, Global Issues: Social, Political and Environmental Issues that Affect Us All, 3.1.2010
  10. “US, EU sign deal to end long banana dispute”, EUbusiness, 8.6.2010, http://www.eubusiness.com/news-eu/us-wto-trade-farm.539
  11. “Lamy hails accord ending long running banana dispute”, WTO: 2009 Press Releases, PRESS/591, 15.12. 2009
  12. Geneva Agreement on Trade in Bananas, WTO, General Council, 17-18.12.2009, WT/L/784

הערות שוליים

  1. ^ Ernst-Ulrich Petersmann and Mark A. Pollack, Transatlantic Economic Disputes: The EU, the US, and the WTO, p. 223
  2. ^ Hunter R. Clark, "The WTO Banana Dispute Settlement and its Implications for Trade Relations between the United States and The European Union", p.304
  3. ^ Paul Sutton, “The Banana Regime of the EU, the Caribbean, and Latin America”, p. 6
  4. ^ "Anup Shah, “The Banana Trade War
  5. ^ “Lamy hails accord ending long running banana dispute”, WTO: 2009 Press Releases, PRESS/591, 15.12. 2009
  6. ^ http://www.ustr.gov/releases/1999/01/ban1-14.pdf
  7. ^ Charles E. Hanrahan, “The US-EU Banana Dispute”, CRS Report for Congress, 11.12. 2001
  8. ^ Agreement on Trade in Bananas, WTO, General Council, 17-18.12.2009, WT/L/784
  9. ^ “US, EU sign deal to end long banana dispute”, EUbusiness, 8.6.2010, http://www.eubusiness.com/news-eu/us-wto-trade-farm.539
  10. ^ Anup Shah, “The Banana Trade War”, 3.1.2010
  11. ^ Henry J. Frundt, “Toward a Hegemonic Resolution in the Banana Trade”, International Political Science Review, Vol. 26, No. 2, p. 216
  12. ^ Paul Sutton, “The Banana Regime of the EU, the Caribbean, and Latin America”, Journal of Interamerican Studies and World Affairs, Vol.39, No.2, 1997, p. 16
  13. ^ C Satapathy, “US-EU Trade War over Bananas”, Economic and Political Weekly, 26.12.1998
  14. ^ Anup Shah, “The Banana Trade War”, Global Issues: Social, Political and Environmental Issues that Affect Us All, 3.1.2010
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מלחמת_הבננות&oldid=2096069"