מלחמת פולאני
מלחמת פולאני (Fulani War) בין השנים 1804–1808, המכונה גם הג'יהאד הפולאני היו התנגשיות צבאיות בניגריה ובקמרון של ימינו. המלחמה החלה כאשר אוסמן דן פודיו, חוקר ומורה אסלאמי בולט, הוגלה מהעיר גוביר (אנ') על ידי המלך יונפה, אחד מתלמידיו לשעבר.
אוסמן דן פודיו כינס את צבא הפולאני שהוביל בג'יהאד נגד ממלכות האוסה בצפון ניגריה. כוחותיו של אוסמן דן פודיו השתלטו אט אט על עוד ועוד ממלכות של בני ההאוסה, כבשו את העיר גוביר בשנת 1808 והוציאו להורג את המלך יונפה. המלחמה הביאה להקמת ח'ליפות סוקוטו, בראשות אוסמן דן פודיו, שהפכה לאחת המדינות הגדולות באפריקה במאה ה-19. ההצלחה שלו היוותה השראה לג'יהאדים דומים במערב אפריקה.
רקע כללי
האימפריה של קאנם בורנו הייתה בירידה באזור מאמצע המאה ה -18. התוצאה הייתה עליית מספר ממלכות האוסה עצמאיות במקומה. שתי ממלכות האוסה הבולטות היו גוביר וזמפררה. עם זאת, הלחימה בין מדינות האוסה ומדינות אחרות הייתה קבועה במשך המאה ה -18.[1] הפולאני, שהם עם פסטורלי - רועי צאן, היו לעיתים קרובות קורבנות של מיסוי ממלכות ההאוסה, ששלטו בקרקעות והנהיגו שיטות אפליה אחרות.[2]
הדרך למלחמה
אוסמן דן פודיו, יליד 1754, הצטרף למספר הולך וגדל של נוסעים אסלאמיים שעברו דרך ממלכות האוסה בשנות השבעים של המאה ה-18 והפך לפופולרי למדי בשנות התשעים של אותה מאה. ההטפות של אוסמן פודיו קבלו תמיכה מהנהגה של ממלכת גוביר. עם זאת, ככל שהשפעתו גברה וכשהוא התחיל לדאוג לחימוש עצמי של חסידיו, פחתה תמיכת ההנהגה המסורתית. סורקין נפטה מלך גוביר הציב שורה של מגבלות על ההטפות של דן פודיו.[1]
בשנת 1801, יונפה, תלמיד לשעבר של דן פודיו, החליף את נפטה כמלך גוביר. יונפה הגדיל את ההגבלות שהוטלו על דן פודיו והגלה אותו מגוביר. משבר התפתח מאוחר יותר בשנת 1803 כאשר יונפה תקף וכבש מקומות הקשורים לדן פודיו. יונפה הצעיד אחר כך את האסירים דרך העיר שנקראה דגל, בצפון ניגריה. הדבר הרגיז את חסידיו של דן פודיו, שתקפו את הצבא ושחררו את האסירים. יונפה העניק לדאן פודיו את האפשרות לגלות לפני שהשמיד העיר דגל, מה שהביא להגירה רחבת היקף של קהילת דן פודיו לעיר גודו. אנשים רבים עזבו עם דן פודיו עד כי ב־21 בפברואר 1804 הכריז יונפה מלחמה על דן פודיו ואיים בעונש על כל מי שיצטרף אליו. חסידיו של דן פודיו הצהירו שהוא אמיר אל-מומינין, מפקד המאמינים, והוקיעו את אמונם לגוביר.[1]
קרבות
כמה התכתשויות קלות קדמו לאירוע הגדול, כשנפגשו הלוחמים בקרב צוונטואה. אף על פי שיונפה ניצח ודן פודיו איבד מספר אנשים, הקרב לא צמצם את כוחו. הוא נקם על ידי כיבוש הכפר מטנקארי, מה שגרם לקרב טפקין קוואטואה, התנגשות צבאית גדולה בין כוחותיו של יונפה לדאן פודיו. כוחותיו של דן פודיו הצליחו למנוע מיונפה להתקדם אל העיר גונו ובכך מנע ממנו לשכנע מספר גדול יותר של אנשים להצטרף לכוחותיו.
בשנת 1805, כוחותיו של דן פודיו, הג'יהאדיסטים, כבשו את ממלכת האוסה קבבי. עד שנת 1807 השתלטו הג'יהאדיסטים על מדינות קטסינה ודורה, ועל הממלכה החשובה של העיר קאנו. בשנת 1808 כבשו הג'יהאדיסטים את גוביר והרגו את יונפה בקרב.
עם לכידתו של גוביר ראו הג'יהאדיסטים שהם חלק ממאבק אזורי רחב יותר. הם המשיכו בקרבות נגד מספר ממלכות האוסה. כך חליפות סוקוטו גדלה בשנתיים הבאות. ההתרחבות הגדולה האחרונה של הג'יהאדיסטים הייתה הפלת שושלת סייפאווה בשנת 1846.[1]
הקמת חליפות סוקוטו
מוחמד בלו, בנו של אוסמן דן פודיו, הפך את המחנה הקבוע למחצה של סוקוטו לעיר בשנת 1809, במהלך מלחמות פולאני. [3] דן פודיו שלט מסוקוטו כמנהיג הדתי של מדינות הג'יהאד בפולאני מאותו זמן ועד 1815, אז פרש מתפקידי ניהול.[1] החליפות מינתה אמירים שונים לממשל במדינות האימפריה השונות. אנשים אלה היו לעיתים קרובות ותיקי מלחמות פולאני.[2]
מורשת
ההצלחה של הג'יהאד עוררה השראה אצל ג'יהאדיסטים מאוחר יותר במערב אפריקה, ביניהם מייסד אימפריה של מסינה אימפריה סקו אמאדו וממלכות אחרות.
חליפות סוקוטו המשיכה עד ימינו. מאז הכיבוש הבריטי את החליפות בשנת 1903, ובהמשך לאחר העצמאות הניגרית בשנת 1960, פחתה הסמכות הפוליטית של החליפות. אך לעמדתה יש עדיין השפעה רוחנית ניכרת.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Hamza Muhammad Maishanu; Isa Muhammad Maishanu (1999). "The Jihad and the Formation of the Sokoto Caliphate" (PDF). Islamic Studies. 38 (1): 119–131. JSTOR 20837029. Archived from the original (PDF) on January 2, 2018.
- ^ 2.0 2.1 Chafe, Kabiru Sulaiman (1994). "Challenges to the Hegemony of the Sokoto Caliphate: A Preliminary Examination". Paideuma. 40: 99–109.
- ^ Boyd, Jean (1986). Mahdi Adamu (ed.). Pastoralists of the West African Savanna. Manchester, UK: International African Institute.
