מלחמת פרו–אקוודור
.jpg) | ||||||||||
| ספינת קרב פרואנית במים אקוודוריים בזמן הסכסוך | ||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 5 ביולי 1941 – 31 בינואר 1942 (30 שבועות ויום) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | גבול אקוודור-פרו | |||||||||
| תוצאה | ניצחון פרואני | |||||||||
| ||||||||||
מלחמת פרו–אקוודור, הידועה גם כמלחמת '41 (בספרדית: Guerra del 41) הייתה מלחמת גבולות בדרום אמריקה בין 5–31 ביולי 1941. עימות זה היה הראשון מבין שלושה סכסוכים צבאיים בין אקוודור ופרו במאה העשרים. בזמן המלחמה כבשה פרו את מחוז אל אורו שבמערב אקוודור, וחלקים מהמחוז האנדי של לוחה. למרות שהאירוע התרחש בזמן מלחמת העולם השנייה הוא לא היה חלק ממנה. אקוודור ופרו לא היו מזוהות או נתמכות על ידי בעלות הברית או מדינות הציר. הסכם שלום בין הצדדים נכנס לתוקף ב-31 ביולי 1941 בריו, וב-1942 פרו הסיגה את כוחותיה לחלוטין משטח אקוודור. עם זאת, המחלוקת לגבי השטח לא נפתרה והשתיים חזרו להלחם ב-1995.
היסטוריה
רקע
הסכסוך בין אקוודור לפרו החל ב-1840, ונגע לשאלה האם הטריטוריה של אקוודור נמשכת גם אחרי רכס האנדים עד נהר המרניון. כבר ב-1829 פרו נלחמה ברפובליקת קולומביה הגדולה, שבאותו זמן כללה את השטחים שבמחלוקת ובסופו של דבר הגיעו הצדדים להסכמי גבולות. לאחר שהופרדה אקוודור מקולומביה הגדולה, טענה פרו שההסכמים אינם חלים עם אקוודור בשל ההיפרדות. ב-1859 ו-1860 אקוודור ופרו נלחמו על טריטוריה בגבול האמזון, אך בשל מלחמת אזרחים באקוודור, זו התקשתה לבסס קשרים דיפלומטיים עם שאר מדינות היבשת, כולל פרו. ב-1887 נחתם הסכם בין הצדדים על חלוקת השטח שאמור היה לסיים את הקונפליקט בתיווך מלך ספרד, אך פרו החליטה לבצע בו התאמות והמלך נמנע מלהתערב.
ב-1932–1933 התרחשה תקרית לטיסיה, מלחמה בין פרו לקולומביה על שטח באזור יער האמזונס, שסופו היה בפרוטקול ריו שקבע מחדש את הגבולות בין השתיים. הסדר זה היה בעייתי מצד אקוודור, מכיוון שמצאה את עצמה כעת מוקפת על ידי פרו ממזרח, ומכיוון שכעת ממשלת קולומביה הכירה בשאיפות הטריטוריאליות של פרו כלגיטימיות.
היערכות למלחמה
ב-1936 הצדדים חתמו על הסכם שמכיר בטריטוריה לפי השליטה של כל מדינה בה דה-פקטו. עם זאת, ב-1938 שתי המדינות העלו טענות מינוריות בנוגע לקו הגבול. באותה שנה התפטר הקבינט האקוודורי התפטר מהממשלה על מנת להשתלט על הצבא, ובקיטו נערכו הפגנות נגד פרו. כתגובה, בכירים בפרו ניסו להרגיע את המצב וטענו שהממשל מתמקד בפיתוח תשתיות ואינו מתכוון לצאת למלחמה, אך בכל זאת כוחות פרואניים נשלחו לאזור הגבול עקב התגברות הכוחות האקוודוריים באותו אזור.
מלחמה
קיימת מחלוקת לגבי השאלה מי ירה את הכדור הראשון. גרסת פרו היא שחיילים אקוודוריים פלשו לפרו במחוז זרומייה, מה שהוביל לקרב בשטח. גרסת אקוודור היא שפרו השתמשה בכך שתקריות גבול ספורדיות הן סיבה מספקת לפלוש לאקוודור כדי להכריח אותה לחתום על הסכם גבולות ברור. ההתכתשות הראשונה החלה בשבת, 5 ביולי 1941. לפי רשמים פרואניים, חיילים אקוודוריים לתוך עמדת הגבול באגווס ורדס, ופתחו באש על סיור פרואני. לאחר מכן נכנסו 200 חמושים אקוודוריים נוספים שהתקיפו את תחנת המשטרה באותו אזור, והפרואנים מיהרו לשלוח פלוגת חי"ר כדי לדחוף את האקוודוריים חזרה אל מעבר לגבול. הלחימה התפשטה לכל הגבול שלאורך נהר הזרומייה. ב-6 ביולי פרו החלה להפציץ מהאוויר נקודות מאוישות של אקוודור לאורך הגבול. לאחר מכן המשיכו הצדדים בתקיפות הדדיות משתי גדות הזרומייה, עד שפרו שלחה כח של 13,000 חיילים לפלוש למחוז אל-אורו, אזור בו הוצבו כ-1,800 אקוודוריים בלבד. חיל האוויר הפרואני המשיך בהפצצות על ערים נוספות באקוודור, וסיפק סיוע אווירי לכוחות השריון של פרו, שכללו טנקים מתוצרת צ'כיה וצנחנים כשכבשו את עיר הנמל פורטו בוליבר. זו הייתה הפעם הראשונה שנעשה שימוש מבצעי בצנחנים באמריקה. נשיא אקוודור קרלוס אלברטו ארויו דל ריו ביקש הפסקת אש שנכנס לתוקף ב-31 ביולי 1941. עם זאת, אקוודור המשיכה בלוחמת גרילה נגד הפולשים הפרואניים.
כתוצאה מהלחימה, פרו כבשה כמעט לחלוטין את אזור החוף של מחוז אורו, וערים נוספות במחוז האנדי של לוחה, וזאת בנוסף לכך שהדפה את אקוודור אל מעבר לגבול הנהר השנוי במחלוקת.
בשנת 1942 הצדדים חתמו על פרוטוקול ריו וקבעו מחדש את הגבולות, כאשר פרו הסכימה להסיג את כוחותיה מאקוודור, עם זאת, בזמן הנסיגה נמשכו התקפות הגרילה נגד פרו וחיילים המשיכו להיהרג.
לאחר המלחמה
פרוטוקול ריו לא קבע את הגבול מחדש באופן מוחלט, והשאיר מצב גבול של כ-78 ק"מ בעמימות, מה שהוביל למשברים דיפלומטיים וצבאיים בין פרו ואקוודור ב-50 השנים שלאחר מכן. ב-1960, נשיא אקוודור חוסה מריה ולסקו הכריז על כך שפרוטקול ריו אינו תקף, כיוון שנחתם בזמן שפרו כבשה את אקוודור ובעצם גרמה לה לחתום תחת איומים, אך בפרו התייחסו להצהרות אלו כעניין שנועד לגרוף הון פוליטי בלבד.
ב-1981 שתי המדינות התכתשו פעם נוספת במה שכונה "מלחמת פקישה" וב-1995 ב"מלחמת סנפה", שרק לאחריה הצליחו הצדדים ליישב לחלוטין את הסכסוך, וחתמו על הסכם שלום מוחלט ב-1998.
קישורים חיצוניים
