מלך הריבאונדים של ה-NBA
| ענף | כדורסל |
|---|---|
| תאריך ייסוד | 1951 |
| מדינות משתתפות |
 ארצות הברית |
| זוכה | דומנטאס סאבוניס |
| הכי הרבה זכיות | וילט צ'מברלין (11) |
מלך הריבאונדים של ליגת ה-NBA הוא כינוי, ותואר בלתי-רשמי, הניתן לשחקן אשר סיים את העונה הסדירה עם ממוצע הריבאונדים למשחק הגבוה ביותר בליגה.
הזוכים בתואר הוכרו רק החל מעונתה החמישית של ליגת ה-NBA, עונת 1950/1951, בה החלו לתעד נתון סטטיסטי זה. עד לעונת 1968/1969, הוענק התואר לשחקן אשר הוריד את סך הריבאונדים הרב ביותר לאורך העונה, והחל מהעונה העוקבת הוא ניתן לשחקן בעל ממוצע הריבאונדים הגבוה ביותר. על מנת לזכות בתואר, על שחקן להופיע לפחות ב-58 משחקים מתוך 82 משחקי העונה הסדירה.[1]
וילט צ'מברלין מחזיק בשיא הריבאונדים לעונה אחת (2,149) ובשיא ממוצע הריבאונדים לעונה (27.2); את שני השיאים קבע בעונת 1960/1961, כשחקן פילדלפיה ווריורס. כמו כן מחזיק צ'מברלין בשיא הזכיות בתואר מלך הריבאונדים, עם 11 זכיות. מלבד צ'מברלין, שישה שחקנים זכו בתואר יותר מפעמיים: דניס רודמן (7), מוזס מלון (6), דווייט הווארד (5), קווין גארנט (4), ביל ראסל (4) ואנדרה דראמונד (4).
חמישה שחקנים שונים זכו בתואר מלך הריבאונדים באותה עונה בה זכו באליפות ה-NBA: ג'ורג' מייקן (1953), ביל ראסל (1959, 1964 ו-1965), וילט צ'מברלין (1967 ו-1972), מוזס מלון (1983) ודניס רודמן (1996, 1997 ו-1998). הזוכה הצעיר ביותר הוא דווייט הווארד, אשר הוביל את הליגה בעונת 2007/2008, בגיל 22 ו-130 ימים. הזוכה המבוגר ביותר הוא דניס רודמן, אשר הוביל את הליגה בעונת 1997/1998, בגיל 36 ו-341 ימים.
- ^ דרישות הסף להכללה ברשימות סטטיסטיות, באתר basketball-reference.com