מסך הבערות
 |
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
| |
| בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת. |
מסך הבערות (באנגלית: Veil of Ignorance) הוא מושג מתורתו של הפילוסוף ג'ון רולס. המושג מתאר כריתת אמנה חברתית שבמסגרתה תוקם קהילה פוליטית הפועלת על פי כללי "צדק כהוגנות" (Justice as Fairness), כאשר המתדיינים על האמנה אינם יודעים כלל מהו מעמדם החברתי.
המצב המקורי
פילוסופים רבים ביססו את שיטתם על מושג "האמנה החברתית". חלקם, כתומאס הובס וז'אן ז'אק רוסו, תיארו את כריתת האמנה כאירוע היסטורי קדום, שהתרחש בתחילת קיומה של החברה האנושית. אחרים ראו בכריתת האמנה ניסוי מחשבתי, ולא אירוע היסטורי ממשי שאכן התרחש. רולס, בספרו "תאוריה של צדק" (A Theory of Justice) שפורסם בשנת 1971, ממשיך במסורת זו, ומתאר ניסוי מחשבתי שנועד לנסות ולהביא ליצירת קהילה פוליטית הבנויה על עקרונות של "צדק כהוגנות". עקרונות אלו נועדו להביא ליצירת חוקה שתכלול כללים לחלוקה צודקת של העושר, וגם לחלוקה צודקת של "טובין חברתיים" כגון חובות וזכויות. במרבית שיטות האמנה החברתית, מצויים כורתי האמנה ב"מצב טבעי" המתואר לעיתים כמצב כאוטי שבו אדם לאדם זאב, ולעיתים כמצב אוטופי, ומתוך מצב זה הם כורתים את האמנה ביניהם, היוצרת לאחריה את "המצב החברתי". רולס ביקש ליצור "מצב מקורי" שבו יהיו המתדיינים על עקרונות האמנה יחידים אוטונומיים ורציונליים, הדנים ללא כל הטיה וללא פניות בעקרונות "הצדק כהוגנות". הליך התדיינות נטול פניות, סבר רולס, יביא לקבלת כללים הוגנים.
מסך הבערות
לשם יצירת התהליך, תיאר רולס מצב היפותטי שבו המתדיינים מצויים מאחורי "מסך של בערות", המסתיר מהם את מעמדם בחברה, וכדבריו -
איש אינו יודע מה מקומו בחברה, מה מיקומו המעמדי או הסטטוס החברתי שלו... מה העלה בגורלו בחלוקת הנכסים הטבעיים והיכולות הטבעיות, מה שכלו, מה כוחו וכדומה
— רולס, תאוריה של צדק, עמ' 12[1]
רק לאחר שיסתיים הדיון, ויוסכמו כללי הבסיס שעל כנם תיכון הקהילה הפוליטית, יוסר "מסך הבערות", והמתדיינים יוכלו לדעת מהו מצבם בעולם האמיתי, והאם קבלת הכללים שיפרה את מצבם או הרעה אותו.
מכיוון שאינם יודעים את מצבם בעולם האמיתי, אלא רק בעולם המלאכותי שמאחורי 'מסך הבערות', אין מתדיינים אלו יכולים להפעיל שיקול דעת מגזרי או פרטני. כל אחד מהם דואג, כמובן, למניע האישי שלו, והוא זהיר מאוד שלא להיחשף לסיכון. כך, למשל, אם יגיעו המתדיינים למסקנה שהחברה האידיאלית היא חברה שכוללת עבדים, ברור שחלק מהם יהיו לעבדים כשיורם "המסך", ולכן סביר להניח שיתרחקו מהכרעה שעלולה להביא עליהם עבדות. על פי רולס, אדם רציונלי ואוטונומי הפועל מתוך שיקול של אינטרס עצמי, יפעיל במקרה מסוג זה את כלל המקסימין, הלקוח מתורת המשחקים, ושעל פיו הוא יבחר באופציה שנזקה הוא הקטן ביותר, גם אם יש סיכוי לרווח גדול אם יבחר באופציה אחרת.
השלכות
על פי רולס, התוצאה הצפויה מהתדיינות מאחורי מסך של בערות היא בחירה בכללים המבוססים על עקרונות של "צדק כהוגנות" - מערכת של שני עקרונות המבטאים את הדרך שבה אמורה לפעול חברה ליברלית ודמוקרטית סדורה היטב: "עקרון החירות"[2] ו"עקרון ההפרשיות"[3]. ייחודו של "מסך הבערות" הוא שאינו מבסס את יסודות הסדר החברתי על מושגים כ"קידמה" או "סולידריות", אלא על בסיס של אינטרס עצמי של מתדיינים נטולי פניות[4].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- סמואל פרימן, original-position/#VeiIgn, הבערות מסך הבערות, באנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד (באנגלית), 2008
- טרוי ג'ולימור, impartiality, מסך הבערות, באנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד (באנגלית), 2011
הערות שוליים
- ^ מובא ומתורגם על ידי גל גרזון, "ליברליזם - קשרים, הקשרים ביקורות", הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2004 עמ' 130
- ^ לפי עקרון זה "לכל אדם תהיה זכות שווה לחירות הנרחבת ביותר העולה בקנה אחד עם חירות דומה לאחרים" (תאוריה של צדק, עמ' 60, מובא ומתורגם על ידי נבו, בהקדמה לספרו של רולס, "חוק העמים", הוצאת רסלינג, 2010, בעמ' 14)
- ^ על פי עיקרון זה "אי שוויונות כלכליים וחברתיים צריכים לקיים שני תנאים: ראשית, עליהם להיות קשורים למשרות ולעמדות הפתוחות לכול בתנאים של שוויון הזדמנויות הוגן, ושנית, עליהם להיות במידה הרבה ביותר לטובת בני החברה שמצבם הוא הגרוע ביותר", (תאוריה של צדק, 42 - 43, מובא ומתורגם אצל אליעזר ויינריב, על שוויון ואי שוויון, מבט פילוסופי, הוצאת אוניברסיטת חיפה והוצאת פרדס, 2007, עמ' 113)
- ^ גל גרזון, "ליברליזם - קשרים, הקשרים ביקורות", הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2004 עמ' 138
