מערב אפריקה הבריטית
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| שפה נפוצה | אנגלית | ||
| עיר בירה | פריטאון | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | |||
| תאריך |
1821 1866 | ||
| פירוק | |||
| תאריך |
1850 1888 | ||
| ישות יורשת |
.svg){kind=small} מושבת גמביה.svg){kind=small} חוף הזהב (מושבה בריטית).svg){kind=small} פרוטקטורט נהרות הנפט.svg){kind=small} מושבת סיירה לאון | ||
.svg)
.svg)
מערב אפריקה הבריטית הייתה השם הקולקטיבי של מושבות בריטיות במערב אפריקה בתקופה הקולוניאלית, במובן הגאוגרפי הכללי או בגוף המינהלי הקולוניאלי הרשמי. הממלכה המאוחדת החזיקה בחלקים שונים משטחים אלה או בכל רחבי המאה ה-19. ממערב למזרח הפכו המושבות למדינות עצמאיות בגמביה, סיירה לאון, גאנה וניגריה. עד לעצמאות, גאנה כונתה חוף הזהב.
היסטוריה
מערב אפריקה הבריטית כישות קולוניאלית נודעה במקור כמושבת סיירה לאון ותלותיה, לאחר מכן שטחי מערב אפריקה הבריטיים, ולבסוף ההתנחלויות הבריטיות במערב אפריקה . היא התגבשה במהלך שתי תקופות (17 באוקטובר 1821, עד לפירוקה הראשון ב-13 בינואר 1850, ושוב ב-19 בפברואר 1866, עד לפירוקה הסופי ב-28 בנובמבר 1888) כישות מנהלית תחת מושל ראשי (השווה בדרגה למושל כללי), משרד הממונה על מושל סיירה לאון (בפריטאון).[1]
המושבות האחרות שנכללו במקור בתחום השיפוט היו גמביה וחוף הזהב הבריטי (גאנה המודרנית). גם מערב ניגריה, מזרח ניגריה וצפון ניגריה נכללו באזור.
כיום האזור כולל את גאנה, סיירה לאון, גמביה, מערב ניגריה, מזרח ניגריה וצפון ניגריה. כל אחת מהמדינות והאזורים הללו קמו בתקופה הפוסטקולוניאליזם, או מה שהסופר הגנאי קוואמה אפייה מכנה את הנאו קולוניאליזם.
פיתוח מערב אפריקה הבריטית התבסס אך ורק על מודרניזציה, ומערכות חינוך אוטונומיות היו הצעד הראשון למודרניזציה של התרבות הילידית. התעלמו מתרבויות ואינטרסים של עמי הילידים. סדר חברתי חדש, כמו גם השפעות אירופיות על בתי ספר ומסורות מקומיות, עזרו לעצב את התרבות הבריטית במערב אפריקה. תוכנית הלימודים בבתי הספר הקולוניאליים של מערב אפריקה הבריטית עזרה למלא תפקיד בכך. אליטות מקומיות התפתחו, עם ערכים ופילוסופיות חדשות, ששינו את ההתפתחות התרבותית הכוללת. [2]
מבחינת סוגיות חברתיות עם מערב אפריקה הבריטית; מין וגזע בדרך כלל התנגשו זה בזה (קרינה אי ריי כינה זאת "בעיית האישה הלבנה"). במהלך ההיסטוריה הבריטית של מערב אפריקה, היחסים הבין-גזעיים נאסרו, וזוגות היו עשויים להיות מופלים לרעה. הייתה אפילו מדיניות מסוימת שגרשה את נשות מערכות היחסים הללו חזרה לבריטניה ומנעה מהן גישה לכל אחת מהמושבות הללו.
לאחר מכן
גם לאחר פירוקו הסופי, היה בשימוש מטבע יחיד, הלירה הבריטית במערב אפריקה, בפועל בכל האזור - כולל ניגריה - בין השנים 1907–1962.
ניגריה קיבלה עצמאות בשנת 1960. סיירה לאון קיבלה ממשל עצמי ב-1958 וקיבלה עצמאות בשנת 1961. גמביה קיבלה עצמאות בשנת 1965. בשנת 1954 קיבלה חוף הזהב הבריטית מבריטניה ממשל עצמי ובשנת 1957 קיבלה חוף הזהב עצמאות מבריטניה, תחת השם גאנה. [3]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Sierra Leone". WorldStatesmen.org. נבדק ב-30 בדצמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Szücs, Stefan; Strömberg, Lars (2007-08-17). Local Elites, Political Capital and Democratic Development: Governing Leaders in Seven European Countries (באנגלית). Springer Science & Business Media. ISBN 978-3-531-90110-7.
- ^ "Britannica Academic". academic.eb.com. נבדק ב-2020-02-04.
