מערת פוסטוינה
.jpg) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה |
שגיאות פרמטריות בתבנית:דגל פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים  [[|]] |
| מיקום | פוסטוינה, דרום-מערב סלובניה |
| גאולוגיה | מערכת מערות קראסט |
| אורך המערכת | 20,570 מטר |
מערת פוסטוינה (סלובנית: Postojnska jama; גרמנית: Adelsberger Grotte; איטלקית: Grotte di Postumia) היא מערכת מערות קארסט באורך 24.3 ק"מ, סמוך לפוסטוינה שבדרום-מערב סלובניה. זו מערכת המערות הגדולה במדינה, ואחד מאתרי התיירות הפופולריים ביותר בסלובניה.
מערכת המערות נוצרה על ידי נהר פיבקה.
המערה תוארה לראשונה במאה ה-17 על ידי יוהאן ויכארד ולווסור (אנ'). אזור חדש של המערה התגלה במקרה ב-1818 על ידי לוקה צ'ץ' (Luka Čeč) כאשר הכין את החלק הידוע של המערה לקראת ביקור של פרנץ הראשון, קיסר אוסטריה. ב-1819 נפתחו המערות לציבור, וצ'ץ' היה למדריך התיירים הרשמי הראשון במערות. ב-1884 הותקנה במערה תאורה חשמלית. ב-1872 החלה לפעול במערה רכבת תיירים. בתחילה רכבת התיירים נדחפה בצורה ידנית, אך בתחילת המאה ה-20 היא הוחלפה בהנעה באמצעות קטר גז. לאחר 1945 הוחלף קטר הגז בקטר חשמלי. 5.3 ק"מ מהמערה פתוחים לביקור הקהל ובמקום מועברים סיורים מודרכים בשפות שונות הנמשכים כשעה וחצי. חלק מהסיר רגלי וחלק מהסיור מתבצע באמצעות הרכבת.
במלחמת העולם השנייה שכנה באזור פוסטוינה מפקדה של הצבא הגרמני, ובתוך אולמות המערה בסמוך לכניסה הסתירו הגרמנים מצבור דלק בן אלפי חביות. הפרטיזנים היוגוסלבים העלו את מצבור הדלק באש, שבערה במשך כשבוע, ועד היום יש במערה כמה אולמות בהם הנטיפים והזקיפים מפויחים[1].
הטמפרטורה במערה קבועה בין 8 ל-10 מעלות צלזיוס. המערה היא בית גידול למין אנדמי של פרוטאוס, הידוע בכינויו "הדג האנושי" ואשר מופיע בלוגו האתר.
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של מערת פוסטוינה
הערות שוליים
