מפלגת המרכז (אסטוניה)
 | |
| מדינה |
 אסטוניה |
|---|---|
| מנהיגים | יורי רטס, אדגר סוויסאר |
| אידאולוגיות | מרכז |
| שיא כוחה | 29 (2007) |
| שפל כוחה | 16 (1995) |
| נוצרה מתוך | החזית העממית של אסטוניה |
| צבעים רשמיים | ירוק |
| נציגויות בפרלמנטים | |
| ריקאוגו (הפרלמנט האסטוני) |
6 / 101 |
| הפרלמנט האירופי |
1 / 7 |
מפלגת המרכז האסטונית (באסטונית: Eesti Keskerakond) היא מפלגת מרכז ואחת משתי המפלגות הפוליטיות הגדולות באסטוניה. המפלגה מונה כיום 26 מושבים בפרלמנט האסטוני. המפלגה חברה באיחוד הליברלים והדמוקרטים לאירופה (ALDE).
המפלגה הוקמה ב-12 באוקטובר 1991 מתוך החזית העממית של אסטוניה, אחרי שמספר מפלגות התפצלו מהמפלגה ולמעשה הביאו לתום דרכה הפוליטית של החזית העממית. בהתחלה, המפלגה נקראה מפלגת מרכז העם ("Rahvakeskerakond") כדי להבדיל את עצמה ממפלגת מרכז ימין אחרת ("Maa-Keskerakond").
החל מ-5 בנובמבר 2016 יושב ראש המפלגה הוא יורי רטס[1].
מבחינה היסטורית, עיקר הפופולריות של המפלגה נבעה מקרב אזרחים דוברי רוסית. לדוגמה, בשנת 2012, 75% מתומכי המפלגה היו לא אסטוניים אתניים[2].
החל ממאי 2019 המפלגה רואה ירידה עקבית בסקרי דעת קהל כשהתמיכה נעה סביב 15 אחוזים, הנתון הנמוך ביותר למפלגה זה 12 שנים. במאי 2019 נרשמה הירידה הדרמטית ביותר, כשעל פי חברי פרלמנט אסטוניים הצניחה בתמיכה קרתה בעיקר בגלל הקמת קואליציה עם מפלגת העם השמרנית.
היסטוריה
עם התפרקות החזית העממית, מפלגת המרכז התמודדה לראשונה בבחירות מרץ 1995, והפכה למפלגה השלישית בגודלה עם 14.2% מקולות הבוחרים ו-16 מושבים. לאחר הבחירות המפלגה נכנסה לקואליציה, ואדגר סוויסאר (מי שהיה יו"ר החזית העממית) נכנס לתפקיד שר הפנים והמפלגה קיבלה ארבעה תפקידי שר נוספים (חברה, חינוך, כלכלה, תקשורת ותחבורה). אחרי פרסום 'שערוריית הקלטת' (הקלטה חשאית של המפלגה עם פוליטיקאים תוך ניסיון יצירת קנוניה), בהם היה מעורב שר הפנים סוויסאר, המפלגה הופרשה מהקואליציה. לאחר ההליכה לאופוזיציה, מספר חברי מפלגה הכריזו על פרישה והקמת מפלגה אחרת. סוויסיאר מצדו נבחר לראשות עיר הבירה טאלין.
בחירות 1999
בבחירות לפרלמנט בשנת 1999, המפלגה רצה עם סיסמת הבחירות "progressive income tax" (מס פוגרסיבי). תוצאות הבחירות הניבו למפלגה 23.4% מקולות הבוחרים וב-28 מושבים מה שהפך אותה למפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט.
בינואר 2002 הקימה מפלגת המרכז יחד עם מפלגת הרפורמה באסטוניה, קואליציה חדשה, כשמפלגת המרכז קיבלה שמונה תיקי שרים (שר הביטחון, החינוך, הרווחה, הכספים, הכלכלה והתקשורת, הפנים, החקלאות ושר האינטגרציה והמיעוטים הלאומיים). המפלגה נשארה בקואליציה עד לקיומן של בחירות חדשות בשנת 2003.
ביולי 2003 הפכה לחברה בברית של המפלגה הליברלית והדמוקרטים למען אירופה (המכונה אז המפלגה הרפורמית הליברלית האירופית). המפלגה ניסתה להצטרף גם לגופים מפלגתיים-אירופיים אחרים, אבל התנהלויות היו"ר סבאסיאר גרמו לגופים לדחות את בקשות המפלגה[3].
בחירות 2003
בבחירות 2003 המפלגה זכתה ב-25.4 אחוזים מקולות הבוחרים ושמרה על כוחה עם 28 מושבים. אפילו שמפלגת המרכז הייתה המפלגה שזכתה במספר הקולות הרב ביותר, והייתה המפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט (לצד רס פובליקה), המפלגה מצאה את עצמה באופוזיציה עד מרץ 2005 עד לקריסת ממשלתו של יוהאן פארטס. בשנת 2003 רוב של המפלגה הביע התנגדות להצטרפות אסטוניה לאיחוד האירופי. היו"ר סוויסאר לא הביע עמדה נחרצת וברורה.
אחרי נפילת ממשלתו של פארטס, מפלגת הצטרפה לממשלה יחד עם מפלגת הרפורמה האסטונית (שהרכיבה את הממשלה) ואת האיחוד העממי של אסטוניה החל מאפריל 2005 ועד לבחירות החדשות ב-2007. מפלגת המרכז קיבלה חמישה תפקידי שר (אדגר סוויסר כשר הכלכלה, בנוסף - שר הרווחה, החינוך, התרבות והפנים).
בחירות 2007
בבחירות שנערכו ב-7 במרץ 2007 המפלגה חיזקה את כוחה כשזכתה ב-26.1% מקולות הבוחרים וב-29 מושבים, והמפלגה הפכה למפלגה השנייה בגודלה (אחרי מפלגת הרפורמה שזכתה ב-31 מושבים). מפלגת המרכז מצאה את עצמה באופוזיציה.
בחירות 2011
בבחירות 2011 המפלגה ירדה בשלושה מושבים ל-26 כשקיבלה 23.3% מקולות הבוחרים. מפלגת הרפורמה מנגד, זכתה ב-33 מנדטים והשאירה את מפלגת המרכז קדנציה נוספת על ספסלי האופוזיציה.
בחירות 2015
בבחירות שנערכו ב-1 במרץ 2015 קיבלה המפלגה 24.8 מקולות הבוחרים, והתחזקה במושב אחד והייתה עם 27 מושבים בפרלמנט. המפלגה מצאה את עצמה עד הצבעת האי אמון של פרו פטריה-מפלגת המולדת (IRL) והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית. אחרי ההצבעה שהתקיימה ראש הממשלה מטעם מפלגת הרפורמה טאווי רייוואס נאלץ להתפטר, והוקמה ממשלה חדשה בראשות יו"ר מפלגת המרכז החדש, יורי רטס[4].
בחירות 2019
תוצאות הבחירות הניבו למפלגת המרכז 23.1% מקולות הבוחרים וב-26 מושבים, ירידה של מושב אחד, המפלגה הפכה למפלגה השנייה בגודלה. למרות שמפלגת הרפורמה זכתה לתמיכה רחבה הרבה יותר, רטס החליט להקים ממשלה יחד עם שתי מפלגות ימין קיצוני, מפלגת העם השמרנית של אסטוניה ואיסמה. המהלך קיבל ביקורת רבה באסטוניה וכן גם בעולם[5]. מבקרי ההחלטה טענו כי רטס מוכן להקריב את ערכיו של מפלגתו, את אמון בוחריו ואת יציבותו ומוניטין המדינה לשמור על תפקידו כראש ממשלה. רטס השיב לטענות כי חובתו הראשונה היא לחפש דרכים להכניס את מפלגתו לממשלה כדי שתוכל לעבוד לטובת מצביעיו.
בעקבות המהלך המפלגה חוותה ירידות בסקרי דעת קהל.
תוצאות בחירות
| מערכת בחירות | קולות | % | מושבים | +/– | ממשלה |
|---|---|---|---|---|---|
| 1992 | 56,124 | 12.2 | 15 | +15 | אופוזיציה |
| 1995 | 76,634 |
14.2 | 16 | +1 | קואליציה |
| 1999 | 113,378 | 23.4 | 28 | +12 | קואליציה בין 2002 ל-2003 |
| 2003 | 125,709 | 25.4 | 28 | - | אופוזיציה |
| 2007 | 143,518 | 26.1 | 29 | +1 | אופוזיציה |
| 2011 | 134,124 | 23.3 | 26 | -3 | אופוזיציה |
| 2015 | 142,442 | 24.8 | 27 | +1 | קואליציה בין 2016 ל-2019 |
| 2019 | 118,561 | 23.0 | 26 | -1 | קואליציה |
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Keskerakond valis esimeheks Jüri Ratase, באתר ERR, 5 בנובמבר 2016 (באסטונית)
- ^ Postimees, 23 בנובמבר 2012
- ^ אלן ג'ון, מפלגות פוליטיות של העולם
- ^ ERR (2016-11-09). מקור 2018/10/15
- ^ רויטרס, ראש ממשלת אסטוניה מזמין את הימין הקיצוני להצטרף לקבינט
