מפלגת העבודה הסוציאל-דמוקרטית
 | |
| מנהיגים | קולום איסטווד |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 20 באוגוסט 1970 – הווה (53 שנים) |
| אידאולוגיות | סוציאל-דמוקרטיה, רפובליקניות אירית |
| מטה | דרך אורמו 121, בלפסט |
| מיקום במפה הפוליטית | שמאל |
| צבעים רשמיים | ירוק-זהב-אדום |
| נציגויות בפרלמנטים | |
| חברי פרלמנט |
האספה של צפון אירלנד 12 / 90 בית הנבחרים 0 / 650 הפרלמנט האירופי 3 / 70 |
| www.sdlp.ie | |
שגיאה בביטוי: תו פיסוק בלתי מזוהה, "ה".
מפלגת העבודה הסוציאל-דמוקרטית (אירית: Páirtí Sóisialta Daonlathach an Lucht Oibre, בראשי תיבות PSDLO; אנגלית: Social Democratic and Labour Party, בראשי תיבות: SDLP) היא מפלגה צפון אירית הדוגלת בסוציאל-דמוקרטיה וברפובליקניות אירית. על אף תמיכתה באיחוד סופי של הצפון עם הרפובליקה האירית והפחתת הנוכחות הבריטית למינימום, מפלגת העבודה איננה מסרבת להישבע אמונים לשלטון וציריה מכהנים בבית הנבחרים בווסטמינסטר, בניגוד לשין פיין. המפלגה מחזיקה ב-12 מושבים באספה של צפון אירלנד, אך נכון לאחר בחירות 2017, אין לה מושבים בפרלמנט בלונדון. מנהיגה המכהן מאז 2015 הוא קולום איסטווד.
היסטוריה
מפלגת העבודה הסוציאל-דמוקרטית הוקמה ב-20 באוגוסט 1970, זמן קצר לאחר ההסלמה בסכסוך בצפון אירלנד, על ידי קבוצת חברי הפרלמנט המקומי בראשות גֶ'רִי פִיט. הם היו קתולים ודגלו בלאומיות אירית ובאיחוד עם הרפובליקה מדרום, אך התנגדו לטרור ולאלימות בכלל, ולזו של "הצבא האירי הרפובליקני הזמני" בפרט. כמו כן, פיט היה עסקן סוציאליסטי לשעבר, ולתומכיו היה מצע סוציאליסטי מודגש. בניגוד ללאומיים אחרים, הם ניסו לפעול מתוך המערכת השלטונית הקיימת ולא שללו אותה על הסף. עמדתה המתונה זיכתה את המפלגה מיד בתמיכה נרחבת בקרב הציבור הקתולי בחבל המסוכסך. בבחירות הראשונות שהשתתפה בהן, למועצה החדשה של צפון אירלנד ביוני 1973, קיבלה כמעט 160,000 קולות, 22% מן הכלל. הניסיון להקים ממשל מקובל על הכל בחסות בריטית ובהשתתפות הרפובליקה האירית קרס לנוכח מחאה לויאליסטית חריפה. מפלגת העבודה הוסיפה לקצור הישגים ניכרים: בבחירות לווסטמינסטר בפברואר 1974 קיבלה בערך אותו מספר קולות ומושב אחד בפרלמנט הבריטי, הנציגות היחידה למפלגה אירית לאומית בלונדון.
היא שמרה על כוחה בעשורים הבאים, ומילאה תפקיד חשוב במשא ומתן לאורך שנות ה-90 שהוביל להסכם יום שישי הטוב ולהשכנת שלום בצפון. מנהיגה ג'ון יום אף קיבל פרס נובל לשלום על השתתפותו. בבחירות שנערכו סביב ההסכם, המפלגה הגיעה לשיא כוחה ונעשתה לגדולה בחבל: בהצבעה לווסטמינסטר ב-97' זכתה ב-190,814 קולות ובשלושה צירים (בבחירות 92' היו לה אמנם ארבעה, המספר הגבוה בתולדותיה, אך עם פחות מצביעים) ובבחירות לאספה ב-98' קיבלה 177,963 קולות ו-24 צירים. עם זאת, התמתנות השין פיין והצלחת תהליך השלום פגעו בנישה הפוליטית שלה מבחינות רבות: דרישותיה לנסיגה בריטית סופית, יחסים מיוחדים עם אירלנד, גבול פתוח לדרום ומעמד חריג במשא ומתן אודות הברקזיט, לא היוו עוד אלטרנטיבה של ממש. והיא הלכה ונחלשה במהלך שנות ה-2000. מספר ציריה בלונדון, על אף ירידה חדה במצביעים, נותר קבוע על שלושה עד בחירות 2017, אז קיבלה רק 95,419 קולות ולא הצליחה להיכנס לפרלמנט. גם המצביעים עבורה לאספת צפון אירלנד התמעטו ובבחירות 2 במרץ 2017 קיבלה רק 95,958 קולות ו-12 צירים.
קישורים חיצוניים
מפלגת העבודה הסוציאל-דמוקרטית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
