מפרץ מגורי החורף
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית גוף מים ריקה.
מפרץ מגורי החורף (באנגלית: Winter Quarters Bay) הוא מפרצון של מצר מקמרדו, אנטארקטיקה, במרחק 3,520 ק"מ דרומית לניו זילנד, ב-'50 77° דרום. הנמל הוא הדרומי ביותר[1] באוקיינוס הדרומי ויש בו מזח קרח צף לתפעולי מטען בעונת הקיץ. רוחבו ואורכו של המפרץ הם כ-250 מ' ועומק המים המקסימלי הוא 33 מ'. השם "מפרץ מגורי החורף" מתייחס למשלחת דיסקברי הלאומית לאנטארקטיקה, בפיקודו של רוברט פלקון סקוט, (1901–1904), שחרפה באתר במשך שתי עונות.[2]
חצי אי קטן בקצה הדרומי של האי רוס יוצר מעגן טבעי במפרץ מגורי החורף, הנותן מחסה לאוניות. המעגן משרת את מעט האוניות שהיו מסוגלות להבקיע את שכבת הקרח הדחוס של מצר מקמרדו, שעוביה בין 2.40 ל-3.60 מ' מאז משלחת דיסקברי בשנים 1901–1904.[2]
כיום מגיעות בדרך כלל שתי אוניות בסיוע שוברת קרח מדי שנה אל מפרץ מגורי החורף, עם דלק ומטען לחידוש האספקה לתחנת מקמרדו של ארצות הברית, השוכנת בסמוך ב- 77°50′S 166°40′E / 77.833°S 166.667°E. הובלת המטענים משרתת גם את בסיס סקוט ותחנות שדה ברחבי אנטארקטיקה. למעלה מ-50 שנות פעילות בתחנת מקמרדו גרמו לזיהום חמור במפרץ.[3]
מאפייני המים במפרץ
רכס תת-ימי רדוד מציין את פי מפרץ מגורי החורף. עומק המים במפרץ נע בין 13 מ' לאורך הרכס למקסימום של 33 מ' במרכז המפרץ.[4]
הרכס התת-ימי וחצי האי האט פוינט ממזגים את השפעתם של זרמי האוקיינוס במצר מקמרדו. מדי-זרם מציינים זרימה מינימלית כל כך, שהמים במפרץ עשויים להיחשב למים עומדים ביסודם. נוסף לכך, הרכס התת-ימי נוטה לחסום את תנועת קרחוני הים הצפים, שהיו עשויים לחדור אל תוך המפרץ ולפגוע במזח הקרח ובקו החוף. מחסומים פיזיים שנוצרו על ידי תצורות קרקע כאלה גם מרכזים מזהמים רעילים, שהפעילות בתחנת מקמרדו הכניסה למפרץ, לפי מחקר משנת 1997 במימון קרן המדע הלאומית של ארצות הברית.
השילוב של שמש וטמפרטורות אוויר חמימות דיין במשך ימים ספורים באמצע הקיץ יכול לייצר תמס-שלגים על האי רוס הסמוך. הנגר שנוצר עקב כך מוסט ברובו על ידי תעלות ונקיקים אל תוך מצר מקמרדו ולא אל המפרץ, לפי דין וחשבון של קרן המדע הלאומית.
זיהום המעגן
פעולות מדע ותמיכה בתחנת מקמרדו, החל בבנייתה בשנת 1955, הביאו לזיהום חמור של המים במפרץ מגורי החורף. עד 1981, נהגו דיירי התחנה פשוט להוציא את הפסולת שייצרו אל קרח הים ולהניח לטבע לעשות את שלו. הפסולת שקעה אל קרקעית הים כשהקרח נבקע באביב, לפי דיווחי חדשות.[5]
בשנת 2001 גילה סקר של קרקעית הים במפרץ מגורי החורף 15 כלי רכב, 26 מכולות מטען ו-603 חביות דלק, נוסף לעוד כ-1000 פריטים שונים, שהושלכו על שטח של כ-200 דונם. ממצאים של צוללי מעמקים דווחו ב"דין וחשבון של מצב הסביבה", מחקר במימון ניו זילנד.[6] "התמוססות הקרח האנטארקטי חושפת עשרות שנים של פסולת הקבורה ביבשת הנקייה ביותר עלי אדמות," נכתב בגרדיאן ב-17 בנובמבר 2001. "עשרות שנים של שאיבת אלפי גלונים של ביוב גולמי שייצרו דיירי מקמרדו ישירות אל תוך המפרץ הסתיימו ב-2003, כשמתקן טיהור במקום נכנס לפעולה."
נוסף לכך, משקעים במפרץ מזוהמים בכימיקלים רעילים מסוגים שונים (PCB), מתכות ודלקים פחמימניים. הוצאה משנת 2005 של ה"אנטארקטיק סאן", פרסום של קרן המדע הלאומית של ארצות הברית, ציינה, שאתר פסולת על גבעה מעל המפרץ נחשב למקור עיקרי למזהמי הדלק והכימיקלים. הכימיקלים הרעילים, האסורים עכשיו בשימוש בארצות הברית, שימשו במערכות חשמל וחימום. מחקר משנת 1990 מצא, שהכימיקלים הרעילים נבעו גם מפסולת של סדנה ימית ומן הביוב של אוניות, שעגנו בנמל.
ה"אנטארקטיק סאן" ציטט פרופסור לביולוגיה התפתחותית וסרטנית באוניברסיטת אוקלנד, שאמר: "ריכוז הרעילות במפרץ הוא מן הגבוהים ביותר בכל גוף מים עלי אדמות."
אגן פנייה
רשויות הנמל מעסיקות שוברת קרח אחת או יותר מדי קיץ, בהתאם לתנאי הקרח, לחצוב אגן עגול סמוך למפרץ מגורי החורף. האגן משמש כאזור פתוח המאפשר לאוניות משא להינתק ממזח הקרח, לפנות צפונה ולהתקדם אל תוך נתיב ספנות דרך מצר מקמרדו. שוברות קרח פותחות את הנתיב מדי שנה ואורכו נע בין 14.4 ק"מ ל-90 ק"מ.[7]
היסטוריה
רוברט פלקון סקוט בחר במפרץ מגורי החורף כאתר לחרוף בו במהלך משלחת דיסקברי הלאומית לאנטארקטיקה בשנים 1901–1904. ספינת המשלחת, ספינת המחקר דיסקברי, הייתה לכודה בקרח המפרץ למשך שנתיים עד ששוחררה ממנו בעזרת חומרי נפץ ב-14 בפברואר 1904.
במשלחת השתתפו חוקרי הארצות סקוט, אדוארד וילסון וארנסט שקלטון, שהיה זה לו הניסיון הראשון הרציני להגיע אל הקוטב הדרומי. החוקרים הגיעו בסיוריהם עד 82° דרום לפני שפנו לחזור.[8] המשלחת הקימה צריף טרומי בהאט פוינט, המשקיף על המפרץ. הצריף נשאר עד היום ומוגן כאתר היסטורי על ידי קרן מורשת אנטארקטיקה (ניו זילנד).
"צלב וינס", צלב עץ שהוקם בשנת 1902 לזכר הימאי ג'ורג' ט. וינס, שטבע סמוך לשם, נמצא ממש מעל הצריף על גבעה הנשקפת אל המפרץ בהאט פוינט. "מקדש גבירת השלגים", פסל מדונה לזכר ריצ'רד ט. ויליאמס, נהג טרקטור שטבע בשנת 1956, נמצא גם הוא בסמוך. שדה ויליאמס של תחנת מקמרדו נקרא על שמו. יתרה מזו, אנשי התחנה הקימו עוד יד זיכרון על הגבעה, להנצחת זכרו של ריימונד ט. סמית', קצין צי זוטר שנהרג במפרץ מגורי החורף בעת פריקת מטענים מעל סיפון האוניה "צלב הדרום" של ארצות הברית, בפברואר 1982.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ U.S. Polar Programs
- ^ 2.0 2.1 "Scott's Discovery Hut, Hut Point," New Zealand Antarctic Heritage Trust
- ^ גרדיאן>"Thaw puts husky hazards in the path of Scott's successors: "התמוססות קרח אנטארקטי חושפת עשורים של קבורת אשפה ביבשת הנקייה ביותר על פני כדור הארץ." הגרדיאן, 17 בנובמבר 2001. עשרות שנים של שאיבת אלפי גלונים של ביוב גולמי שייצרו דיירי מקמרדו ישירות אל תוך המפרץ באו לסיומן עם כניסתו לפעולה של מפעל טיהור.
- ^ "Comprehensive Characterization Report on Winter Quarters Bay, McMurdo Station, Antarctica,"
- ^ "The world's frozen clean room," Business Week. January 22, 1990
- ^ [http://environment.guardian.co.uk/climatechange/story/0,,1829739,00.html "Thaw puts husky hazards in the path of Scott's successors
- ^ "Polar Class Icebreakers: Typical Ship Operations Schedule,"
- ^ "Hard Cold Facts"
