מרדכי פרס
| לידה |
15 בפברואר 1931 (גיל: 93) ברנוביץ' |
|---|---|
| תאריך עלייה | 1934 |
| לימודי רפואה | האוניברסיטה העברית בירושלים |
| תואר | פרופסור |
פרופסור מרדכי פרס (נולד ב-15 בפברואר 1931) הוא מומחה לרפואה פנימית ולראומטולוגיה.
ביוגרפיה
מרדכי פְּרׇס נולד בעיר ברנוביץ' (אז בפולין, היום בלארוס), לד"ר שלום פרס, רופא ילדים ולד"ר חיה פרס, רופאת שיניים. בשנת 1934 עלה עם הוריו ואחותו ורדה לארץ ישראל. המשפחה השתקעה בתל אביב. למד בבית הספר הכרמל ומשם עבר לגימנסיה הרצליה. עם פרוץ קרבות מלחמת השחרור, הפסיק מרדכי פרס בן ה 17 את לימודיו, ויחד עם חבריו ילידי שנתון 1931 התגייס לנח"ל, עבר טירונות במחנה 80 ויצא להכשרה ברמת דוד. עם שוך הקרבות ב 1949, חזר לספסל הלימודים למשך 6 חודשים על מנת להשלים את לימודיו התיכוניים. משם חזר לצה"ל ובמסגרת גרעין נח"ל היה ממקימי קיבוץ תל קציר.
בתום שירותו הצבאי החל ללמוד רפואה בצרפת. בתום שנת הלימודים הראשונה, חזר לישראל והמשיך את לימודי הרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים, אותם סיים בשנת 1957. עם גמר הבחינות, התייצב ד"ר פרס בבית החולים תל השומר בפני מנהלו, פרופסור חיים שיבא לראיון עבודה. ד"ר פרס שאף להיות מנתח לב, אך פרופסור שיבא קיבלו כמתמחה במחלקה הפנימית, בהדרכתם של מנהל האגף לרפואה פנימית, פרופסור הרי הלר, ופרופסור עזרה זוהר, מנהל המחלקה הפנימית, שפעלה בביתן 39א'.[1][2]
בשנת 1965, לאחר גמר התמחות של כחמש שנים במחלקה הפנימית בתל השומר, נשלח מרדכי פרס על ידי הפרופסורים זהר והלר להתמחות בראומטולוגיה בבית החולים בלוויו (Bellevue ) בניו יורק והפך לאחד מהרופאים הישראליים הראשונים שהתמחו בתחום זה. במהלך ההשתלמות חקר ד"ר פרס את מחלת העמילואידוזיס והצליח לבודד את העמילואיד[1].
עם שובו לישראל בשנת 1968, חזר לבית החולים שיבא, בה הקים וניהל את המרפאה הראומטולוגית. בשנת 1969 מונה למרצה בכיר באוניברסיטת תל אביב[3] ובשנת 1973 קיבל תואר פרופסור מאוניברסיטת תל אביב על הישגיו בתחום התורשה והתסמינים הקליניים של מחלת ה-FMF ובידוד העמילואיד. היה סגן מנהל ומנהל בפועל של המחלקה הפנימית בביתן 39 א', בהנהלתו של פרופסור עזרה זהר. בשנת 1985, עם המעבר של האגף הפנימי בבית החולים שיבא לבניין אשפוז מרכזי, ופרישתו לגמלאות של זוהר, מונה פרופסור פרס למנהל מחלקה פנימית ו', אותה ניהל במשך 16 שנים עד פרישתו בשנת 2001.[1]
פרס נמנה עם מייסדי מרפאת ה-FMF, בבית החולים שיבא. מרפאה זו עוסקת בטיפול ייחודי לחולי ה FMF. מטופלים בה היום מעל 5,000 חולי FMF מרחבי ישראל והיא הגדולה מסוגה בעולם[4].
מחקר
מעקב אחרי חולי ה-FMF
במהלך התמחותו במחלקה הפנימית בבית החולים, החל משנת 1958 ערך מחקר גנטי על קדחת ים תיכונית משפחתית (FMF) על מנת להוכיח שהמחלה מועברת על ידי גן דומיננטי. זמן קצר לאחר תחילת המחקר גילה ד"ר פרס שהמחלה מועברת על ידי גן רצסיבי ולא על ידי גן דומיננטי, כפי שחשבו עד אז[5]. גילוי זה התפרסם במאמר משנת 1961 בכתב העת ARCHIVES OF INTERNAL MEDICINE משמעות הממצא הייתה שאף על פי ששיעור נשאי גן המחלה בקרב היהודים יוצאי המזרח התיכון וצפון אפריקה היה כ 20%, מספר החולים היה קטן בהרבה, ביחס שבין 1:500 ל 1:250 בקרב יהודים יוצאי צפון אפריקה. במהלך עבודתו ערך פרס רישום של כלל החולים במחלת קדחת ים תיכונית משפחתית (FMF) ובשנת 1966-1967 פרסם סקירה של 470 מקרים של המחלה. פרסום זה שימש כמדריך לרופאים לענייני המחלה ופרס הזומן לכנסים רבים להרצות בעניין מחלת ה-FMF[1][2].
בידוד העמילואיד
בבית החולים בלוויו בניו יורק התמקד מחקרו של פרס בבידוד העמילואיד, שהיה שוקע ברקמות, בעיקר בכליות, וגורם לכשל כלייתי חמור בחולי FMF. לצורך זה צורף מרדכי פרס למעבדתו של הכימאי מקסוול שוברט[6], שעסק בקשרים הקיימים בין חלבונים לסוכרים. בטחול רווי עמילואיד של נפטר חסר בית שנמצא ללא רוח חיים ברחוב בניו יורק, התחיל מחקר במטרה לבודד את החומר העמילואידי מרקמת הטחול. הטחול נטחן ונחשף לחומרים שונים על מנת להשיג מטרה זו. ניסיונות לבודד את העמילואיד בעזרת אצטון ומיני כוהל שונים, לפי עצתו של פרופסור שוברט, כשלו. פרס ניסה לפתור את הבעיה על ידי חשיפת הרקמות הטחונות לריכוזי מלח גבוהים וכקבוצת ביקורת, בחר במים מזוקקים, תוך הורדה הדרגתית של ריכוז המלח. כבר בניסוי הראשון הבחין פרס שדווקא בקבוצת הביקורת המים המזוקקים הפכו צהבהבים ומעט עכורים. הוא הבין מיד שהחומר הצהבהב הוא העמילואיד והוכיח זאת על ידי הוספת תמיסת הצבע CONGO RED שנצמד אל סיבי העמילואיד שנצבעו אדום ושקעו. שיטת הבידוד הפשוטה שזכתה לכינוי PRAS METHOD האיצה את בידוד סיבי העמילואיד מתסמונות רבות ואפשרה את זיהוי החלבונים שגרמו לתסמונות העמילואיד השונות. כיום ידועים למעלה מעשרים חלבוני עמילואיד השונים אחד מהשני במבנה שלהם במחלות העמילואיד השונות. התגלית אפשרה להוכיח שהעמילואיד הוא חלבון ופורסמה כמאמר בכתב העת Journal of Clinical Investigation.[7]
שימוש בקוכיצין
בעקבות גילוי האפשרות לקשר בין בין נטילה יומית של קולכיצין להעלמות התקפי FMF, יזמו פרס וחבריו ממכון הלר בבית החולים שיבא ניסוי רב משתתפים של חולי FMF שקיבלו קולכיצין על בסיס יומי ונמצא כי אכן קולכיצין יומיומי מונע התקפי FMF. ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת NEW ENGLAND JOURNAL OF MEDICINE [8]. בעקבות ההצלחה הגדולה בקרב החולים, שוכנעו כל הקבוצות ברחבי העולם שטיפלו בחולי FMF שנמצאה התרופה המיוחלת. מעקב רב שנתי נוסף שבמהלכו נבדקו במשך 11 שנים 972 חולים, גילה פרופסור פרס כי קולכיצין לא רק מונע את התקפי החום המאפיינים קדחת ים תיכונית, אלא גם מונע את הארעות מחלת העמילואידוזיס ואת הפגיעה החמורה בכליות בקרב החולים. המחקר הראה ששיעור החולים שטופלו בקולכיצין ונמצא אצלהם משקע חלבונים שייתכן שמסמן עמילואידוזיס היה פחות מחצי אחוז. בקרב קבוצת חולים שהשתתפו במחקר אך לא נטלו את התרופה שנרשמה להם, ממניעיהם הם, קבוצה ששימשה כביקורת לא מתוכננת, שיעור ההיארעות עלה דרמטית והגיע ל-30%[9].
בידוד הגן
למרדכי פרס ולבנו הבכור, פרופסור אלון פרס, הייתה תרומה משמעותית בבידוד הגן הגורם למחלת ה FMF. במחקר משותף עם דר' דן קסטנר מהמכון לבריאות לאומית שבארצות הברית (NIH) שהחל בשנת 1989 ונמשך עד עצם היום הזה, בודד הגן שגורם למחלה והושגה התקדמות ניכרת בהבנת מנגנון הפעולה של גן זה ואופן היווצרות המחלה[1][10].
עקב פועלם של פרס ועמיתיו, FMF הפכה בתקופת פועלו כרופא, ממחלה קטלנית וחשוכת מרפא למחלת ברת טיפול, עם מהלך טוב, המאפשר לחולים בה התנהלות ואורך חיים תקין. יתרה מכך, הבנת המנגנון הגנטי מאחורי המחלה פתחה אפיקים חדשים של מחקר והבנת המדע הבסיסי. הסתבר שקיימות מחלות נוספות, רובן תורשתיות, המתאפיינות בדלקת שנוצרת בגוף לכאורה ללא סיבה נראית לעין וגם הלוקים במחלות אלו עשויים לפתח עמילואידוזיס. מחלות אלו משויכות היום לקבוצת המחלות האוטואיפלמטוריות כאשר מחלת ה FMF מהווה אב-טיפוס למחלות אלו[1][10].
פרסים ועיטורים
אות יקיר האיגוד הישראלי לראומטולוגיה [11]
משפחתו
מרדכי פרס נשוי משנת 1955 לדליה (לבית מלבסקי) ולהם שני בנים, ארבע נכדות ושני נכדים. שני בניו, פרופסור אלון פרס, מנהל המכון הגנטי בבית החולים שיבא וד"ר ערן פרס, מנהל מערך העיניים בהמרכז הרפואי שמיר, ממשיכים את דרכו המקצועית – מדעית. בנו האמצעי, סגן אייל פרס, היה קברניט מסוק בחיל האוויר הישראלי ונהרג בשנת 1982 במהלך תרגיל שיתוף פעולה קרקע-אוויר, באזור ירוחם.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 דן אבן, תגלית ממוחו הקודח, עם הפנים לפריפריה, מגזין עובדי המרכז הרפואי שיבא, עמ' 68
- ^ 2.0 2.1 כיצד פוצחה התעלומה של קדחת ים תיכונית - הרצאה של פרופ' מרדכי פרס - עמותת עינבר, אתר יוטיוב, 15 באוגוסט 2018
- ^ העלאות ומינויים באוניברסיטת ת"א - ברפואה לדרגת מרצה בכיר, על המשמר, 31 ביולי 1969
- ^ מרפאת FMF (קדחת ים תיכונית משפחתית) ומחלות אוטואינפלמטוריות, אתר המרכז הרפואי שיבא
- ^ Harry Heller, Joseph Gafni, Joram Heller, Mordechai Pras, Febbre Mediterranea Familiare (FMF)*, Acta geneticae medicae et gemellologiae: twin research 9, 1960/07, עמ' 344–360 doi: 10.1017/S112096230001742X
- ^ MORDECHAI PRAS, MAXWELL SCHUBERT, METACHROMATIC PROPERTIES OF AMYLOID IN SOLUTION, Journal of Histochemistry & Cytochemistry 17, 1969-04, עמ' 258–265 doi: 10.1177/17.4.258
- ^ Mordechai Pras, Blas Frangione, Edward C. Franklin, Mark Levin, The Amino Acid Sequence of a Major Nonimmunoglobulin Component of Some Amyloid Fibrils, The Journal of Clinical Investigation 51, 1972-10-01, עמ' 2773–2776 doi: 10.1172/JCI107098
- ^ Deborah Zemer, Moshe Revach, Mordechai Pras, Baruch Modan, A Controlled Trial of Colchicine in Preventing Attacks of Familial Mediterranean Fever, New England Journal of Medicine 291, 1974-10-31, עמ' 932–934 doi: 10.1056/NEJM197410312911803
- ^ Deborah Zemer, Mordechai Pras, Ezra Sohar, Michaela Modan, Colchicine in the Prevention and Treatment of the Amyloidosis of Familial Mediterranean Fever, New England Journal of Medicine 314, 1986-04-17, עמ' 1001–1005 doi: 10.1056/NEJM198604173141601
- ^ 10.0 10.1 ראומטולוגיה - קדחת ים תיכונית משפחתית, באתר www.medicalmedia.co.il
- ^ יקיר האיגוד הישראלי לראומטולוגיה | החברה לאיכות ברפואה, באתר דוקטורס אונלי Doctors Only
