מרטין סיאם
 | |
| אולה מרטין סיאם, 1968 | |
| לידה | 6 בינואר 1915 |
|---|---|
| פטירה | נובמבר 1996 (בגיל 81) |
| מדינה | נורווגיה |
| מקום מגורים | אוסלו נורווגיה |
| פעילות בולטת | חבר מחתרת אנטי נאצית, מהנדס אניות בונה כלי שיט |
| השכלה | הנדסת אניות במכון הנורווגי לטכנולוגיה. |
| מקצוע | תעשיין |
| תפקיד | מנהל חברת מספנות אקרס |
אולה מרטין סיאם ;(בנורווגית: Ole Martin Siem ; 6 בינואר 1915, הורטן, נורווגיה - נובמבר 1996, אוסלו), היה תעשיין ומנהל מספנות.
משפחה ולימודים
אביו של סיאם, אולה סיאם היה קצין בחיל הים הנורווגי בדרגת סא"ל. אמו מארי אוגוסטה אורסין-הולם. סיאם ב-1915 נולד בכפר הורטן בכניסה למפרץ אוסלו. מאוחר יותר המשפחה עברה לנמל טרומסה שם למד בתיכון. בשנת 1933 החל ללמוד במכון הטכנולוגי של נורווגיה במקצוע מהנדס אוניות. לאחר שהוסמך בשנת 1938 החל לעבוד במספנות טרונדהיים. בשנת 1939 נישא לגב' אינגר אאגארד ובשנת 1940 החל לעבוד במספנות אקרס באוסלו.
פעילות במחתרת הנורווגית
במהלך מלחמת העולם השנייה נלחם סיאם בצבא הנורווגי בקרב מבצר הגרה שהיה העמדה האחרונה שנכנעה לגרמנים ב-5 במאי 1940. לאחר הכניעה הוחזקו המגינים במחנה שבויים כחודש ימים עד ששוחררו סיאם חזר לעבודתו במספנות אקרס.
הוא השתתף בפעילות המחתרת הנורווגית והעביר מידע תוך כדי עבודתו במספנות. המידע שהעביר כיסה את הפעילות הגרמנית בנמל אוסלו ואפשר חבלה באוניות גרמניות. מאוחר יותר אחרי שהחבלנים נאלצו לברוח בסתיו 1943, קיבל סיאם אחריות על הפעילות יחד עם איש מחתרת נוסף. גולת הכותרת הייתה חבלה תת-ימית באנייה SS Donau שהועסקה בהעברת גייסות לגרמנים ופעם אחת גם הובילה יהודים למחנות ההשמדה.
בשנים 1947 עד 1950 שימש כמהנדס אוניות בחברת וסטפל-לרסן בברגן. בשנת 1951 חזר למספנות אקרס כסגן מנהל. בשנת 1953 קודם לתפקיד מנהל הביצוע הראשי. בשנת 1958 לתפקיד נשיא ובשנת 1965 קודם לתפקיד המנהל הכללי.
מספנות אקרס שהוקמו באמצע המאה ה-19 היו בבעלות פרטית ומשפחת פרד אולסן הייתה בעל המניות עיקרי. היה זה המפעל הגדול ביותר לבניית אוניות בנורווגיה ועסק גם בבניה עבור קידוחי הגז. המשימה העיקרית שסיאם היה גאה בה הייתה הצלחתו בהסדרת יחסי העבודה. היותו מנהל שעלה משורות העובדים סייעה לו ליצור אמון ולפרק מתחים. בחירת דרך פעולה שמנעה שביתות ונעשתה דוגמה לכל מספנות נורווגיה.
ספינות שרבורג
ערך מורחב – ספינות שרבורג
באמצע שנות השישים בנתה החברה הימית להובלת פרי 8 אוניות קירור בנורווגיה.[1] ונוצר קשר בין מילה ברנר עם מרטין סיאם. חברת אקרס הייתה מעורבת בהקמת קו צינור אילת אשקלון וכך הכיר גם את מוטי פרידמן מחברת נתיבי נפט.
כאשר האלוף מרדכי לימון חיפש דרך לשחרור חמש ספינות סער שעוכבו בשרבורג. נוצר קשר עם סיאם, באמצעות מוטי פרידמן מנהל חברת נתיבי נפט. בפגישה עסקית בקופנהגן התבקש סיאם על ידי לימון ופרידמן, לייצג חברה שתקנה את הספינות. לכאורה לצורך עזרה במתקני קידוחי נפט. התיווך היה כרוך בתמורה סבירה. סיאם לא הבטיח דבר ולאחר שהתייעץ עם מילה ברנר[2] וקיבל את אישור הבעלים פרד אולסן הסכים. סיאם ייצג חברה פנמית STARBOAT S.A שמעונינת לרכוש את הספינות.
בשנת 1969 כובד סיאם על ידי אולף החמישי, מלך נורווגיה באות מסדר אולף ה"קדוש". כבוד המוענק לקראת סיום תפקידו כמנכ"ל אקרס. מרטין סיאם העמיד את המוניטין שלו למען הצלחת המילוט.
בניצוחו של מרדכי לימון הוחלפו הסכמים ומכתבים. מספנות קונסטרוקסיון מקאניק דה נורמאנדי משרבורג הגישו בקשה לניהול משה ומתן ומאוחר יותר בקשה למכירה. סיאם גם הגיע לפריז לשיחה עם בעל המספנות פליקס אמיו. בצרפת נוצר רושם שהספינות מיועדות לשדות הנפט בנורווגיה. לחברת STARBOAT S.A היה הסכם שכירות ואופציה לקניה עם חברת נתיבי נפט הישראלית שלא הוצג.
המעורבים בפרשה לא שיערו את עצמת הפרסום שקיבלה יציאת הספינות. מעורבותו של סיאם נחשפה ובביתו התקבלו איומים טלפוניים. המשטרה הנורווגית התייחסה בחומנרה והציבה שמירה על הבית. סיאם הוזמן לברור למשרד המשפטים הנורווגי. בנו קריסטיאן שהיה אז בן 17 סיפר על כך למילה ברנר. ברנר הגיע לאוסלו והודיע שסיאם רכש את הספינות לפי בקשתו בשביל החברה הימית להובלת פרי שלזכותה בניית מספר אוניות בנורווגיה. כל זאת כאשר הספינות עדיין בדרכן. הלחץ הממשלתי התפוגג, אף כי לנורווגים היה ברור שהספינות מיועדות ליותר משירותי נפט.
המשך עסקים
בשנים 1970 עד 1972 היה דירקטור בחברת פרד אולסן ונציגם בניו יורק. בשנת 1972 מונה כמנהל כללי של חברת הנפט סאגה שמאוחר יותר התמזגה עם חברות אחרות במסגרת התארגנות מחדש של חברות הנורווגיות להפקת דלק. בשנת 1973 מונה למנהל הכללי של חברת טיימקס ושימש בתפקיד זה עד 1978
לקריאה נוספת
- אברהם רבינוביץ, ספינות שרבורג, (הפרסום באנגלית 1988) תירגום - סא"ל מיל אריה מרמרי, הוצאת אפי מלצר 2001, עמ' 63–70, 108–116.
- מירון צור, מוקה לימון, פרק 15: "יידישע פיראטן", 1988, עמ' 138–184.
- אלוף שלמה אראל, לפניך הים, משרד הביטחון- ההוצאה לאור, 1998, עמ' 244–249.
- ד"ר דניאלה רן, מילה ברנר, הוצאת "מערכת" קיבוץ דליה 2003 עמ' 169 -177.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
