מריאן חמר
| לידה |
6 באפריל 1901 לבוב, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
11 בפברואר 1972 (בגיל 70) דורקינג, ליית' היל, בריטניה הגדולה  |
| שם לידה | יאן מריאן השלס |
| מקום קבורה | קולדהרבור, ליית' היל |
| תאריך עלייה | 1939 |
| לאום |
יהודי פולני |
| מקום לימודים | אוניברסיטת יאן קזימז' |
| תקופת הפעילות | 1922–1969 (כ־47 שנים) |
| תחום יצירה |
ספרות זמרה תיאטרון |
| פרסים והוקרה |
פרס אגודת הסופרים הפולנים בחו"ל "דז'יינניק פולסקי" הלונדוני על מפעל חיים |
| בת זוג |
מריה מודז'לבסקה קרול אן אריק (קאיה) |
מריאן חמר (1901–1972), שנולד בשם יאן מריאן השלס (שמות עט אחרים: יאן מריאנסקי ומריאן ולנרוד), היה משורר, עיתונאי, מחזאי, מחבר קומדיות ופזמונאי יהודי פולני שכתב בפולנית. חמר הצהיר בעצמו שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה כי הוא כבר כתב 1,200 שירים[1], כולל להיטים פופולריים כמו Może kiedyś innym razem (אולי בזמן אחר) ו- Upić się warto (בואו נשתכר) . חמר היה שם העט אחרון שאומץ על ידי מריאן בקריירה הספרותית שלו ונוצר משתי האותיות הראשונות של שם משפחתו בפולנית, השלס, ושלוש האותיות הראשונות של שמו הפרטי, מריאן.
חייו
מריאן חמר נולד למשפחה יהודית של איגנץ (יצחק מנדל) וברטה (בסיה) (ממשפחת לם) ב-6 באפריל 1901 בלבוב. היה תלמיד בגימנסיה השביעית של לבוב הקרויה על שמו של טדאוש קושצ'ושקו. הוא למד רפואה ופילוסופיה באוניברסיטת יאן קז'ימייז' במקום, והשתתף בהגנת לבוב בשנים 1918 ו-1919 כמתנדב בצד הפולני של מלחמת פולין-אוקראינה. את שיריו הראשוניים פרסם ב-1922. בהזמנתו של יז'י בוצ'קובסקי, מנהל התיאטרון האגדי Qui Pro Quo, בשנת 1924 עבר לוורשה. ב-1925 הוא כבר היה אישיות ידועה בקהילת האמנויות של ורשה, ועבד בקברט Qui Pro Quo עם יוליאן טובים. הוא היה דמות מפתח בהפקות בנדה (החבורה), מורסקי אוקו(העין הימית) וצירוליק ורשבסקי ("הספר מוורשה"); וכן מחברם של מאות מערכונים ברדיו הפולני[1] וגם כתב שמונטסים (שמונצ'ס) - בדיחות יהודיות, מונולוגים ומערכונים - והלחין במשותף מערכונים פוליטיים עם המשוררים יוליאן טובים, יאן לחון ואנטוני סלונימסקי[2]. בסוף יוני 1926 ביצע ניסיון התאבדות לא מוצלח (ירה בעצמו עם אקדח) בבית 11 שהתגורר בו ברחוב יאגלונסקה. השתתף במרוצי מכוניות ראלי, כולל יוני 1928 אז השתתף בראלי הטורינג של מועדון הרכב מאלופולסקה לקראת גביע "לבובסקי קורג'ר פורני", שם לקח את המקום ה-9 בבוגאטי. היה גם שותף ל"Wiadomości Literackie" ו-"Wiadomości", ומנהל תיאטרון "נובה קומדיה" (1934–1935). ב-1939, שירו "אותו השפם" (בביצוע לודוויק סמפולינסקי במועדון הפופולרי אורז'ל או ז'שקה) גרם לתגובת שגריר הגרמניה הנאצית בוורשה. בשנת 1935 בוורשה הוטבל לנצרות קתולית, ולכן, הוסר מרישומי הקהילה הדתית היהודית בלבוב.
האהבה והנישואים שלו עם שחקנית ומספרת סיפורים של ורשה, מריה מודז'לבסקה, בין השנים 1936 - 1956(אז התגרשו רשמית), העניק השראה לרבים משיריו, כולל Chciałabym, a boję się (ימים מאושרים הם כאן שוב, הלא הוא I'd Love To Do It, but I'm Afraid ) [3].
זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, לאחר שהגסטפו חיפש אותו, נמלט חמר מוורשה והגיע דרך רומניה לשטח המנדט הבריטי על ארץ ישראל, שם ב-1940 נרשם ושירת בחטיבת הרובים הקרפטים העצמאית הפולנית(פול'). במהלך המלחמה המשיך בפעילותו הספרותית, ארגן קונצרטים, נאומים והצגות תיאטרון שדה עבור חיילים פולנים. הוא גם ארגן את אחד התיאטראות הבודדים שפעלו בטוברוק הנצורה. עוד בחטיבה יחד עם סא"ל מצ'יסלב מווטק ערך את כתב העת של החטיבה "לקראת פולין החופשית", הוא היה מנהל השידורים הפולניים ברדיו קהיר, מנחה הסדרה "V". הוא היה המחבר השירים "צעדת הבריגדה הקרפטית" ו"הלכנו לכאן מנארוויק". בפקודת המפקד העליון, הגנרל סיקורסקי, בתחילת 1942 הועבר ללונדון ושובץ במשרד ההסברה והתיעוד, שם פעל נגד התעמולה הנאצית, בעיקר בשפה הגרמנית וגם באנגלית.
לאחר המלחמה, חמר לא הצליח לחזור לפולין הקומוניסטית עקב רדיפת השלטונות הפולניים של כל האנשים שהיו פעילים פוליטית. ניהל בלונדון תיאטרון פולני במועדון המהגרים הפולנים, שם הופיע, בין היתר, עם וולדה מייבסקה. תיאר את עצמו כ"פולני מגיוס מתנדב". המשיך להיות פופולרי בפולין עם תוכניתו השבועית "תיאטרון חמרה" של איש אחד - קברט רדיו שבועי המשודר ששודרה על ידי המדור הפולני של רדיו אירופה החופשית בין השנים 1953 - 1969 בה נתן פירושים סאטיריים על אירועים אקטואליים. יצירותיו צונזרו על ידי הרפובליקה העממית הפולנית. עד סוף ימיו נשבה בפולניות ובלבוב. חתן פרס אגודת הסופרים הפולנים בחו"ל בשנת 1959 ופרס "דז'יינניק פולסקי" הלונדוני ב-1967 על מפעל חיים בדרמה ותיאטרון בגלות.
חמר מת ב-11 בפברואר 1972 בדורקינג, סארי (ליד לונדון). הוא קבור בבית הקברות של כריסט צ'רץ', קולדהארבור, סארי, לצד אשתו, קאיה (שמה המלא: קרול אן אריק)(1910 - 1982) איתה התחתן ב-18 ביולי 1946 וחי בביגמיה עד לגירושיו כמעט עשר שנים. יש תוכניות להעביר את שרידיו לפולין. אמו של חמר הייתה אחותו של אביו של סטניסלב לם.
חלק מיצירותיו
- אוספי שיריו
- Koń trojański (סוס טרויאני; 1936)
- Dwie ziemie święte (שתי ארצות קדושות; 1942)
- Siedem lat Chudych (שבע שנים רזות; 1955)
- Ściana płaczu (הכותל המערבי; 1968)
- קומדיות
- Dwaj panowie B. (שני אדוני B; 1929)
- Firma (החברה; 1933)
- Awantury w rodzinie (סכסוכים משפחתיים; 1967)
- Świstki z podróży (פיסות ממסע; 1964).[2]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Polish Art Center (2011). "Marian Hemar W Warszawie 1924 - 1939". Biography, Compact Disc. Hamtramck, MI. אורכב מ-המקור ב-2011-07-15. שגיאת ציטוט: תג
<ref>בלתי־תקין; השם "art" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה - ^ 2.0 2.1 Eugenia Prokop-Janiec (2010). "Marian Hemar". YIVO Institute for Jewish Research. שגיאת ציטוט: תג
<ref>בלתי־תקין; השם "yivo" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה - ^ Mieczysław Fogg (with Syrena Rekord orchestra) sings Foxtrott "Może kiedyś (Innym razem)" by Marian Hemar. Soundtrack from the film "12 Krzeseł ("Twelve Chairs"), 1933. YouTube, with biographical notes.
