מרי צ'רץ' טרל
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. מרי צ'רץ' טרל (23 בספטמבר 1863 – 24 ביולי 1954) הייתה אחת הנשים האפריקאיות-אמריקאיות הראשונות לקבל תואר אקדמי, והייתה לאחת הפעילות הידועות למען זכויות האזרח וזכות הצבעה לנשים ולשחורים; ב-1909 הייתה חברה מייסדת של ה-NAACP (האיגוד הלאומי לקידום אנשים צבעוניים). היא לימדה והייתה מנהלת בבית ספר תיכון אקדמי בוושינגטון. ב-1896 היא הייתה האישה האפריקאית-אמריקאית הראשונה בארצות הברית להימנות למועצת חינוך בעיר גדולה, ושירתה כך במחוז קולומביה עד שנת 1906. טרל הובילה מספר ארגונים חשובים, כולל את האיגוד הלאומי של נשים צבעוניות.
טרל הייתה בתם של עבדים לשעבר, שהיו מעורבים גזעית והיו מן המובילים בהקמת האליטה השחורה בממפיס, טנסי, לאחר מלחמת האזרחים האמריקנית. אביה, רוברט ריד צ'רץ' היה ליזם עשיר, ונחשב למיליונר השחור הראשון בדרום ארצות הברית.
תחילת דרכה
מרי "מולי" צ'רץ' נולדה בממפיס, טנסי, לרוברט ריד צ'רץ' ולואיזה איירס, שניהם עבדים משוחררים מגזע מעורב. אמו של רוברט הייתה בת לאישה מלגשית ובעל המטע שהחזיק בה כשפחה; אביו היה קפטן צ'ארלס ב. צ'רץ', בעלים ומפעיל של אוניית קיטור מוירג'יניה. אביו התיר לרוברט לשמור את הכנסותיו מעבודתו כדייל בספינה, וכך רוברט הצעיר קנה את נכס הנדל"ן הראשון שלו בממפיס בשנת 1862. הוא המשיך להשקיע, במיוחד אחרי שהעיר התרוקנה מאוכלוסייתה בעקבות מגפת קדחת צהובה ב-1878, וכך גדל הונו כשהעיר התאוששה. מקורות מרובים מתייחסים לצ'רץ' כאל המיליונר השחור הראשון בדרום, אך כנראה שהונו לא הגיע עד סכום המיליון בפועל.
הוריה של צ'רץ' הדגישו את חשיבות החינוך, וכשהיא הייתה בת שש, שלחו אותה ללמוד בבית ספר ניסיוני באוהיו, עם דגש על מדעי הרוח, בו למדיו יחדיו בנים ובנות. אחרי שנישואיהם של הוריה הסתיימו בגירושים, אביה התחתן בשנית, ולה ולאחיה נולדו עוד אח ואחות. מאוחר יותר נישא רוברט צ'רץ' אף פעם שלישית.
צ'רץ' המשיכה ללימודי תואר ראשון באוברלין קולג', שם למדה לימודים קלאסיים. אוברלין היה אחד ממעט מוסדות ההשכלה אשר קיבלו ללימודים סטודנטים מכל מגדר או גזע. עם זאת, צ'רץ' מצאה את עצמה האפרו-אמריקאית היחידה בשכבה של בעיקר גברים לבנים. בשנת הלימודים הראשונה היא נבחרה כמשוררת השכבה, והיא נבחרה גם לשתי אגודות ספרותיות במכללה. היא שימשה כעורכת עיתון המכללה, Oberlin Review. במעמד קבלת התואר שלה, בשנת 1884, היא הייתה בין הנשים האפרו-אמריקאיות הראשונות לעשות כן. הראשון אפריקני אמריקאי נשים כדי לעשות זאת. צ'רץ' גם סיימה גם תואר שני באוברלין בשנת 1888.
עבודה
העבודה הראשונה של צ'רץ' הייתה כמורה בבית ספר תיכון לשחורים בוושינגטון די. סי, ובמכללת וילברפורס, מכללה לשחורים שנוסדה בשיתוף פעולה בין הכנסייה המתודיסטית באוהיו והכנסייה המתודיסטית אפיסקופלית האפריקאית (AME). כנסיית AME קנתה את המוסד בפרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית, אז הכנסייה המתודיסטית נאלצה למשוך את תמיכתה, ובכך הפכה המכללה לראשונה המופעלת על ידי שחורים. לאחר זמן מה, נסעה צ'רץ' ללמוד באירופה למשך שנתיים, שם למדה צרפתית, גרמנית, ואיטלקית שוטפת. היא חזרה ללמד ובסופו של דבר הייתה למנהלת בית ספר התיכון.
נישואים ומשפחה
ב-18 באוקטובר 1891 נישאה צ'רץ' לרוברט הברטון טרל, עורך דין שהיה לשופט הראשון בוושינגטון. לשניים נולדו שלושה ילדים שמתו בינקותם, ובת אחת, פיליס, ששרדה עד בגרותה.
היא נקראה על שם פיליס ויטלי, המשוררת האפרו-אמריקאית הראשונה שעבודותיה ראו אור. הזוג גם אימץ בת נוספת מרי.
אקטיביזם
דרך אביה, טרל פגשה את הפעיל השחור פרדריק דאגלס, וכן את בוקר ט. וושינגטון, מנהל האוניברסיטה השחורה מכון טוסקגי שבאלבמה. היא ודאגלס התקרבו מאוד, ועבדו ביחד על מספר קמפיינים לזכויות האזרח.
בשנת 1896, טרל הייתה לנשיאה המייסדת של הארגון החדש שקם באותה שנה, האיגוד הלאומי של נשים צבעוניות (NACW), אשר חברותיה הקימו מעונות יום וגני ילדים, וסייעו ליתומים. גם בשנת 1896, היא ייסדה את האגודה הלאומית של נשות מכללה, אשר מאוחר יותר הפך לאיגוד הלאומי של נשות אוניברסיטה (NAUW). גני הילדים ותוכניות ההדרכה שהתקיימו במסגרות אלה מילאו צרכים ללא מענה, מכיוון שבאותה תקופה הן לא נכללו במסגרות החינוכיות.
ההצלחות שלה כמנהלת וביישום התוכניות החינוכיות האחרות שיזמה, הובילו למינויה של טרל למועצת החינוך של מחוז קולומביה, בה שירתה בין השנים 1895-1906. היא הייתה האישה השחורה הראשונה בארצות הברית להחזיק בתפקיד כזה. היא הייתה גם חברה פעילה באגודה האמריקאית הלאומית למען זכות בחירה לנשים. היא ביקשה להבטיח שהמאבק של הארגון לא ישאיר מאחור נשים שחורות. יחד עם ג'וזפין סנט פייר ראפין, היא הקימה את פדרציית הנשים האפרו-אמריקאיות.
בנוסף לאקטיביזם ולעובודתה בתחום החינוך, טרל גם פיתחה קריירה משגשגת כעיתונאית. בשם העט "יופימיה קירק" היא פרסמה מאמרים בעיתונות השחורה ובעיתונות הלבנה, בעיקר כדי לקדם את התנועה הנשית האפרו-אמריקאית. התנועה שהובילה איגדה את שני המאבקים הגדולים לשוויון זכויות - של נשים ושל שחורים. ב-1892 היא נבחרה בתור האישה הראשונה לשמש כנשיאת מועדון הדיבייט השחור הידוע בוושינגטון, Bethel Literary and Historical Society.
בשנת 1904 טרל הוזמנה לנאום בקונגרס הנשים הבינלאומי שנערך בברלין. היא הייתה האישה השחורה היחידה בכנס. קיבלו אותה במחיאות כפיים נלהבות כאשר היא כיבדה את המדינה המארחת כשהעבירה את הנאום שלה בגרמנית. היא אז חזרה עליו בצרפתית, וסיכמה עם הגרסה האנגלית.
בשנת 1909, טרל הייתה אחת משתי נשים שחורות (העיתונאית אידה ב. ולס הייתה השנייה) שהוזמנו לחתום על מסמך הקריאה לפעולה ולהשתתף באספת ההקמה של NAACP (האגודה הלאומית לקידום אנשים צבעוניים). בשנים 14–1913, היא עזרה לארגן את אחוות הנשים השחורות דלתא סיגמא תטא.
בשנות מלחמת העולם הראשונה, טרל הייתה מעורבת בעבודות שירות, כמו ארגון בידור עבור חיילים. הארגון שפעלה באמצעותו גם היה מעורב בסיוע לחיילים שחורים משוחררים. לקראת סיום המלחמה, טרל ובתה פיליס הצטרפו לאליס פול ולוסי ברנס, מאיגוד הקונגרס למען זכות בחירה לנשים (CUWS), במחאות מול הבית הלבן בנושאים הקשורים לצורכי התעסוקה של יוצאי הצבא השחורים. טרל הייתה נציגה בוועידת השלום הבינלאומית שהתקיימה אחרי המלחמה. בעת שהותה באנגליה, היא התארחה אצל ה. ג. וולס ואשתו.
בעבודתה במסגרת התנועה לזכות הבחירה, היא פעלה למען חקיקתו של התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית. כפעילה במפלגה הרפובליקנית, היא הייתה נשיאת ליגת הנשים הלאומית במהלך הקמפיין לנשיאות של וורן ג. הרדינג בבחירות של 1920, בבחירות הראשונות שבהן כל הנשים האמריקאיות זכו להצביע; טרל הצהירה ש"כל זכות שהוענקה לנו השחורים הייתה ביוזמת המפלגה הרפובליקנית." עם זאת, הדמוקרטים ששלטו במדינות הדרום מ-1890 עד 1908 העבירו חוקים להרשמה לבחירות אשר בפועל מנעו זכות זו מאזרחים שחורים. מגבלות אלו לא מוגרו עד מעבר חוק זכויות ההצבעה של 1965.
ב-1940 פורסמה האוטוביוגרפיה של טרל, A Colored Woman in a White World.
בשנת 1950 היא פתחה במאבק כדי לסיים הפרדה גזעית במסעדות ומקומות אכילה בוושינגטון די. סי. בשנת 1890 המחוז החיל הפרדה גזעית פורמלית כפי שעשו כל מדינות הדרום. ב-1949, טרל ועמיתיה נכנסו למסעדת "תומפסון" המופרדת גזעית. כאשר סורבו שירות, הם מיד הגישו תביעה, בה נטען שחוקי ההפרדה הם בלתי חוקתיים, ומאוחר יותר בית המשפט קיבל את הטענה. בשלוש השנים בין התביעה להחלטה, טרל וחבריה פעלו גם נגד מסעדות אחרות. הטקטיקות שלה כללו חרמות, הפגנות, ו-sit-ins. לבסוף, ב-8 ביוני 1953, בית המשפט קבע כי מסעדות מופרדות גזעית בוושינגטון, די. סי נוגדות את החוקה.
גם אחרי הגיעה לגיל 80, טרל המשיכה להשתתף בשביתות ובמחאות נגד הפרדה גזעית במסעדות ותיאטראות. בתקופה זו, היא גם הצליחה לשכנע את הסניף המקומי של האגודה האמריקאית של נשות אוניברסיטה לקבל חברות שחורות.
היא זכתה לראות, לפני מותה, את החלטת בית המשפט העליון בפסק דין בראון נגד מועצת החינוך, אשר קבע שהפרדה גזעית בבתי ספר ציבוריים אינה חוקתית. טרל נפטרה חודשיים אחר מתן פסק הדין, ב-24 ביולי 1954, כשהיא בת 90.
מורשת והכרה
- 1933 – בחגיגות המאה של אוברלין קולג', טרל זכתה להכרה אחת מ-"100 הבוגרים המצטיינים".
- 1948 – אוברלין קולג' מעניק לטרל תואר דוקטור לשם כבוד.
- 1954 – הגברת הראשונה, מיימי אייזנהאואר, כתבה מכתב אשר הוקדש לזכרה של טרל, והוקרא בפני כנס NACW.
- 1975 – בית מרי צ'רץ' טרל בוושינגטון הוכרז כאתר מורשת לאומי.
- 2002 – החוקר מולפי קטה אסאנטה כלל את טרל ברשימתו של 100 האפרו-אמריקאים הגדולים.
- 2009 – טרל היא בין 12 חלוצי זכויות האזרח אשר הונצחו בסדרת בולי דואר.
- בית הספר היסודי M.C.Terrell Elementary School בוושינגטון נקרא על שמה.
עבודות
- "Duty of the National Association of Colored Women to the Race", A. M. E. Church Review (January 1900), 340–54.
- "Club Work of Colored Women", Southern Workman, August 8, 1901, 435–38.
- "Society Among the Colored People of Washington", Voice of the Negro (April 1904), 150–56.
- "Lynching from a Negro's Point of View", North American Review 178 (June 1904), 853–68.
- "The Washington Conservatory of Music for Colored People", Voice of the Negro (November 1904), 525–30.
- "Purity and the Negro", Light (June 1905), 19–25.
- "Paul Lawrence Dunbar", Voice of the Negro (April 1906), 271–77.
- "Susan B. Anthony, the Abolitionist", Voice of the Negro (June 1906), 411–16.
- "A Plea for the White South by a Colored Woman", Nineteenth Century (July 1906), 70–84.
- "What It Means to Be Colored in the Capital of the United States", Independent, October 10, 1906, 181–86.
- "An Interview with W. T. Stead on the Race Problem", Voice of the Negro (July 1907), 327–30
- "Peonage in the United States: The Convict Lease System and the Chain Gangs", Nineteenth Century 62 (August 1907), 306–22.
- "Phyllis Wheatley – An African Genius". Star of the West. 19 (7): 221–23. באוקטובר 1928. נבדק ב-24 בדצמבר 2013.
{{cite journal}}: (עזרה) (see Phyllis Wheatley.) - A Colored Woman in a White World (1940), autobiography.
- "I Remember Frederick Douglass", Ebony (1953), 73–80.
בבליוגפריה
- Church, M. T.(1940). A Colored Woman in a White World. Washington, DC: Ransdell, Inc. Publishers.
- Davis, E. L. (1996). Lifting as They Climb. New York: G.K. Hall & Co.
- Johnson, K. A. (2000). Uplifting the Women and the Race: The Educational Philosophies and Social Activism of Anna Julia Cooper and Nannie Helen Burroughs, New York: Garland Publishing.
- Jones, B. W. (1982). "Mary Church Terrell and the National Association of Colored Women: 1986-1901," The Journal of Negro History, 67, 20–33.
- Jones, B. W. (1990). Quest for Equality: The Life and Writings of Mary Eliza Church Terrell. Brooklyn, New York: Carlson Publishing, Inc.
- Margaret Nash, Patient Persistence: The Political and Educational Values of Anna Julia Cooper and Mary Church Terrell. University of California at Riverside.
- Wade-Gayles, G. "Black Women Journalists in the South: 1880–1905: An Approach to the Study of Black Women's History", Callaloo, 11, 138–52.
- Washington Post. "Restaurant's Right to Bar Negroes Upheld."
- Washington Post. "Assails Mrs. Terrell". June 19, 1904.
- "Mary Church Terrell", American Memory, Library of Congress
- "Mary Church Terrell (1863–1954)", Digital Library, Tennessee State University
- "Mary Eliza Church Terrell", Afro-American History
קישורים חיצוניים
- מקורות אודות מרי צ'רץ' טרל, מספריית הקונגרס
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
