מרקוס גארבי
מרקוס גארבי (Marcus Garvey), אשר חי בין השנים 1887-1940, היה מנהיג אמריקאי-אפריקאי ומייסד תנועת "החזרה לאפריקה". גארבי היה מוציא לאור, עיתונאי ואיש עסקים אשר הקדיש את חייו למען המאבק הלאומי השחור. הוא ייסד את "התנועה האוניברסלית לשיפור מעמד השחורים" (UNIA), כאשר המסר הראשי של תנועה זאת קרא לחזרה לאפריקה, ועודד אנשים ממוצא אפריקאי לחזור ליבשת האם שלהם. כמו כן, גארבי הטיף לפאן-אפריקניות, השגת עצמאות לאומית של מדינות אפריקה, ארגון מדיני, חתירה לאי תלות כלכלית ואקטיביזם פוליטי, כמו גם לשחרור תרבותי ופסיכולוגי מעול הגזע הלבן[1].
תחילת דרכו
מרקוס גארבי נולד כאח הצעיר ביותר במשפחה בת אחד עשר ילדים, לאבא אשר עסק באיכרות ואמא אשר עבדה כעוזרת בית. אביו, אשר היה צאצא לעבדים הג'מייקנים-אפריקאים, לא היה האיכר הטיפוסי. הייתה ברשותו ספריה, דבר אשר תרם לפיתוח יכולות הקריאה של גארבי. בגיל 14, גארבי עזב את בית הספר על מנת להתחיל התמחות אצל מדפיס מקומי. ההתמחות של גארבי עברה בהצלחה, וגארבי קיבל משרה בתור מנהל מרכז הדפסה גדול טרם הגיעו לגיל 18.הישג זה, הפך את גארבי למנהל מרכז ההדפסה הצעיר ביותר בקינגסטון באותה תקופה[2].
גארבי החל להיות מעורב גם בחיים הפוליטיים בקינגסטון. בשנת 1909 הוא התקבל למועדון הלאומי (National Club) בתור עוזר מזכירות במועדון. מועדון זה, הוקם על ידי עורך הדין וחבר המועצה המחוקקת סנדי קוקס (Sandy Cox) ומטרתו הייתה להילחם בהשפעות השליליות של הקולוניאליזם הבריטי על פני האי. בשנת 1910 גארבי יצא לראשונה מהאי לקוסטה-ריקה, שם הוא עסק במספר עבודות שונות, ביניהן פועל נמל ועורך עיתון. בתקופה זו, גארבי הפגין אקטיביזם ונוכחות פוליטית, כאשר תקף את הקונסול הבריטי על כך שאינו מגן על העובדים הבריטיים מהקולוניות הקריביות, ודחף את הפועלים להילחם על תנאי עבודה טובים יותר, דבר אשר גרר את מעצרו ולבסוף לסילוקו מקוסטה ריקה. לאחר מכן, גארבי המשיך לאמריקה הלטינית, שם צפה במצבם של העובדים מהקולוניות הקריביות במדינות השונות וניסה לגרום להם להילחם למען זכויותיהם.
לבסוף, לאחר שנים של עבודה באיים הקאריביים, גארבי החליט בעקבות קשיים כלכליים לחיות בלונדון בין השנים 1912-1914, שם התגוררה אחותו אינדיאנה ועבדה כאומנת. בלונדון, גארבי עבד בעיתונים African Times ו- Orient Review, עיתונים בעלי אוריינטציה פאן-אפריקאית חזקה אשר השפיעו מאוד על גארבי הצעיר. בנוסף, גארבי למד בלונדון פילוסופיה ומשפטים, דבר אשר תרם להתפתחות תפישותיו הפוליטיות יחד עם עבודתו כעורך עיתון[3].
הקמת ארגון UNIA ופעילותו הפוליטית
לדמוקרטיה הבריטית הייתה השפעה חזקה על גארבי. ב-1914, הוא חזר לג'מייקה והיה נחוש למנוע את האפליה נגד השחורים כמו גם נגד גזעים שונים אליהם הוא נחשף במסעו. חמישה ימים לאחר חזרתו לג'מייקה גארבי הקים את UNIA, והסביר כי הארגון נוסד כתוצאה מפגישה מקרית עם אדם שחור מהקריביים, אשר חשף את גארבי לזוועת אותן חווים הילידים באפריקה. סיפוריו כללו מקרים איומים, זוועות ותיאורים שונים אשר השפיעו רבות על תפישותיו של גארבי. בעודו מנתח באותו הלילה את דבריו של הבחור, הופיע בגארבי החזון והמחשבה להקים ארגון אשר יביא לשיפור וקידום זכויות האוכלוסייה השחורה. חלק ממטרותיו של הארגון היו הקמתה של אומה אחת עבור האוכלוסייה השחורה, הקמתם של מוסדות חינוכיים ושיפור מצבם של השחורים ברחבי העולם. תהליך הגיוס לארגון היה איטי מאוד, ולאחר כשנה הוא מנה כמאה חברים בלבד.
ב-1916, גארבי החליט לטוס(!) לארצות-הברית ולהעביר הרצאות במטרה לגייס כספים לארגונו. כחלק ממסעו גארבי העביר הרצאות במדינות רבות, ופגש מנהיגים אפרו-אמריקאים מקומיים. גארבי תמך בהפרדת הגזע השחור מהגזע הלבן. לדבריו, מאסה התקווה שאי פעם ישכון שלום אמיתי בין המשעבד למשועבד, ולפיכך על השחורים לממש את זכויותיהם והגדרתם העצמית באפריקה. לאחר שסיים את סבב הרצאותיו בניו-יורק, גארבי התמקם בשכונת הארלם אשר איגדה מהגרים שחורים מארצות רבות. בנוסף, הוא החל לקיים פגישות שבועיות עם צעירים ותומכים במטרה לקדם את דעותיו. כמו כן, גארבי הקים שלוחה של UNIA בניו-יורק, ונשאר להתגורר באזור על מנת להבטיח את השגת מטרות הארגון. כחלק מפעילותו הפוליטית, גארבי הקים עיתון אשר נקרא "Negro World", אשר הפך להיות העיתון הנפוץ ביותר אשר עוסק באפליה גזעית, ובעזרתו גארבי הלהיב ואיגד את האוכלוסייה השחורה סביב רעיונותיו ודעותיו השונות[4].
ב-1919, גארבי הפך להיות אחת מהדמויות הרדיקליות והחשובות בהארלם. לפי רישומים שונים, בשנה זו הארגון מנה מעל לשני מיליון פעילים והיה לארגון דומיננטי ומשפיע מאוד. כמו כן, בתקופה זו גארבי ניצל מניסיון התנקשות כאשר אדם בשם ג'ורג' טיילור (George Taylor), אשר התנגד לתפישותיו בדבר המאבק הלאומי השחור, ירה לעברו כמה כדורים כאשר שניים מהם פגעו בו וגרמו לפציעתו. בנוסף, גארבי הנהיג תנועה המונית למען חזרה לאפריקה, ואף הקים חברת ספנות בשם "בלאק סטאר ליין" (The Black Star Line), במטרה להוביל שחורים מדרום ארצות הברית והקריבים חזרה ליבשת אפריקה. התנועה הגיעה לשיאה ב-1 באוגוסט 1920, כאשר גארבי כינס לראשונה 25,000 שחורים אקטיביסטים במדיסון סקוור גארדן, שם הצהיר על הגותו וכוונותיו לקול צהלות וגילויי תמיכה.
בתקופת זו של הארגון, מספרו מנה מעל לארבעה מיליון פעילים ומעל למיליון חברים המשלמים דמי חברות. ב-1921, גארבי הפך להיות אחד ממנהגי הארגון הגדולים ביותר בהיסטוריה וצבר לעצמו אויבים רבים. פעילותו הפוליטית, הובילה את ה-FBI לראות בו כחתרן ומתסיס, ולעקוב באופן תכוף אחר פעילותיו. בשנת 1922, גארבי נעצר עקב זיוף לכאורה של דואר ואי הסדרים מנהליים בחברת הספנות שהקים, וב-1923 הוא הורשע על מעשיו. ב-1925 ערעורו נדחה והוא נכנס לבית הסוהר הפדרלי באטלנטה לחמש שנות מאסר, מהן הוא ריצה בפועל רק שלוש שנים[5].
שנותיו המאוחרות
לאחר שחרורו, גארבי גורש בשנת 1927 על ידי שלטונות ההגירה חזרה לג'מייקה. בשנות העשרים עשייתו הפוליטית של גארבי נחשבה לחלק בלתי נפרד מהרנסאנס התרבותי האפרו-אמריקאי אשר התרחש באותה העת. גארבי ביקר בארצות שונות ולבסוף בשנת 1929 הוא חזר לחיים פוליטיים בג'מייקה. הוא הקים את מפלגת "הפוליטיקה של האנשים" (People's Political Party), אשר התמקדה בזכויות לעובדים, בחינוך ובסיוע לעניים. כחלק ממסע הבחירות שלו, גארבי ניהל קמפיין רחב היקף על מנת לקבל מושב במועצה המחוקקת ולהילחם משם למען מטרותיו. במהלך הקמפיין הוא נאסר לשלושה חודשים בהוראת שופטים בריטיים, וזאת באשמת זלזול כאשר הבטיח לבצע רפורמות מרחיקות לכת במועצה במידה וייבחר. בזמן שהותו בכלא, גארבי נבחר למועצת הרשות המקומית בג'מייקה, והיה שם לדמות דומיננטית אשר קידמה רפורמות ושינויים רבים.
לאחר שחרורו, גארבי נעצר שוב על ידי שופטים בריטיים, הפעם באשמת הוצאת דיבה בעיתונו כנגד הקולוניאליזם הבריטי. חרף ניסיונותיו המאומצים, גארבי לא הצליח להשיג מושב במועצה המחוקקת, כנראה מכיוון שלתומכיו השחורים לא ניתנה זכות הצבעה תחת הקולוניאליזם הבריטי. על אף כישלונה, מפלגתו של גארבי הצליחה להציב כמה מועמדים ברשויות מקומיות ובמועצה המחוקקת. בשנות השלושים של המאה העשרים, נדד גארבי במדינות אירופה ועשה נפשות לתורתו בקרב ריכוזי שחורים ופעילי זכויות אדם. בשנת 1931 גארבי המשיך במסורת הארגון המקדמת מפגשים פוליטיים בג'מייקה שם הפיץ את הגותו. בשנים 1937-1938 גארבי נסע לקנדה על מנת להיפגש עם תומכיו הצפון אמריקאים, כדי לחזק את קשריו גם מעבר ליבשת. גארבי היה מוערך על ידי פלגים רבים, גם כאשר גופים מוערכים כגון: "תנועת השלום של אתיופיה" וה-"אמריקאים המורים" החליטו להתנתק ולהתפצל מארגונו. גארבי נפטר בלונדון בשנת 1940 לאחר שסבל מאירוע מוחי. לאחר קבלת עצמאות ג'מייקה, הועברו עצמותיו לקבורה בפארק הגיבורים הלאומיים בקינגסטון, והוא הוכרז כגיבורה הלאומי של ג'מייקה[4].
משפחתו
בשנת 1919 גארבי התחתן עם איימי אשווד (Amy Ashwood), אשר עבדה כמזכירתו והייתה שותפה פעילה בהקמת הארגון. נישואים אלו התאפיינו בחילוקי דעות רבים והסתיימו לאחר שלוש שנים בשנת 1922. בשנה זו גארבי התחתן בשנית עם איימי ז'ק (Amy Jacques) אשר עבדה כמזכירתו גם כן. תחילה, אשתו הראשונה האשימה את הזוג בבגידה, בעוד שניהם הכחישו את הטענות. לגארבי יש מאשתו השנייה שני ילדים: מרקוס מוסיא גארבי השלישי (||| Marcus Mosiah Gravey) אשר נולד בספטמבר 1930, וג'וליוס וינסטון (Julius Winston), אשר נולד בספטמבר 1933. בניו של גארבי העידו כי אביהם היה כה מחויב למאבק הפאן אפריקאי, עד כדי כך שהדבר פגע בחייו הפרטיים. הם טענו כי גארבי לא שתה או עישן, מיעט לאכול והתנתק מחבריו הקרובים, כמו כן, כאמור, הוא סיים את נישואיו הראשונים לאחר זמן קצר, עקב חילוקי דעות ולחצים רבים בהם היה שרוי[3].
חשיבותו והשפעתו
בפעילותו הספרותית והעיתונאית ובכישורי הארגון שלו הצליח להקים את התנועה הפאן אפריקאית הגדולה הראשונה. גארבי פעל למען אפריקה מאוחדת, זכויות העובדים השחורים ושיווין הזדמנויות. הוא מתואר על ידי אנשים רבים כאדם השחור הראשון בארצות-הברית, אשר הצליח לאגד את האוכלוסייה השחורה למען מטרה משותפת. למרות שתוכניותיו המעשיות לא יצאו לפועל ותנועתו התפוררה עד מהרה, ועל אף שלא נודעה לפעילותו כמעט כל השפעה על מצבם של השחורים באמריקה, השפעתו ותרומתו להתעוררות הלאומית באפריקה היו גדולות ביותר. בשנת 1945, התכנסה במנצ'סטר שבבריטניה הוועידה הפאן אפריקאית החמישית בראשות אלמנתו איימי, אשר קראה ליישום רעיונותיו ותפישותיו של גארבי. בוועידה השתתפו בין היתר ג'ורג' פדמור, ויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז, ג'ומו קניאטה וקוואמה נקרומה. נקרומה החל להיפגש עם אישים משמעותיים כגון קיסר אתיופיה היילה סילאסי ואחרים נוספים, ויחדיו גיבשו את הרעיון ליצור ארגון שבו יהיו 37 מדינות חברות מיבשת אפריקה. רעיון זה היווה את הבסיס הרעיוני להקמתו, כמה עשורים מאוחר יותר, של הארגון לאחדות אפריקה[2].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Sundiata, I, Brothers and Strangers: Black Zion, Black Slavery, Duke University Press.
- ^ 2.0 2.1 Cronon, E. D, Black Moses: The Story of Marcus Garvey and the Universal Negro Improvement Association, University of Wisconsin Press
- ^ 3.0 3.1 Sundiata, I, Brothers and Strangers: Black Zion, Black Slavery, Duke University Press
- ^ 4.0 4.1 Cronon, E. D, Black Moses: The Story of Marcus Garvey and the Universal Negro Improvement Association., University of Wisconsin Press
- ^ Garvey, M, The Marcus Garvey and Universal Negro Improvement Association Papers, University of California Press
