מרקיזות מייסן
.svg) | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| ישות קודמת |
 מארקה גרוניס |
| ישות יורשת |
 נסיכות הבוחר מסקסוניה |
מרקיזות מייסן (בגרמנית: Markgrafschaft Meißen) הייתה נסיכות מימי הביניים באזור מדינת סקסוניה הגרמנית המודרנית. במקור היא הייתה מרקיזות של האימפריה הרומית ה"קדושה", שנוצרה מתוך ה-Marca Geronis הגדולה (המרקיזות המזרחית הסקסונית) בשנת 965. תחת שלטונה של שושלת וטין, התאחדה לבסוף המרקיזות עם דוכסות סקסוניה-ויטנברג לנסיכות הבוחר מסקסוניה עד 1423.
מקור המרקיזות
באמצע המאה ה-9, אזור המרקיזות היה חלק מאזור גבול מזרחי של האימפריה הקרולינגית שנקרא מרקיזות הסורבים (Limes Sorabicus), על שם שבטים סורבים של סלאבים פולאבים שהתיישבו מעבר לנהר זאלה. בשנת 849, תועד מרקיז בשם תאצ'ולף באנאלס פולדנס. התואר שלו מוצג כ- dux Sorabici limitis, "דוכס הגבול הסורבי", אך הוא ויורשיו המזרח-פרנקים היו ידועים כדוקס ת'ורינגורום, "דוכסי התורינגים", כשהם החלו לבסס את כוחם על דוכסות תורינגיה במערב. [1]
מרקיזות הסורבים כבר איבדה את חשיבותה בסביבות שנת 900 לספירה; המרקיז האחרון הידוע פופו הודח על ידי המלך ארנולף מקרינתיה בשנת 892 והוחלף בקונרד שהמשיך להופיע כ"דוכס תורינגיה". קונרד עצמו הוחלף בבורכארד, שתוארו בשנת 903 היה marchio Thuringionum, "מרקיז התורינגים".
בשל מקורות דלים, היקפה הגאוגרפי של המרקיזות הפרנקית ממזרח לזאלה הוא עניין של ויכוח מתמשך בין היסטוריונים; ייתכן שהיא השתרעה עד לאזור ההתיישבות של שבטי הגלומצ'ה הסלאביים (Talaminzi) מעבר לנהר מולה, שזוהה כשכנים מזרחיים של הסורבים על ידי הגאוגרף הבווארי בערך ב-850. שטחים אלה היו תחת התקפות מתמדות של שליטי מזרח פרנקים; בשנת 908 הם הותקפו לראשונה על ידי הנסיך הסקסוני היינריך הצייד, בנו של הדוכס אוטו המפואר. עד 928/929 נהרס מבצר גלומאצ'ה הראשי על נהר יאהנה ואדמותיהם עד אגן דרזדן שולבו במארקה גרוניס.
ייסוד
בשנים 928 ו-929, במהלך המערכה האחרונה נגד שבטי גלומאצ'ה, בחר היינריך הצייד, מלך פרנקיה המזרחית מאז 919, בסלע מעל מפגש הנהרות האלבה וטרייביש כדי להקים מבצר חדש, שנקרא טירת מיסני (Misni) על שם נחל מייסה הסמוך. במאה ה-15 שונה שם הביצורים לאלברכטסבורג.
עד מהרה התפתחה עיירה סביב הטירה. המלך היינריך, לעומת זאת, לא עשה כל ניסיונות לגרמניזציה של הסלאבים או ליצור שרשרת של עיירות סביב מבצרו. הוא ישב לבד, כמו ברנדנבורג, עם מעט הגנות או עיירות סביבו;[2] מייסן כנראה נכבשה זמנית על ידי כוחות בוהמיים משנת 936 ואילך. עם זאת, העיירה שמתחת למבצר גדלה, והפכה בסופו של דבר לאחת הערים החשובות ביותר במארקה גרוניס, שכיבתה את האדמות הסלאביות ממזרח לדוכסות הגזע הסקסונית. המלך היינריך, ומאוחר יותר בנו ויורשו אוטו הראשון, המשיכו במסעות הסלאבים אל אדמות שבטי הפולאבים מילצ'ני בסביבות באוצן (Budissin), כאשר השטח הנצבר שלהם השתלב בהדרגה במרקיזות המזרחית הסקסונית.
כאשר המארקה גרוניס חולקה בשנת 965 עם מותו של המרקיז גרו, מייסן הפכה למרכז של מרקיזות חדשה במטרה לשלוט באוכלוסייה הסלאבית המקומית. מרקיז מייסן הראשון, ויגברט ממייסן, מוזכר בכתב יד משנת 968 של הארכיבישוף של מגדבורג. באותה שנה, הפך מבצר מייסן גם למושב של הבישוף החדש של מייסן. בשנת 978, הפך הרוזן הסקסוני ריקדג למרקיז מייסן, ושילב את המרקיזויות של מרזבורג וצייץ לתוך מייסן. עד שנת 982, שטח המרקיזות השתרע עד לנהר קוויסה (Queis) ממזרח ועד מורדות הרי העפר מדרום, שם חלקו גבול עם דוכסות בוהמיה.
בשנת 983, בעקבות תבוסתו של הקיסר אוטו השני בקרב סטילו, שבטי לוטיצ'י הסלאביים הגובלים במזרח סקסוניה מרדו במרד הסלאבי הגדול. הבישופויות החדשות שהוקמו של האוולברג וברנדנבורג, כמו גם מרקיזות צייץ, הוכרעו על ידי שבטי לוטיצ'י. המרקיז ריקדג חבר עם מרקיזי לוסאטיה והמרקיזות הצפונית, הבישוף של הלברשטאדט והארכיבישוף של מגדבורג והביס את הסלאבים בגאו של בלסמגאו ליד שטנדאל. [3] אף על פי כן אבדו שטחים גדולים של המרקיזות הצפונית, והכוחות הגרמניים נדחקו לאחור ממערב לאלבה.
המרקיז אקארד הראשון מתורינגיה ירש את ריקדג כמרקיז מייסן בשנת 985. צאצאיו למשפחת האצולה Ekkeharding שמרו על תואר המרקיז עד 1046. עם מינויו, התחבר אקארד לדוכס מיישקו הראשון מפולין במטרה לכבוש מחדש את טירת מייסן מידי הדוכס בולסאוס השני מבוהמיה שכוחותיו כבשו אותה שנה קודם לכן. אולם כאשר אקר נרצח בשנת 1002, בנו של מיישקו, המלך הפולני בולסלב הראשון, ניצל את ההזדמנות לכבוש את אדמות המרקיזות ממזרח לאלבה ודרש את כניעת מייסן. [4] המלחמה הגרמנית-פולנית שלאחר מכן הסתיימה עם שלום באוצן ב-1018, לפיו נאלצה מייסן לוותר על אזור מילצ'ני (לימים לוסאטיה עילית) לפולין. אולם בשנת 1031, קונרד השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" הצליח לכבוש מחדש את אדמות מילצ'ני, שהוחזרו למייסן.
בשנת 1046, הרוזן אוטו מוויימאר-אורלמונדה הפך למרקיז, ואחריו אגרט השני מהברונודים עם מותו ב-1067. אגברט השני נכנס לסכסוך ארוך שנים עם הקיסר היינריך הרביעי, שבגללו נאלץ לוותר על אדמות מילצ'ני לדוכס ורטיסלאוס השני מבוהמיה ב-1076, ולבסוף הודח במהלך מאבק האינווסטיטורה ב-1089.
שלטון בית וטין
הקיסר היינריך הרביעי העניק אז את מייסן לרוזן היינריך מאיילנבורג מבית וטין. המרקיזות נשארה תחת שלטון וטין למשך שארית קיומה. בשנות ה-20 של המאה ה-12 עברה מייסן תהליך של גרמניזציה תחת פיקודו של וויפרכט פון גרויטש.[2] ירשו אותו קונרד הגדול (1123–1156), אוטו העשיר (1156–1191), ודיטריך הקשה (1191–1221), שתחתיו התרחבה המרקיזות והתפתחה. עד אז, מייסן הפכה למעוז של שושלת וטין, בחשדנות בעיני קיסרי הוהנשטאופן, שבכל זאת לא הצליחו לשלול את כוחם של המרקיזים.
בשנת 1264, במהלך מלחמת הירושה של תורינגיה, המרקיז היינריך השלישי התייצב ברוזנות תורינגיה, שם מת דודו היינריך ראספה ללא ילדים. בין 1243 ל-1255, היינריך השלישי רכש גם את פליסלנד סביב אלטנבורג במשכון. בשנת 1307, הניסיון של היינריך השביעי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" מלוקסמבורג להכניע שוב את מרקיזי מייסן נכשל עם תבוסתו בקרב לוקה. עד אז, המרקיז היה בלתי תלוי הלכה למעשה בכל רשות ריבונית. בשנים הבאות, יהיה שלטון משותף של מייסן על ידי מספר חברים משושלת וטין בכל זמן נתון. בשנים 1382 ו-1445, זה אפילו הוביל לחלוקת המרקיזות, אולם היא התאחדה מיד לאחר כל פעם. מייסן הוגדלה לעיתים קרובות על ידי נישואים, רכישה או כיבוש, וכך השיגה את הזכויות על הרוזנות העירונית ב-1426.
בשנת 1423, קיבל המרקיז פרידריך הרביעי את דוכסות סקסוניה-ויטנברג שהייתה ללא יורשים, והוחזקה בעבר על ידי בית אסקניה, מהקיסר זיגיסמונד על תמיכתו נגד ההוסיטים. שליטי וטין הפכו בעקבות כך לנסיכים הבוחרים הסקסונים, שבה הם מיזגו בסופו של דבר את אדמות המרקיזות שלהם ונטשו את מעמדה של מייסן כנסיכות עצמאית; למרות שהם שמרו על תואר המרקיז. בסוף המאה ה-15 החזיקה השושלת בטריטוריה רציפה גדולה בין נהרות ורה ואודר. עם זאת, בהסכם לייפציג משנת 1485, אדמות סקסוניה העליונה חולקו שוב בין נכדיו של פרידריך, ארנסט ששלט בוויטנברג ואלברכט, שקיבל את שטח מייסן לשעבר. ההסכם סימן את תחילת ההפרדה הקבועה של שתי המדינות סקסוניה ותורינגיה.
רוזנות עירונית
בסביבות 1068, טירת מייסן קיבלה רוזנות עירונית משלה. עם הזמן החלה משפחת מיינהרינגר לשלוט ברוזנות.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
